ישנם הרבה דברים בחיינו שהם בגדר אנגימה והם אינם ברורים לנו עד הסוף, חלקם אפילו על סף אגדה אורבנית, כך יש לנו את המפלצת מלוך נס ואת משולש ברמודה וגם את הסקס הלסבי. בעוד שהוא מושא פנטזיה אצל רוב רובם של הגברים, נדמה שאף פעם לא הצליחו להגדיר מהו וכיצד הוא מתבצע. כמובן, פרט לאלו הנהנות ממנו. בסרטי הפורנו, שהם כמובן תוצר של מוח גברי בתעשייה גברית, קיימים אי דיוקים למכביר ונעשית התאמה לפנטזיה שרצה בראשו של הגבר מופשל המכנסיים היושב אל מול המסך; הרבה ליקוקים, זום אין שהוא על סף בדיקה פולשנית ואיך לא, אביזרים בדמותו של השרביט הגברי. בכלל, יש לגברים עניין מיוחד בסקס בין שתי נשים, זה טבעי ויפה ומחרמן בעיניהם, אם כי אני לא בטוחה שהם מבינים אותו לעומקו.

>> רונאלדו מפתיע: "כן, אני מתרומם, אבל מפוצץ בכסף"

>> תובעת את בתה הטרנסית בת ה-17 ואת הרשויות שעזרו לה

לפני כמה שנים הגעתי לבית סבתי, ועם כניסתי היא שאלה אותי: "תגידי נעמה, את לסבית?". מוכת הלם ותדהמה, בלעתי את הרוק והשבתי: "אם כן, תאהבי אותי פחות?". היא הסתכלה עליי ובהחלטיות מקסימה אמרה: "ממש לא, מזה קשור?". נריץ קדימה כמה שעות וכמה וכמה דמעות, עת אני והזקנה ישבנו לארוחת הצהרים, דיברנו על הא ועל דא ונדמה שהנושאים הכבדים התעופפו מהשולחן, עד שבהפתעה גמורה סבתא הרימה את הראש ושאלה: "אבל מה אתן עושות?". "עושות מה?", ניסיתי להבין את השאלה תלושה. "את זה", היא ענתה, "איך אתן עושות את זה? עם היד?".

נעמה כהן (צילום: נעמה קליימן)
כהן. "לכי תסבירי לסבתא שלך את רזי המשגל הלסבי וכמה הוא מענג" | צילום: נעמה קליימן
כשנפל לי האסימון, שסבתי בת ה-70 שאלה אותי על הסקס, צחקתי בקול ופטרתי אותה ממני בחינניות, לכי תסבירי לסבתא שלך את רזי המשגל הלסבי וכמה הוא מענג, מספק ומחרמן בלי קשר לתותב שאולי ולפעמים מגיח להופעת אורח. האמת היא, שבפעמים הראשונות שלי ששכבתי עם אישה, תמיד נשארתי עם תחושה שמשהו חסר, וזאת למרות שגמרתי ונהנתי. התחושה שמשהו לא קורה עד הסוף ריחפה מעליי. בניתוח הדברים עברתי על הצ'ק ליסט הדמיוני כדי לבחון מה בדיוק חסר: הנאה- צ'ק, גמירה- צ'ק, חדירה- ?!?

משוואה עם נעלם

בשיעורי חינוך מיני מלמדים אותנו על איברי הרבייה ועל הרבייה עצמה, ומדברים איתנו על סקס ונותנים לנו להלביש קונדומים על בננות, אבל מי מדבר על הסקס האחר? שהוא אינו בין גבר לאישה? סבתי המופלאה העזה לשאול אותי משהו שרבים וצעירים ממנה לא העזו, על אף שדי ברור שזה מעניין את כולם. חלק מתעניינים בגלל התמורה המחרמנת של העניין וחלק כי בתודעתם הישנה יחסי מין שמורים לגבר ואישה. בתרכובת הסטרייטית הזו הכל ברור, ברור מה נכנס וברור לאן הוא נכנס.

לסביות מתמזמזות במיטה (צילום: Casarsa, Istock)
"אנחנו לא רק מתלטפות ומתחבקות, אנחנו מזדיינות" | צילום: Casarsa, Istock
מחנכים ומלמדים אותנו משוואות. משוואות שיוצרות קיבעונות ודפוסי חשיבה מוטעים, כך שגבר ואישה זו נורמטיביות וחודר-נחדרת שווה סקס. בהיעדר אקט החדירה נוצרת משוואה עם נעלם שבהכרח גורמת לבלבול ויוצרת גם סקרנות, משהו בתמונה הזו של שתי נשים משוללות איבר גברי ספציפי אינו מסתדר. כי איך זה יכול בכלל להיקרא סקס? או כמו שסבתא שאלה - "אבל מה אתן עושות?". הו, סבתא יקרה, לו הקירות היו יכולים לדבר.

בין ליקוקים לתחליפים

ההתייחסות לסקס הלסבי נעה בין שני קטבים בעיקר; אלו המתייחסים אליו כאל משחק מקדים מתמשך, כלומר מקבץ ליטופים וליקוקים, ואלו אשר מדברים על אביזרים ולא סתם אביזרים כי אם "תחליפים". המשותף לכולם הוא שנקודת היחס היא הסקס הסטרייטי, זאת אומרת שכל סקס אחר הוא תת הגדרה שלו או כמוהו אבל פחות או כמוהו אבל חסר. כך שמשחק מקדים מתמשך הוא בעצם "כל המסביב בלי החדירה" והתחליפים הם החדירה האלטרנטיבית. ובכן, תנו לי לסבר את אוזניכם ולאמר כי אנחנו לא רק מתלטפות ומתחבקות, אנחנו לא רק אומרות אני אוהבת אותך אחרי כל נשיקה, אנחנו בשפה הממש לא פוליטקלי קורקט: מזדיינות.

