דורון שי (צילום: צילום ביתי)
"ניהלתי רומן אינטרנטי עם גבר בן 50" | צילום: צילום ביתי
שמי דורון שי, בן 34, מתגורר בקריית ים כבר 3 חודשים עם הכלבה המדהימה שלי. אני מתמודד עם מחלה ניוונית הקרויה "תסמונת בר", שבמהלך השנים מחלישה את הראייה והשרירים. מזה מספר שנים שאני טבעוני ופועל בחזית לשחרור בעלי החיים. עד לפני כמה שנים, כשעוד הייתה לי היכולת, נהגתי לצלם ולתעד את המשאיות עם משלוחי הבשר, הייתי הולך להפגנות ומתייצב ראשון לכל פעילות. היום, בגלל המחלה, שעם הזמן פוגעת ומחלישה את ראייתי, קשה לי להתנייד למקומות ואני פועל יותר מהבית, אך עדיין מרגיש שזו המשפחה שלי, המקום היחיד שבו קיבלו אותי מהתחלה, ללא סייגים, פשוט כמו שאני.

>> "כל לילה בתל ברוך יכול להיות הלילה האחרון בחיים שלך"

>> 9 אירועי גאווה מסביב לעולם שאסור לכם לפספס ב-2017

תמיד ידעתי שאני הומו. כבר בגן אהבתי לשחק עם ברביות, התעסקתי תמיד בדברים של נשים ולרוב היו לי חברות בנות. אני זוכר אפילו תקופה שהייתי מחכה שאמא שלי תצא מהבית, והייתי נכנס לחדרה ולובש את בגדיה. בגיל 12 התחילו להתפתח אצלי ההורמונים והרגשתי משיכה לבנים ולא לבנות, הן פשוט לא עניינו אותי מבחינה מינית. ההתנסות המינית הראשונה שלי הייתה בגיל 21, כאשר עברתי להתגורר בבית קסלר, מעון איל"ן לנכים ,ששימש כמקום מגוריי במשך כ-15 שנה. ניהלתי רומן אינטרנטי עם גבר שמבוגר ממני בשנים רבות (בן 50 בערך), ובהמשך גם נפגשנו אך הקשר לא צלח.

כל התקופה הזו הסתרתי את נטיותיי המיניות, היה לי קשה להודות שאני הומו, פחדתי נורא ממה שהחברה תגיד ודאגתי שאנשים יבחרו להתרחק ממני, אבל בעיקר חששתי מהתגובה של אימא שלי. מהסיבה הזאת, כשהתחילה איתי אחת הבחורות בבית קסלר ולא הצלחתי לפרש את רגשותיי אליה, החלטתי לתת לזה צ'אנס. הרגשתי שאני חייב לחוות את הניסיון כדי שלא יהיה לאנשים מה להגיד. אפשר לומר שאהבתי אותה, אך לא באופן שקיוותה לו. אחריה הייתה לי עוד התנסות עם בחורה, אך גם זה לא צלח. בנקודה זו הרגשתי בפעם הראשונה שאני שלם עם נטייתי המינית והחלטתי לצאת מהארון רשמית. בשלב הראשון סיפרתי רק לחברים. מאוד חששתי מתגובתם, אך למרבה הפלא וההקלה הם קיבלו את זה מצוין, והיום אני יכול להגיד שהם אוהבים אותי אפילו יותר. אני חושב שהעובדה שהייתי כל כך שלם עם עצמי בפעם הראשונה בחיי, גרמה להם לקבל את זה בהבנה רבה והיום אנחנו אפילו צוחקים על זה.

דורון שי (צילום: צילום ביתי)
"אמא לא הצליחה להתמודד עם העובדה שבנה היחיד הוא גיי" | צילום: צילום ביתי
עם אמא שלי המצב היה הרבה יותר מורכב. בהתחלה היא קיבלה את זה מעולה, חיבקה אותי אפילו ואמרה שהיא מקבלת את החלטתי, אך זה לא נמשך זמן רב ומהר מאד השתנתה גישתה. היא התחילה להאשים את כל העולם, היא לא הצליחה להתמודד עם העובדה שבנה היחיד הוא הומוסקסואל. בהמשך, כשהבינה שאני שלם עם הדרך ושבחרתי נתיב בחיים שטוב לי, היא החלה להשלים עם העובדה. היום היא אפילו מסדרת לי גבות, צובעת לי שיער, ומפנה אותי מיוזמתה לכתבות בעיתון ובטלוויזיה על גייז. היא אפילו רוצה שיהיה לי כבר בן זוג, למרות שאני יודע שזה עדיין צובט לה מעט בלב.

