הצלמת נטלי מקיין עשתה מפעל חיים מתיעוד דבר שהוא, למעשה טבעי ונוכח בכל רגע, אלא שבחברה שלנו הפך, בדרך לא דרך, למקור לבושה והסתרה. מדובר בגוף הנשי הוולדני. לפרוקייט של מקיין, שמתעדת כבר מספר שנים נשים שעברו לידות וניתן לראות את ההוכחות לכך על גופן, קוראים ״פרוייקט הגוף הכן״, והיא מייצרת בעזרתו מרחב בטוח בו הן יכולות להשמיע את קולן מלא האהבה.

לצד תמונות מקסימות בשחור לבן של הנשים, לפעמים עם ילדיהן, בבגדים תחתונים, אפשר למצוא את הוידויים שלהן, כשאלה חושפים לא פעם חוויות איומות של שיימינג שעברו על לא עוול בכפן, אך ורק כי גופן אינו מתאים לדימוי הרווח במדיות השונות. עוד חושפות האמהות קשיים אוניברסליים מסוגים אחרים: בזוגיות, בחינוך וביקורת שספגו על ההורות שלהן. "אנשים שופטים את הזולת כל כך מהר", אומרת מקיין. "הם לא חושבים פעמיים או מבינים איזה נזק הם עושים לצד השני. מילים משפיעות. הן מכאיבות. הנשים שחולקות איתי את הסיפורים שלהן נשפטות על גופן ועל דברים נוספים. כיום אני מוצאת את המשתתפות בפייסבוק. הן פונות אליי. כולנו צריכים ללמוד לקבל את עצמנו ואת כל ה׳פגמים׳ שאמרו לנו שיש לנו".

הווידויים שמביאה מקיין לא פחות מעניינים מהתמונות. "בני הקטן אובחן בסכרת", מספרת אחת האמהות. "היה לנו קשה מאוד להתמודד, אבל אנחנו עושים את זה. ואז התחילו ההערות: יש לו סכרת כי לך יש סכרת, לא? האמת שלא, אני אומרת. את בטוחה? אולי זה בגלל שאת בעודף משקל? אולי זה כי האכלת אותו בתמ״ל? לא, הוא בן שלוש ועדיין יונק. אז אולי הוא פשוט עצלן? הם בטוחים שזה קשור לגודל שלי, שעשיתי משהו ופגעתי בבני הקטן. שהגוף שלי אחראי לזה".

"אני יפהפייה, חכמה ומצחיקה. ויש לי גם תחת ענק", מספרת אמא נוספת. לא ידעתי את זה עד כתה ה׳, אז התחילו לקרוא לי תחת-ענק, כמה פעמים ביום, ברשעות. רק אחרי שנים הבנתי שהתחת שלי לא מגעיל. בהמשך הוא הפך גם לאופנתי ואפשר לקנות תחתונים מרופדים בישבן. אם אתם רואים מישהו נטפל לילד, או למבוגר, תתערבו. ואם יש לכם או לילדיכם, חלק גוף שנראה לסביבה לא נורמלי, תרחיקו את השליליות".

>> לירון שמם: "מעולם לא חשבתי שאניק בציבור"