דת ולהט"ב- לכאורה, בעיני אנשים מסוימים לפחות, מדובר בשני קצוות מרוחקים ושונים. אוקסימורון ממש. דתיים הם פרימיטיביים, שמקדשים טקסים וסמלים יותר מאשר אנשים, ומכילים רק את מי שבהכרח כמוהם. להט"בים, מפזזים ברחובות, מתריסים, חילוניים גמורים ומתגאים בשוני. אז זהו, שלא!
כשהתחלתי לעבוד בבית הפתוח לפני חמש שנים המפגש הראשון שלי היה עם נער בן 17. הוא הגיע מפוחד ונרגש, ועיני האיילה הגדולות שלו נראו כמו סימני שאלה. לאט לאט, דרך מילים וחיבוק, נחשפנו זו לזה והוא סיפר לי מה יושב לו על הלב ועל כתפיו הצרות. בשצף הדברים הוא אמר לי: "אבא שלי כזה, הוא ימות אם אספר לו". חשפנו טפח ועוד טפח של תהייה, שאלות, פחדים ואחרי המקום המכובד שאלו תפסו, הגיע גם מקומם של החלומות והרצונות. חודשים חלפו ויחד הלכנו בין הטיפות. הוא בשלו ואני בשבילו, לחבק ולהעביר את המסר שאני כאן בשבילו. הוא בחר לשתף את האמא וביקש שתגיע לפגוש אותי. היא לא הסכימה ואני כיבדתי את המקום שלה, אני יודעת כמה קשה יכולה להיות העובדה הזו שהנחית עליה הבן שלה פתאום.
ופתאום אחרי כמה חודשים אני מקבלת ממנה טלפון, היא לא רוצה להיפגש אבל רוצה לשוחח בטלפון ולשאול כמה שאלות. זו היתה שיחה קצרה, אחריה הגיעו ארוכות יותר ולבסוף פגישה (עדיין לא בבית הפתוח). במהלך השיחות שלנו, נדהמתי לראות עד כמה דומים הפחדים של האמא והבן, איך המחסומים ששניהם, לחוד, יחד וכמשפחה צריכים לעבור הם אותם המחסומים. ואתם יודעים משהו? המחסומים האלה לא קיבלו את הכותרת "דת", גם לא "יהדות" אלא כותרת אחת ברורה כשמש - החברה שלנו. זו שבחלקה סבורה שאין מקום ללהט"ב בחברה, שאין ללהט"בים זכות להיות הורים, שהשתקה ואפליה הם דרך התמודדות.
המשפחה של הנער נשארה שומרת מסורת. לא כל השאלות קיבלו תשובות, ובכל רגע נתון או שלב חדש בחיים ישנם קשיים חדשים ויציאה מהארון, כן או לא שעומדת על הפרק. שמירת המסורת נשארה בעינה אך השמירה על הבן התעצמה ביתר שאת. הדילמות הפכו משותפות וחלקן כבר לא היו דילמות אלא עובדות שבבסיסן אהבה ורצון להמשיך להיות משפחה. י' היקר השתחרר מצה"ל לאחרונה ועוד יש לו תכניות לכבוש את העולם..
אז לכל מי שמחזיק בדעה שדת ולהט"ב זה שני דברים מנותקים, הנה התרגום שלי לחיבור בינהם, ויש חיבור. קהילת הלהט"ב הם אנשים ונשים, הומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסים וטרנסיות והטרו נורמטיביים מחזקים ותומכים. הם דתיים, חילוניים, בעלי דעות שונות, השקפת עולם שונה, העדפות, תחביבים, בעלי מזג כזה או אחר ועוד שלל מרכיבי זהות. אז מה בכל זאת הופך אותם לקבוצה? אתם! המכלילים, המצקצקים, הבורים, הפחדנים. הפכתם אותם לקבוצה, אבל נחשו מה? הפכנו לקבוצה נהדרת. שפועלת, נלחמת לקבלת שוויון זכויות עבור כל מי ששלו אותן ממנו, יוצרת חיבורים, מאמינה באהבה ומייצרת אהבה, מפרה את החברה שלנו דרך ערכים טובים שעומדים לא פעם מול הדרך שלכם, והקבוצה הזו גדלה, מגייסת תומכים רבים והיא תמשיך לגדול ולפעול כי כך צריך להיות.
ומהם דתיים בעיני - אנשים שבוחרים לחיות אורח חיים דתי על פי דתות שונות ואמונה אישית, שמאמינים שיש מי שמסתכל מלמעלה, שהביא אותנו לכאן לעשות טוב ולכבד אחד את השני. אנשים ונשים שמאמינים שצריך לאהוב ולדאוג לזולתם לא פחות מאשר לעצמם, ושדרך ארץ קדמה לתורה. אם כן, החיבור כל כך ברור.
>> "אתה ואבא ינאי תתנחמו זה בזה"
>> 18 סלבס שלא ידעתם שההורים שלהם להט"בים
>> "בגלל שגדלתי לאימהות מדהימות, חונכתי לפתיחות וקבלה"
אז אם אתם לא מזדהים עם אף אחת מאלו כנראה שיש כאן בעיה, ואם תשאלו אותי, הבעיה היא אתם. בימים אלה אנו אבלים על חורבן בית המקדש שנפל בשל שנאת חינם, בואו ניישם את המסקנות מהעבר, הרוב השפוי רוצה לחיות בשמחה ושותפות בריבוי וגיוון תרבויות וקהילות, לדבר על הדברים ולא לטאטא אותם, להכיר את מי שעומד מולם ולא להסתמך על דעה של אחר ובקיצור, לחיות ולתת לחיות. ביום חמישי הקרוב (3.8) נצא כולנו לצעוד בירושלים לשם כל אלו, הצטרפו אלינו.
ביום חמישי הקרוב, ה- 3 באוגוסט יתקיים מצעד הגאווה בירושלים אותו יפיק הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות. מסלול המצעד, יהיה מהארוכים בעיר אי פעם, ייצא מגן הפעמון, יעבור בנקודת הרצח של שירה בנקי, ימשיך בקרן היסוד דרך רחוב הלל עד לגן העצמאות. ההתכנסות בגן הפעמון תחל מהשעה 17:00 והצעדה תחל ב-18:00. באירוע הסיום בגן העצמאות יוקדש שיר לזכרו של אמיר פרישר גוטמן ז"ל שאמור היה להיות מנחה האירוע.