זהו יום שחור.

אני מוצא את עצמי צריך להסביר פעם אחר פעם "למה לעזאזל צריך לקיים מצעד גאווה?" אין תשובה אחת. למה? ככה. כי מותר. כי זו מדינה דמוקרטית, מדינת חוק, מדינה בה כל אחד יכול לקיים (במסגרת החוק) איזה מצעד שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה. על אחת כמה וכמה בעיר הבירה שלו. יציאה מהארון לא חייבת להכיל בתוכה כרטיס חד כיווני לתל אביב. מותר להיות הומו גם בירושלים, בבאר שבע, אילת וקרית שמונה. "למה המצעד צריך להיות פרובוקטיבי כל כך?" הוא לא צריך. אבל הוא גם לא צריך להיות הפוך. מטרת המצעד היא לא להתחבא, היא לחגוג את היותך מי שאת ואתה. מי שמטריח עצמו להזדעזע כל כך מה"מראות הקשים" במצעד, מוזמן לא להגיע ולא לקחת חלק. זה עד כדי כך פשוט.

בירושלים המצעד מקבל ביטוי שונה מהפסטיבל חסר הפרופורציה שמתקיים בתל אביב. הוא שמרן יותר, מכבד יותר את האוכלוסיה המקומית וזה דבר מבורך. אין שום דבר פסול להתחשב באוכלוסיה המקומית והשמרנית יותר של הבירה. עם זאת, אותה התחשבות היא לא "הכרח". המצעד בירושלים הוא חשוב מעין כמוהו, גם בגלל האוכלוסיה שפחות פתוחה לקבל וגם מעצם העובדה ששם יושבות כנסת וממשלת ישראל - שם יושבים האנשים שאולי יום אחד יביאו את הבשורה האמיתית לאוכלוסיה הלה"טבית בדמות חקיקה שוויונית. 

אבל מהצד השני עומדים החרדים והם הרבה פחות סבלניים או מתחשבים. אין לי שום כוונה להכליל אותם, אבל כשאמצעי התקשורת הרשמיים של הקהילה מכנים באופן גלוי ופתוח את מצעד הגאווה "מצעד התועבה" זוהי הסתה מכוערת, פוגעת ומקוממת. מי לכל הרוחות שמכם ונתן לכם המנדט להגדיר ולהתייחס אל הציבור ההומו-לסבי כאל בהמות? שליסל אמנם אחז בנשק, ונגדו יצאה התקשורת החרדית (ובצדק) אך המסרים הכל כך לא מוצפנים של אותן כותרות הן הכשרת הקרקע לפעולה הבאה. להחדיר במוחו של ציבור הקוראים את הרעיון שמדובר באנשים שיש להוקיע גורמת לליבוי האש והשנאה. לזרוע עוד מלח על הפצעים הטריים והמדממים של הקורבנות, של אותה נערה בת 17 שעדיין נלחמת על חייה. באותה מידה הם יכלו לנסח את הכותרת: "מתועבים, נדקרתם על ידי חולה נפש".

בספר ויקרא מופיע הפסוק: "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה תועבה הוא". אז כתוב. ישנם עוד כל כך הרבה פסוקים וחוקים בתנ"ך שכבר אינם רלוונטיים לחיים המערביים המודרניים. דוגמאות? סקילות, נישואים בין האנס לקורבן שלו. לא חסר.

החלק השפוי וההגיוני של האוכלוסיה החרדית חי את חייו בשקט ויודע ליישר קו בין מה שנראה לו רלוונטי בספרים לבין החיים במדינה מערבית במאה ה-21. כולי תקווה שאותו חלק שפוי והגיוני יידע בעצמו לעשות את ההפרדה בין כותרות מכלילות ומכתימות לבין המציאות.

זהו יום שחור לכל אזרח במדינת ישראל.