לאחר חודש הגאווה שאפף אותנו באווירת אופוריה ונצנצים באוויר, הנחיתה על הקרקע הייתה מעט כואבת. השיח על פונדקאות, נישואים חד מיניים וקיומם של מצעדי גאווה ברחבי הארץ זכה ללא מעט כותרות, אך נושא אחד נדחק לשוליים; נוער גאה שנזרק מבית הוריו, ובייחוד כזה המגיע מהפריפריה. ישנם לא מעט נערים ש"בית דרור" מהווה עבורם פתרון יעיל, אך לא מעט מאלו המתגוררים בדרום הארץ ונזרקים מהבית, מוצאים עצמם ללא כל מענה מותאם עבורם.
הורים רבים מתקשים לקבל את זהותם המינית של ילדיהם וכתגובה לכך, זורקים אותם ישירות אל הרחוב. אך קודם לכן, לפני הרגע הכל כך דרמטי בו הם מגלים את "האמת" על ילדיהם, אלו עוברים חיים שלמים בינם לבין עצמם. איתמר (שם בדוי), כיום גבר בן 28, מספר את זיכרונותיו מאותה התקופה שצבועה באפור כנער בגיל ההתבגרות: "כשהבנתי את זה על עצמי, הרגשתי נורא רע, כי זו מלחמה עצמית ואתה נמשך לגברים אבל אתה צריך לברוח מזה". איתמר מגיע מבית דתי באחד מיישובי הדרום: "בכיתה ט' הגעתי לישיבה ולא הכרתי אף אחד, והיה מישהו שהיינו חברים הכי טובים ואני זוכר שבחופשה של פסח הייתי מתקשר אליו כל יום ואומר לו שאני מתגעגע אליו ואוהב אותו. והיום אני אומר לעצמי 'פאק, הייתי מאוהב בו ובגברים אחרים מגיל קטן'".
תחושות הבדידות, הבושה והפחד מהסביבה שעוטפים את הנוער הגאה ברגעים כאלו, בלתי ניתנים לתפיסה אלא אם כן עברת חוויה דומה לזו. "כשהייתי בחטיבה התחתונה, המשפחה שלי תפסו אותי ואת בן הדוד שלי יחד", נזכר איתמר, "התחננתי לאימא שלי שלא תספר כלום לאבא. לא היה לי אומץ לשבת בסלון, נעלתי את עצמי במקלחת כי פחדתי שהוא ירביץ לי. בסוף לא הצלחתי להתחמק מזה, וחטפתי מכות רצח מאבא שלי, עד היום יש לי שתי צלקות".
פעמים רבות, הנוער הגאה חושש מתגובות מהסוג הזה, ולכן עוטה מסכות בפני הסביבה. אך ברגעים ש"האמת הטרגית" יוצאת אל האור, עולה החשש שמא ייזרק מהבית ולא יהיה לו מקום מפלט. לאלו המתגוררים במרכז הארץ, "בית דרור" מהווה פתרון נגיש. מדובר במקלט החירום היחיד לבני נוער להט"ב חסרי קורת גג שנמצאים במצבי סיכון ומצוקה. מטרתו העיקרית היא להעניק מענה פיזי וטיפולי מידי למתבגרים להט"בים הנמצאים בדרגת סיכון גבוהה, וזאת על מנת למנוע את ההתדרדרות במצבם. בחודש האחרון משרד העבודה והרווחה הודיע על הקמתן של שתי מסגרות חוץ ביתיות, המיועדות לצעירים וצעירות מעל גיל 18 מקהילת הלהט"ב. מענה זה מצטרף למענה הקיים "בית דרור" המיועד לבני נוער.
זרקו אותך מהבית? סע לתל אביב
אולם, נשאלת השאלה, מה עם אותם בני הנוער המתגוררים בפריפריה שבדרום הארץ? הרי נער מאזור מגורים זה שנזרק מביתו, נאלץ להעתיק את מקום מגוריו ולהתחיל את חייו מההתחלה. טליה מנסבך, מנהלת הפעילות בדרום הארץ בארגון הנוער הגאה "איגי", מסבירה: "נוער מקהילת הלהט"ב הוא נוער בסיכון עקב חוסר הקבלה החברתית אשר מעמידה אותם במצבי סיכון; שימוש בחומרים ממכרים, אובדנות, פגיעה עצמית, אלימות ואף זנות". כמו כן, ישנן משפחות המתקשות לקבל את זהותם המינית של ילדיהם ומגרשים אותם מביתם. במקרה כזה, המענה של 'בית דרור' הוא מצוין, היות והוא מעניק מחסה באופן זמני עד למציאת פתרון. אבל, ויש אבל גדול, נוער להט"ב הנמצא בבאר שבע ובפריפריה ונזרק מביתו, נאלץ לעבור לתל אביב בכדי למצוא מחסה בבית דרור. מדובר במצב בעייתי כיוון שאותו הנער מנתק את השגרה הנורמטיבית שיצר, החל מביצוע בחינות הבגרות בבית הספר שלו וכלה בניתוק מסביבתו החברתית".
ערן (שם בדוי), בן 20, משתף את סיפורו כנער צעיר בן 16 דאז, שהתגורר ביישוב קטן בדרום הארץ: "היציאה שלי מהארון הייתה מאוד קשה וגרמה לבלגן שלם בבית. באיזשהו שלב, המשפחה אמרה לי שהיא לא מוכנה שאשאר אצלם וגירשו אותי מהבית. זה היה בשעת לילה מאוחרת והייתי כל כך חסר אונים. פתאום העולם היה נראה לי כל כך מפחיד, לעבור לתל אביב, עיר עם מנטליות שונה משלי. בסופו של דבר, חבר לקח אותי לבית דרור. בהתחלה היה לי מאוד קשה להסתגל לשם, כי זה להיפרד מכל מה שהיה לי ולהתחיל הכל מהתחלה. אני חושב שאם היה מקום כזה בדרום, זה היה מקל על ההתמודדות שלי באופן משמעותי".
הקהילה הגאה שבדרום הארץ נלחמת היום על הנראות והקבלה שלה, אבל מה אנו משדרים לנוער שלעיתים מוצא עצמו ברחוב רק בגלל שנולד קצת שונה משאר חבריו? לא פעם, גם הקהילה הגאה מעבירה את המסר כי החיים האמתיים נמצאים ברחובות תל אביב. אז לא, יש חיים גם מעבר לים, יש זוגיות, יש מסיבות, יש מצעדי גאווה, יש את "איגי", יש את "הבית הגאה", אבל מה שאין לנוער הגאה שבדרום הארץ, הוא מקלט מחסה למקרה וייזרק מביתו, רק כי הוא שונה.