הכי כיף להיות גנן ילדים. לפני שהתחלתי ללמוד הוראה, התלבטתי בין תיאטרון להוראה לגיל הרך. תמיד ידעתי שמקומי בחינוך, אך לא ידעתי באיזו התמחות לבחור. לבסוף, לאחר מחשבות, היה לי ברור מה המקום הנכון עבורי – גן הילדים זה המקום שלי.

>> תאלין חושפת: "אבא שלי היה תוקף אותי"

>> מי הכדורגלן הישראלי שייצא מהארון ב-2017?

בעולם שבו הרבה אנשים מתעוררים ביום ראשון ל"דכאון יום ראשון", אני דווקא מחכה כבר שיגיע הבוקר שאוכל לפגוש את הילדים האלה שנותנים לי כח ליום הראשון של השבוע ובכל השבוע עצמו, וממלאים אותי באנרגיות חיוביות. להפגש עם ילדים יום יום, וללמד אותם שיוויון, רגישות ורעות בין איש לחברו, זו הזכות הגדולה ביותר שניתנה לי.

גן ילדים. אילוסטרציה (צילום: ShutterStock)
"האינטואיציה הראשונית של האדם היא תמיד נכונה בשבילו. לא משנה הגיל" | צילום: ShutterStock
"אתה גנן של ילדים? זה קצת מוזר, לא?! ההורים לא פוחדים מזה? הם יודעים שאתה הומו?", ואלה רק חלק מהדוגמאות שאני מקבל ביום יום שלי, ותמיד אני עונה – לפני הכל אני גבר. היום, כשאני מספר שאני גם הומו, הדבר הראשון שהצד המקשיב לי שומע הוא: "אני גבר שרוקד על משאית עם תחתונים ורודים באמצע הקיץ". וכשאני מספר שאני גנן, בטוחים שהדבר הראשון שאני עושה בבוקר בגן הוא למרוח לק על הציפורניים של כל בני הגן, ואצלי רק הבנות בכדורגל.

עד כאן – שום "עובדה" אינה נכונה. אני גבר, איש חינוך 24/7, אני רגיש לילדים, ומבין את עולמם. בגן שלי לומדים שהכול מותר, ולכל אחד ואחת מותר להיות מי ומה שהם רוצים להיות, ואני תמיד כאן בשבילם. לבנים מותר לשחק בבובות, ולבנות ולבנות מותר להעריץ את ספיידרמן, וכששואלים אותי למה אני מאפשר את זה, אז אני מסביר שהאינטואיציה הראשונית של האדם היא תמיד נכונה בשבילו. לא משנה הגיל.

לגדול לתוך עולם שבו מותר לאהוב את כולם

כשילד גדל לתוך עולם שבו מותר לו לאהוב את כולם בלי קשר למין, לנטייה ולמגדר, הוא גדל להיות אדם שלא מתעניין במידת חולצתו של חברו, או האם הוא מרכיב משקפיים או שלא, וזה נראה לו טבעי שאשה אחת ואשה אחרת נותנות ידיים ברחוב ראשי בישראל. רק כך הילדים לומדים להיות לא שיפוטיים (ככל שניתן) ותמיד - הכל מותר. מתוך ניסיון עבר, ורגישות גבוהה לשיפוטיות שהצלחנו לפתח עם השנים, אנשי חינוך בכלל ואנשי חינוך גאים בפרט, עושים עבודה חשובה מאד בשינוי התפיסה והתודעה בעולמם של הילדים ובני הנוער.

ידיים של ילד עושות לב (צילום: ShutterStock)
"רק כך הילדים לומדים להיות לא שיפוטיים" | צילום: ShutterStock
אחרי הרבה מאד שנים בחינוך הבלתי פורמלי, בתנועות ומרכזי נוער, הבנתי שלא משנה כמה אנסה לשנות את הסטיגמה ולהוכיח את המציאות, שהיא היא ולא שום דבר אחר – כל עוד המילה "הומו" שגורה בפינו כקללה, וכל עוד משרד החינוך לא יעשה צעד משמעותי בחינוך לשיוויון מגדרי – העבודה שלנו היא רק קצה הקרחון.

ואז הגעתי להבנה חדשה, שאם אני רוצה להביא לשינוי תפיסתי אמיתי, אני חייב להיות בתוך המערכת – במקום שבו מחליטים החלטות. בדיוק כמו שכשאני לא מרוצה מאופן ניהול המדינה, עליי להתפקד למפלגה ולא "לשבת על הגדר" ולהתלונן. את זה – כל אחד יכול. מבחינתי להיות גנן ולחנך ילדים זו שליחות חשובה וערכית.

אני מאמין שיש לי את הזכות להשפיע באופן חיובי על ילדים צעיריםולהכווין אותם בצעדיהם הראשוני בחייהם, ללמד אותם על מסורת ורעות, על הגינות, על החשיבות לכבד כל אדם באשר הוא אדם. אני מאמין שלהיות גנן זו שליחות עבור החברה הישראלית והקהילה הגאה גם יחד. אני פוגש הורים וילדים שמעולם לא פגשו או היו פוגשים חברים מהקהילה הגאה, והמפגש הפרונטלי מפחית מיידית את כל הסטיגמות והמחיצות ומשנה שגויות.

>> הרגעים הגאים הכי מסעירים של "האח הגדול"

>> יצאה מהארון בפני אחותה הקטנה - וזכתה להפתעה