חבר הפרלמנט הצרפתי, שידוע בחוסר חיבתו ליהודים, התראיין השבוע לרדיו המקומי בפריז וכצפוי סיפק את הסחורה. "יש המון המון בכירים בשוק התקשורת בצרפת", הוא טען, "מאלה שמחזיקים את המיקרופון וקובעים לכולנו מה אנחנו צריכים לחשוב ומה אנחנו צריכים לומר, המון המון שהם יהודים בעצמם, או שהם קרובים לזה מאוד במעגלים שניים ושלישיים... האנשים האלה מחזיקים כוח אדיר ביכולת עיצוב התודעה שלנו כחברה. כשאתה לוקח את הרשימה, זה עשרות רבות של גורמים הכי דומיננטיים אז באופן טבעי דעה כמו שלי הם לא יוכלו לשמוע".
אני מניח שכבר זיהיתם שהציטוט המלבב הזה לא באמת שייך לפוליטיקאי צרפתי חשוך, אלא לחבר הפרלמנט הישראלי הנאור בצלאל סמוטריץ'; ושבמקום המילה 'יהודים' הופיעו בטקסט המקורי 'הומואים/להט"בים'. מודה, זה התרגיל הכי שחוק בסביבה, אבל הוא נותן פרופורציות לגבי השיח הציבורי שמתנהל כאן.
אין לי מושג על מה סמוטריץ' מסתמך כשהוא קובע שללהט"בים יש ייצוג-יתר בתקשורת. אני עיתונאי רק 26 שנה, חי במערכות עיתונאיות קצת יותר מסמוטריץ', ובימיי במקצוע ראיתי סביבי הרבה הומואים ולסביות - אבל הרבה-הרבה יותר סטרייטים. אם לסמוטריץ' יש סטטיסטיקה רשמית שמוכיחה את טענתו הוא מוזמן להציג אותה, אבל עד שזה יקרה אני חושד שהבעיה הפוכה: הבעיה היא שסמוטריץ' מסתכל על סביבתו הקרובה, סופר שם אפס הומואים ולסביות (כי הם נמצאים עמוק בארון או כי הם מקפידים לא להיות בסביבתו, מעניין למה), ומסיק שאלה הנתונים המספריים גם בכלל האוכלוסייה. אבל מה לעשות שלהט"בים נמצאים גם בעולם הרפואה ובצבא, בתיאטרון ובחינוך, במוזיקה ובמשרדי עורכי הדין, בכנסת ובעיריות, ובקיצור - בכל מקום שבו יש בני אדם. חוץ מבעולם של בצלאל סמוטריץ'.
ולא שאם היה להם ייצוג-יתר בתקשורת הייתה עם זה בעיה. להיפך. בדיוק כשם שאם היה לאתיופים או לנשים, למשל, ייצוג-יתר בעמדות בכירות בתקשורת זה היה בסדר גמור. כי עבור קבוצות באוכלוסייה שנמצאות בעמדת חולשה ונאבקות על שוויון זכויות, נוכחות בעמדות מפתח בפוליטיקה, בתקשורת ובמערכות חשובות אחרות היא כלי חשוב ולגיטימי להשגת הצדק שמגיע להן. השיח על זכויות נשים עשה קפיצת מדרגה בשנים האחרונות בין השאר בזכות קבוצה גדולה של נשים אסרטיביות וחכמות שממוקמות בחזית התקשורתית. אלה חדשות נהדרות. אם אותו דבר קורה גם בגזרת הלה"טבים, זו לא בעיה; זה מצוין. ותמיד כשזה יקרה, יתייצב ממול איזה שמרן שתקוע בעבר, יקרא גוועלד ויטען שהנשים/יהודים/הומואים/מזרחיים משתלטים על העולם. הו, האימה.
סמוטריץ' תובע משהו שלכאורה נשמע בסיסי ומוצדק: איזון. תנו לי להגיד בשידור מה אני חושב על הומואים, הוא אומר, ואז תנו לצד השני להגיד את ההפך. אבל הגיע הזמן לומר: לא בכל תחום התקשורת מחויבת באיזון. כשם שאנחנו מצפים מכלי תקשורת צרפתי לא לנהל דיון מאוזן בעד ונגד אנטישמיות, כך יש שורה ארוכה של נושאים שבהם הזרם המרכזי בתקשורת הישראלית, ובצדק, לא מנהל דיון 'מאוזן': אין דיון מאוזן בגזענות, בזכויות נשים, בהכחשת שואה. אין דיון מאוזן בעד ונגד שריפת תינוקות (פלסטינים או ישראלים), אפליית אתיופים, רצח ראש ממשלה.
תקשורת חופשית צריכה למתוח את גבולות הדיון הכי רחוק שאפשר. אפשר לדון בעד ונגד מו"מ עם הפלסטינים, בעד ונגד מתווה הגז, בעד ונגד הרבנות הראשית, בעד משק ניאו ליברלי או אולי דווקא סוציאל-דמוקרטי. בתוך שדה המשחק הלגיטימי, צריך לחתור למקסימום איזון, הקשבה ומגוון דעות. אבל באותה נשימה, זכותם ואפילו חובתם של התקשורת והציבור לקבוע את הגבולות הלגיטימיים של המגרש. ולמרבה השמחה, תקשורת הזרם המרכזי בישראל (להבדיל מהעיתונות הדתית והחרדית) נוטה בשנים האחרונות להתייחס להומופוביה כפחות ופחות לגיטימית. הרבה תהליכים בעייתיים עוברים בימים אלה על התקשורת הישראלית; אבל כשאדם שמכנה הומואים 'בהמות' מרגיש שהוא מאבד לגיטימציה, אפשר להבין שבתוך שלל הבעיות קורים פה ושם גם דברים טובים.