הצעת החוק להרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת ההגנה והשמירה על האם הנושאת שהגישה ח"כ יעל גרמן, נפלה אתמול (ד') בהצבעה בקריאה הטרומית במליאת הכנסת, כש-46 חברי וחברות כנסת הצביעו נגד ההצעה ורק 38 תמכו בה. לכאורה מדובר בעוד הצעת חוק שנפלה, אבל ההתנהלות הפוליטית סביבה מרתקת, ומאפשרת לנו הצצה מעניינת למאחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית.
החדשות הטובות הן שלחץ ציבורי עובד. בעבר כשעלתה הצעת חוק בנושא קהילתי להצבעה בכנסת, חבר הכנסת אמיר אוחנה יצא מהמליאה ולא השתתף בהצבעה. זה עורר סערה קהילתית ועשרות תגובות גינוי וגיבוי, כל אחד לפי הצד שלו ושלה במפה הפוליטית. היום ח"כ אוחנה ישב במליאה לאורך כל הדיון, ובמהלכו אפילו קרא לעבר השר ליצמן בדרישה לאפשר חופש הצבעה. לא זאת בלבד שהוא לא יצא מהמליאה בעת ההצבעה, אלא שהצביע בעד. גם כשאין ספק שהנראות הציבורית של הצעד הזה הייתה בין שיקוליו, זה ללא ספק צעד מבורך.
אוחנה לא היה חבר הכנסת היחיד בקואליציה שהצביע בעד החוק. כמוהו עשתה גם ח"כ מירב בן ארי מסיעת "כולנו". אך שם לפוליטיקה היתה השפעה רבה יותר. יום קודם לכן, יו"ר מפלגתה שר האוצר כחלון, הכריז שהוא נותן לחברי סיעתו חופש הצבעה בנושאים שאינם בהסכמים הקואליציוניים. הצהרתו לא נגעה לחוק הזה, ובכלל הייתה חלק ממאבק פוליטי פנים-קואליציוני מול סיעת הבית היהודי נגד החוק לחקירות ראש ממשלה, אבל כשמנסרים עצים ניתזים שבבים, ובמקרה הזה נסורת של האחד הוא הזהב של האחרת.
תעשיית הפייק ניוז בשיאה
החדשות הפחות טובות הן שתעשיית הפייק ניוז בשיאה. משפט ידוע טוען ששני האנשים שאדם הכי שונא במקום העבודה שלו הוא זה שאותו הוא החליף בתפקיד, וזה שהחליף אותו בתפקיד. הראשון על כך שהוא לא עשה כלום והשני על זה שעשה יותר מידי. בסופו של דבר ממשלה היא מקום עבודתם של השרים, ובמקרה הזה אין ספק ששר הבריאות הנוכחי, ח"כ יעקב ליצמן, ממש לא מחבב את קודמתו בתפקיד, שרת הבריאות לשעבר ח"כ יעל גרמן. בכל הזדמנות הוא טוען שהיא לא עשתה דבר, אלא שהפעם טענתו מופרכת לחלוטין. העובדות הן שגרמן קידמה הצעת חוק דומה כשכיהנה כשרת בריאות, ואפילו העבירה אותה בקריאה ראשונה. אבל העובדות לא חשובות, והעיקר הנרטיב. פייק ניוז תוצרת כחול לבן.
לצד הפייק ניוז יש גם גוד ניוז: חברות וחברי כנסת שבעבר התנגדו או נמנעו הצביעו בעד. השינויים בדפוסי ההצבעה הם חדשות טובות כי הם מוכיחים שהטענה כאילו הכל משחק מכור מראש, ושהמליאה היא הצגה שסופה כבר נכתב, איננה נכונה. שינוי בעמדה כזו או אחרת מזכירה לכולנו שחברי וחברות הכנסת הם בני אדם, והם מקבלים החלטות לפי מגוון רחב של שיקולים. שיחות אישיות, טיעונים בעד או נגד ולובינג נכון עושים את העבודה ויכולים להטות את הכף לכאן או לכאן.
החוק הזה נפל אבל חוק אחר יעבור. וזה המסר שאנחנו כקהילה צריכים לקחת מהיום הפוליטי הזה.
