לאחרונה התבשרנו שהמדינה חוששת כי מתקיים סחר בילדים ובעוברים במשפחות של לסביות. היא העלתה טענה הזויה זו במסגרת התנגדותה להעניק לזוג לסביות צו הורות מיום הלידה. לשיטת המדינה, אין די בעובדה ששתי נשים מגישות לבית המשפט בקשה משותפת למתן צו הורות, ומצהירות בה שהן בנות זוג שמגדלות יחד את ילדיהן המשותפים. כדי לזכות בהכרה המיוחלת בהורותן המשותפת על ילדיהן, עליהן לפייס את הממסד, להוכיח את חפותן ואת תום ליבן. הן נדרשות להשיב על שורה של שאלות משפילות ומקוממות - האם הורשעת בעבירת מין? האם לא נחשדת במעשה אלימות? למה לא עשיתן הסכם? למה אין לכן רכוש משותף? למה לא שיניתן את שם המשפחה? מדוע הכתובת בתעודת הזהות שלכן לא זהה? ממי תרומת הזרע? שאלות עימן סטרייטים בכלל לא צריכים להתמודד. סטרייטים פשוט עושים ילדים מבלי שהמדינה תתערב באירוע האינטימי הזה.
ואם לא די בשאלות הפולשניות האלה, המדינה דורשת שלסביות תרוצנה לבית המשפט עוד במהלך חופשת הלידה, בעודן מנסות להסתגל לחייהן החדשים כאמהות, ותגשנה את בקשתן לצו הורות תוך 90 יום מהלידה. אם האמהות לא הצליחו לעמוד בסד הזמנים המטורף וחסר השחר הזה, המדינה מיד חושדת שהן רוקמות "עסקה" לא כשרה. מיד המדינה מבקשת לשגר אליהן עובדת סוציאלית, שתבדוק את מהימנותן ורצינותן. מיד המדינה מסרבת לאפשר להן לקבל את צו ההורות רטרואקטיבית מיום הלידה.
המדינה כה נחושה להיאבק במשפחות הלסביות, שגם לאחר שטענותיה נדחות בבית המשפט למשפחה, היא לא מהססת לגרור משפחות לסיבוב נוסף בבית המשפט המחוזי. ככה היא עשתה גם למור והדס איילון ארקדיר, בנות זוג מתל אביב, ולבנן הקטן – הלל. כבר קבלנו עבורן בבית המשפט למשפחה צו הורות מיום הלידה, וכבר שכנענו שהעובדה שהן הגישו את בקשתן שנה וחצי לאחר הלידה, אינה מצדיקה התערבות של עובדת סוציאלית או שלילת זכויות, אך המדינה לא ויתרה, הגישה נגדן ערעור למחוזי וטענה שיש חשש שהן סוחרות בילדן. לא פחות!
אז בית המשפט המחוזי בתל אביב לא מצא טעם בדרישותיה התמוהות של המדינה, ובדיון שהתקיים לפני שבועיים השופטים הפצירו במדינה לחזור בה מערעורה. אבל לא! המדינה לא נשברת. עכשיו הודיעה נציגת המדינה כי משרד הרווחה לא מוותר על הערעור, וממשיך להיאבק במשפחה של הדס ומור. ואני רוצה להגיד – די כבר! שהמדינה תפסיק כבר להתנכל לנו. שמשרד הרווחה יתמקד בביצוע תפקידו החשוב בהגנה על ילדים הנזקקים לכך, ויפסיק לבזבז את משאביו הדלים על בדיקות מעליבות ומיותרות של משפחות להט"ב. שהעובדות הסוציאליות הקורסות מעומס בטיפול במשפחות בסיכון, יפסיקו לבזבז את זמנן על אמהות שאין כל סיבה לחשוד בתום ליבן. שיזכרו שהם אמונים על טובתם של ילדים ובמקום זאת הם עסוקים בלפגוע בילדים, שאין כל ספק כי הם מטופלים לעילא ושאין כל סיבה לעכב את הסדרת מעמדם וזכויותיהם.
>> "ניסיתי להתאבד בעקבות טיפול ההמרה שעברתי"
>> "תפסתי את בעלי על חם במקלחת עם חבר טוב שלי"
כבר כמעט 20 שנה המדינה מכירה במשפחות של לסביות, מאז התקדים המשמח של טל ואביטל ירוס חקק. כבר ברור וידוע שמדובר בתופעה חברתית נפוצה ורווחת. מעולם לא נדחתה בקשה של זוג לסביות למתן צו אימוץ או צו הורות. אז מדוע במשרד הרווחה עדיין סבורים שהולדת ילד במשפחה להט"בית הוא מאורע שאמור לעניין את בתי המשפט? מה מעניין בכך שזוג הקים משפחה והוליד ילדים? למה זה בכלל אמור להגיע לערכאות ולדיונים? לא הגיע הזמן שתשחררו אותנו כבר מנוכחותכם הפולשנית בחיינו?
