לפני שנתיים נראיתי אחרת. רזה יותר, חיוני יותר. זה קרה בעקבות דיאטה רצינית שעשיתי, בה אמרתי להתראות לפחמימות ושלום לפנטזיות לפני השינה על המבורגר או סתם לחם עם טחינה. במשך חצי שנה לא נגעתי בפחמימה אפילו פעם אחת. לא לחם, לא אורז, לא פסטות. ירדתי 18 קילו בתקופה הזאת. כשהשלתי מעליי את כל העודפים, משהו קרה. משהו קרה להליכה שלי, לדיבור שלי, ולדימוי העצמי שלי.
חשבתי שיהיה לי יותר נוח במצב הנוכחי לפגוש גברים, שאולי יהיה לי יותר קל למצוא מישהו. צ'וטטתי הרבה בגריינדר ובאטרף, עם תמונות עדכניות והרבה יותר אטרקטיביות. לילה אחד, לפני השינה, תוך כדי פנטזיה על פחמימה, קיבלתי הודעה מבחור חמוד. רקדן, שנון ומעניין. אני עוד גרתי אצל ההורים, והוא בדירה במרכז תל אביב. נפגשנו לקפה שחור ובירה, והעניינים זרמו. נשארנו בקשר כמה שבועות, הרגשתי שיש פה צ'אנס למשהו חדש וטוב. באחד הלילות ישבנו על המיטה שלו, כשפתאום הוא זרק לעברי: "תגיד, איך אתה מרגיש לגבי הגוף שלך? אתה אוהב אותו? אתה שלם איתו?". באותו רגע נאטמתי לחלוטין. הרגשתי כל כך חשוף, כל כך מובך. לא הבנתי למה הוא שואל את זה. הסרטים בראש החלו להתרוצץ, פחדתי. פחדתי גם מזה שהגוף שלי לא יפה בעיניו, וגם מזה שרואים עליי את חוסר הביטחון וחוסר השלמות. הרי לא אהבתי, עדיין, את מה שראיתי מבעד למראה כשהייתי בלי חולצה, הרגשתי שזה לא מספיק. אז עניתי לו, "אני מאוד אוהב את הגוף שלי. אין לו שום בעיה איתו. מה לגביך?"
תיארתי לעצמי שזה לא נשמע אמין במיוחד, אבל זה מה שיצא. הוא ענה שהוא בסדר עם הגוף שלו, ושהוא די שלם איתו למרות שהוא יודע שהוא רחוק מהאידיאל. לאחר כמה מפגשים הוא סימס לי שהוא לא בטוח לגבי הקשר בינינו ושהוא צריך לחשוב על הדברים. פתרתי את הבעיה ועניתי לו שאם הוא צריך לחשוב אז אני מסיים את זה פה, כי כנראה זה לא זה.
בשלב מסוים, כשהתקרב הקיץ, הייתי בדירה של חברים והם הזמינו את הפיצה הכי מגרה שנתקלתי בה. היא היית ברוטב שמנת פטריות עם שלל תוספות. אמרתי לעצמי שאקח משולש אחד, שלא יקרה לי כלום מזה, ומשם העניין החל להידרדר. חזרתי לאכול את כל מה שבא לי. המבורגרים, ארוחות בוקר מפנקות, פיצות. לאט לאט העליתי חזרה חצי ממה שירדתי. זה לא כל כך הפריע לי בהתחלה. החלטתי שאני אדם שאוהב לאכול, שזה חלק ניכר מההנאות בחיים, שזה מסב לי אושר ושאני לא מתכוון לוותר על זה.
כשרק התחלתי לעלות במשקל אחרי שיא הדיאטה, דיברתי עם בחור נוסף בגריינדר והשיחה הייתה ארוכה ומעניינת. קבענו להפגש, וכאילו בדרך אגב הוא שלח פתאום, "יש לך תמונת גוף?". זאת היתה הפעם הראשונה שמישהו ביקש ממני תמונת גוף. אז שלחתי. לאחר שראה אותה כבר פחות התאים לו להיפגש. כמובן שנפגעתי, אבל הבנתי את זה והמשכתי הלאה. אבל אז התוודעתי יותר ויותר לבקשות מהסוג הזה, אבל כבר לא מיהרתי לשלוח. היום אני לא מצליח להבין - איך אפשר לדעת? האדם לא מולך, עוד לא הכרתם, אין לך מושג איך תרגיש כשתהיו ביחד. איך תמונה שבה מוצג גוף אדם, פעמים רבות גם ללא פנים, יכולה רק היא לעורר רצון למשהו? איך אפשר להימשך אך ורק לבטן, גב וידיים?
עוד בגאווה:
- "גם אני הומו שמן, שעיר ממורמר"
- אני לא מרגיש בבית במסיבות של הומואים
- אולי להומואים פשוט אין חוש הומור?
מחפשים את האידאל, ולא סנטימטר פחות
לגוף עצמו אין מבט, אופי או סקס אפיל. זה רק גוף; עור, לעתים קוביות, לעתים שרירים. איך זה מספיק? איך אפשר לקבוע, גם אם רק לזיון, שנמשכים לבן אדם? אני מגיע למסקנה שאני לגמרי נטע זר בקהילה הזאת. אין בי שום יכולת להבין את זה. ואני יכול להבין המון דברים. אני מבין שהרבה אנשים לא נמשכים לגברים שמנים, או רזים מאוד, את זה אני לא שופט כי לאנשים יש טעם ואין מה לעשות נגד זה. אבל גם כשזה לא נוגע לעודף משקל או לדקיקות, עדיין הרבה גייז מחפשים את הדבר שיהיה בדיוק, ולא סנטימטר פחות, האידיאל שבראש שלהם.
מה שמשתמע מכך הוא שאם אתה רוצה לקבל הכרה אתה חייב להיות לא רק לא שמן, אלא חטוב. ואם אתה לא יודע מה זה חטוב, תפתח פורנו גייז ותתחיל לשאוף. וכמובן שהכי נוח למי שזה לא נוח לו, להגיד "ממורמר". אז כן, אני לא מפחד להצטייר כממורמר, כי המצב הוא לא הגיוני, התופעות האלה מדירות ופשוט קשות מדי. לקח לי זמן להבין שאלה חוקי המשחק. החוקים האלה לא השתנו, ואפש רק לבחור אם מצייתים להם או לא. באותה תקופה אני זוכר שהתמרמרתי שאני לא מוצא מישהו, וידיד טוב שלי אמר לי: "אין מה לעשות, חמודי, ככה זה עובד בקהילה הזאת, אם אתה מלא, אז אתה צריך להיות סופר כריזמטי, סופר חמוד, וסופר מדליק כדי למצוא מישהו. אם לא - צריך להתחיל להתאמן". המציאות הזאת מקולקלת.
ולא, גם כשהייתי רזה הנסיך לא מיהר להגיע. הוא הגיע בתקופה קצת יותר מלאה. ועדיין, אני זוכר איך הרגשתי אחרי הדיאטה ההיא. הרגשתי טוב. הדימוי העצמי הזה כן קשור אצלי לאיך שאני נראה ואין לי טעם להילחם בזה. אני פשוט מבין היום, שאני כן רוצה להראות בריא, כן להיות בכושר וכן להיות מרוצה כשאני מסתכל במראה. אבל מה שבטוח, אני לא אעשה את זה בשביל בחור, בשביל אף בחור בעולם. אני אעשה את זה אך ורק בשביל עצמי. בשביל הרגשת הקלילות, בשביל להתנהל בעולם באופן אחר.