"מי שיזכה בי יהיה מאושר, וביחד נוכל לנצח את כל המגבלות"

אני מאד רוצה זוגיות, ורוצה כבר להתחתן, אך עם זאת אני גם מיואש במידת מה. אני מרגיש שאנשים שופטים אותי הרבה לפי המראה החיצוני שלי, ובגלל שאני מוגבל פיזית בהליכה וראייתי לא טובה, אז מיד אני מקבל את הסטיגמה של המסכן. מיד שופטים אותי. אני לא מרגיש שווה בין שווים, אני מרגיש אובייקט. גם הנכים, ואני מדגיש פה שלא מדובר בכולם, שהם בעצמם מוגבלים פיזית, לא מקבלים את השונה מהם. בנוסף, ישנם קשיים פיזיים בניהול זוגיות עם בן אדם נכה. אני יכול לתת דוגמא אישית על עצמי: בגלל שאני כמעט שלא רואה, אני חייב לשבת קרוב למרקע הטלוויזיה או בשורה הראשונה בסרט אחרת לא אוכל לראות כלום, מה שמקשה על בן הזוג והורס חלק מהחוויה האינטימית. או לחילופין, אם אנחנו רוצים לצאת לטיול, חייבים לחשוב פעמיים, לוודא שהמקום מונגש וזה פוגע בספונטניות ובכיף.

אבל אני לא מוותר אף פעם, ממשיך לחפש ולנסות כי אני יודע שמי שיזכה בי יהיה מאושר, ושביחד נוכל לנצח את כל המגבלות. החלום שלי הוא לעשות מופע יחיד, שבו יסופר על חיי, מופע שכולי תקווה שייתן כוח לאנשים אחרים, שילמד אותם שעם מעט רצון ותקווה ניתן להתגבר על כל הקשיים ולנצח. בית קסלר איל"ן, המקום אשר שימש לי כבית וכמשפחה במשך 15 שנות מגוריי בו, הוא המקום שסייע ללמד אותי המון על עצמי, לחשל אותי לחיים האמתיים ולהעניק לי עצמאות. מדובר במשכן מגורים מונגש לאנשים כמוני, וגם לכאלה עם מוגבלויות המצריכות התמודדות קשה יותר. המקום, בדגש על הצוות, מעניק סיוע 24/7 לדיירים, אם אלה חוגים, לימודים, מגוון אינסופי של פעילויות וטיפולים להם אנו נדרשים, ובעיקר תמיכה ותחושת שייכות. בזכות תחושת השייכות הרגשתי שווה יותר ויכול יותר, כך שההעדפה המינית שלי כלל לא שיחקה תפקיד, ולשמחתי, גם לא המגבלות שלי.

יש עם מי לדבר (צילום:  יחסי ציבור )
תמיד יש עם מי לדבר | צילום: יחסי ציבור
כדי שהדיירים הנוכחיים ואלה העתידים לבוא לבית קסלר יוכלו לקבל התמיכה לה אני זכיתי, אני מבקש שהיום, יום ההתרמה השנתי של עמותת איל"ן, כשהמתרימים יעמדו על סף ביתכם ויבקשו את עזרתכם, אנא תנו יד, כדי שאיל"ן תוכל להמשיך לסייע לאנשים עם מוגבלויות.

היום (31.1) יתקיים "מצעד הפרוטות"- יום ההתרמה השנתי של איל"ן (איגוד ישראלי לילדים נפגעים) בו יפקדו אלפי תלמידי בתי הספר את בתי התושבים לגיוס תרומות לארגון

טלפון לתרומות: 03-5248141 או דרך אתר איל"ן www.ilan-israel.co.il

>> 22 מיתוסים על סקס להט"בי שחייבים לנפץ 

>> הקרבה גורלית: אהבת אם שתשאיר אתכם ללא מילים