ולא, לא חייב להיות באזור כלי מלחמה על מנת שזה ייקרה. בין ליטופים וליקוקים לסטרפ-און יש טווח תנועה גמיש ורחב, ובו נכללות תנוחות רבות (שהן לא כולן פועל יוצא של תנוחת המספריים המוכרת) ועשר אצבעות שהופכות את הסקס ליצרי ויצירתי ועמוק.

כשא' ואני דיברנו על סקס וסקס לסבי בפרט, הוא אמר לי "נו, יש תחליפים", ואני שאלתי בציניות אופיינית, "תחליף למה בדיוק?". "אבל אם כבר סטרפ-און, אז למה לא הדבר האמיתי?", זהו משפט ששמעתי לא פעם ואני בטוחה שאני לא היחידה, ובכן התשובה היא פשוטה - כי הדבר האמיתי מחובר לגבר אמיתי. כמה פשוט כך לא נתפס, מסתבר. ההבנה כי כשאת בוחרת לשכב עם אישה, את רוצה אישה במיטה, משום מה לא נתפסת. זה שווה ערך לשאלה האינפנטילית - "מי הגבר ומי האישה אצלכן?". המוח האנושי מתקשה לצאת מהקיבעון שחונך אליו מין היסוד, מאותה משוואה נורמטיבית עאלק, ולכן הוא מחפש תמיד את הניצב.

כשמלמדים אותנו שסקס=חדירה, ואם אין לך את האיבר ההו כה מדובר, כדאי שתמצאי לך אחד כזה גם אם הוא מסיליקון, אז דילדו הוא תחליף ולא צעצוע. כשזוג סטרייטים רוצה לתבל את חיי המין שלהם, מעבר לגיוון בתנוחות, הם בוחנים את האופציה של להכניס צעצוע למיטה. מטרת הצעצועים היא לעורר עניין נוסף פרט למסיונרית האלמותית. כך שבאט פלאג נחשב צעצוע מעורר, אך סטרפ-און נחשב אביזר מחליף.

בין שתי נשים וסטרפ-און

נושא הסטרפ-און הוא נושא מורכב גם בתוך קהילת הלסביות, יש כאלה שלא סובלות את הרעיון, יש כאלה שלא נפרדו מהרעיון, ויש כאלה המתייחסות אליו כאל אקסטרה פאן. בין שתי נשים וסטרפ-און יכולות להתקיים דילמות ואפילו חששות, בפרט אם האחת אינה מבינה מה הצורך והאחרת דווקא מביעה אחד כזה. אם לדייק, הצורך אינו "בדבר האמיתי" כי הדבר האמיתי אינו האיבר אשר נופל וקם, כי אם האקט עצמו של החדירה שמסב הנאה להרבה נשים ביחד עם התמונה האנדרוגינית, אך מאוד מחרמנת (בעיניי), של אישה לבושה בסטרפ-און aka איבר מין זכרי.

נעמה כהן (צילום: נעמה קליימן)
"סקס הוא סקס והוא בעיקר תלוי פרטנרים ומעוף" | צילום: נעמה קליימן
כשא' שאל אותי עם מי אני אוהבת לשכב יותר, גברים או נשים, אמרתי לו שקשה לי לענות על השאלה הזו כי בעיניי אין בסיס להשוואה, פרט שלשני האקטים קוראים סקס. יש משהו בחוויה בסקס עם אישה שהוא אחר כבר מעצם היותה חולקת את אותה האנטומיה כמו שלך. ההתייחסות הנשית לסקס שונה מאוד מההתייחסות הגברית אליו והאמירה הזו היא על סף אכסיומה.

יחד עם זאת, אני מאמינה כי ההתייחסות לסקס בבסיסה היא אינדבדואלית וכמובן זוגית, לכל אדם, גבר או אישה, יש את הדי.אן.איי שלו ולכל זוג גם כן. התנסויות הן לפעמים עניין של חשק ולא תמיד של צורך, לפעמים בא לנו לגוון ולפעמים לא. בדיוק כמו זוג סטרייטים שרגיל למסיונרית ומידי פעם מגוון בדוגי. בכלל, ההפרדות הבוטות הללו והצורך הבלתי נדלה לשמר תבניות מתוך תודעה ישנה, איבדו את קיסמן מזמן.

סקס הוא סקס והוא בעיקר תלוי פרטנרים ומעוף. כשם שיש זוג סטרייטי משעמם ורגיל במיטה כך גם קיימים זוגות של לסביות בדיוק כאלה. כשם שיש זוגות מיניים, בעלי דימיון ותעוזה כך גם יש לסביות בדיוק כאלה. בעת ויתור על ההתניות החברתיות ועל דפוסי מחשבה ישנים ולא משרתים, יכולתי לשחרר ולהשתחרר ולחוות את החוויה הלסבית המינית במלואה, זו שלא בהכרח נדרשת לאביזרים ולא נדרשת להגדרות. ומתוך השחרור להתייחס למיטה (או לשיש במטבח או למקלחת או לרצפה הקרה במסדרון) כאל קנבס, בו הכל יכול לקרות.

* את רומן הביכורים המשובח והעסיסי של נעמה כהן, "קוראים לי נינה", ניתן להשיג בחנויות ובאינטרנט.