גילוי נאות: כמעט כל הנשים שפנו אלינו להשתתף בכתבה הזו ביקשו להישאר אנונימיות ולא להיחשף. מפתיע? לא ממש. הריון, כפי שנתפס במחוזותינו, מציף עולם שלם של רגשות, מחשבות ונסיבות אך נראה שמעל הכל מביא אתו ציפייה אחת: נכנסת להריון? תשמחי. משפטים כמו "יש כאלה שמנסות שנים ולא מצליחות", "תברכי על המתנה שקיבלת" לצד משפטים של "מה לא נזהרתם?" ו-"איך תגדלו עוד ילד" נזרקים לאוויר ופוגשים אותך, המומה ומופתעת עדיין משני הפסים שזה עתה פגשת על המקל, במקום בו את מבינה שצריכה להתחיל לחשב מסלול חיים מחדש.
הדבר האחרון שרציתי זה עוד תינוק
"כשגיליתי שאני בהריון הייתי בדיכאון ממש", מספרת ע', בת 40, מהמרכז. "הגדולה שלי הייתה אז בת כמעט ארבע, הקטנה בת שנה וחודשיים, ועברנו תקופה מאוד קשה איתה. זו הייתה שנה מיטלטלת של חוסר שינה, בכי עז ותסכול גדול". רק בחודשיים האחרונים בטרם בשורת ההריון המפתיעה, הרגישה ע' שהיא מצליחה שוב לצוף מעל המים. "פתאום מצאתי זמן קצת לעצמי, חזרתי לעשות כושר, חזרנו לצאת פעם ב..., והרגשתי שאני מתחילה להשתלט על כל הקונספט הזה של שני ילדים, בעל ובית. עד שפתאום קלטתי שהמחזור מאחר. הייתי בשוק. התגובה של בעלי הייתה קשה הרבה יותר. הוא נעשה חיוור והרגשתי שהוא הולך לי לאיבוד. הוא תפס את הראש ולא הבין איך נפל עליו עכשיו עוד תיק".
אחרי חודשיים של בחילה, מחשבות על הפלה, דיכאון אמיתי (של בעלי) וזוגיות במשבר אמיתי, החליטו ע' ובן זוגה לשמור על ההריון, בתומו יצא לאוויר העולם תינוק זכר. היום, 5 שנים מאוחר יותר, הם הורים לשלושה. "מצד אחד אני שמחה שזה קרה כמו שזה קרה, כי ככל הנראה לה היה לנו ילד נוסף אילולא הגיע בהפתעה ואני מברכת על זה. מצד שני, לא אשקר. מדי פעם, התובנה שיש לנו 3 ילדים עדיין קשה לנו, בעיקר ברמה הרגשית והזוגית. אנחנו מרגישים כמו פעלולנים שאחת לכמה זמן ילד אחר נופל לנו בין הכיסאות. אנחנו מאושרים על הילד המקסים הזה, ובכל זאת – לפעמים עולה התהייה איך חיינו היו נראים אם כל זה לא היה קורה בכלל".
"'אני חושב שאת צריכה ללכת לטיפול', אמר לי טל, בעלי, כשגיליתי שאני שוב בהיריון", כתבה אז בטור "כמעט תאומים". "ישבנו על הספה בסלון, ודיברנו בשקט כדי שהתינוק שלנו, שישן בחדר הסמוך, לא יתעורר. אני בכיתי ורעדתי. טל דווקא נראה די מבסוט.
"הדבר האחרון שרציתי זה עוד תינוק. בקושי הצלחתי להסתדר עם אחד, אז איזו סיבה בעולם הייתה לי למהר ולייצר את השני? הבן הבכור שלי כבר היה בן חצי שנה, אבל אני עדיין לא הצלחתי למצוא את פלא ההורות הזה שכולם מדברים עליו. להיפך – בינתיים מצאתי את ההורות רק כעול כבד ומעיק, שלמרות שהיא כרוכה בחיוכו החמוד למדי של תינוק שמנמן, היא עדיין מביאה לי יותר רגעים של קושי מרגעים של שמחה.
"את ההיריון הלא מכוון הזה בחרתי להשאיר בהחלטה מאוד רציונלית והגיונית: אם כבר אז כבר; יהיה קשה אבל אחר כך יותר קל; שניים צמודים יעסיקו אחד את השני; לזוגות אחרים קשה להיכנס להיריון אז צריך להגיד תודה כשזה מצליח".
"הפלתי. שמתי את זה בצד. ואני לא מתעסקת בזה יותר"
אצל מ', בת 39 מאזור המרכז, אם ל-3 ילדים, אלמנט הפתעה היה אף גדול יותר: היא נכנסה להריון באופן ספונטני אחרי שנים ארוכות של טיפולי פוריות, וזאת לאחר שהחליטה לאמץ תינוקת בת 3 חודשים. "ההריון של הבן הבכור שלי הגיע לאחר שלוש שנים של טיפולי פוריות. כשהיה בן חצי שנה חזרנו שוב לטיפולי הפוריות מתוך ידיעה שאנחנו רוצים עוד ילדים וגם כי נאמר לנו כ אחרי הלידה אני אמורה להיות פורייה יותר". המצב בפועל היה הפוך וטיפולי הפוריות לאחר הלידה היו קשים אף יותר. מ' ובן זוגה החלו לחשוב על דרכים נוספות להרחבת המשפחה, והחליטו לשמש משפחת אומנה עבור תינוק עם אופק ריאלי לאימוץ. "מהרגע הזה דברים החלו לקרות במהירות ותוך חצי שנה חבקנו תינוקת אומנה מתוקה".
אחרי שנים של טיפולי פוריות חבקה מ' את חלומה - בן בכור בן 5 ותינוקת בת חצי שנה. הכל היה מושלם. "מספר ימים אחרי שהגיעה אלינו התינוקת הרגשתי מוזר. הדחקתי את התחושה הזו ואפילו אם לרגע נצנצה לי מחשבה שאני בהריון, היא כבתה מיד, לאור העבר שלי. המשכתי להדחיק את החשד הזה עד שלא יכולתי יותר ועשיתי בדיקה. התוצאה הייתה חיובית. היית בשוק. לא האמנתי שזה קורה".
לצד ההתרגשות העצומה וההפתעה עלו לא מעט חששות. "רק לאחר הסקירה, שקצת רווח לי פתאום התחלתי לעכל את המצב שלי: הולכת להיוולד לי תינוקת כשהאמצעית שלנו תהיה בת שנה ושלושה חודשים. זה היה טירוף". מ' מספרת שהתגובות שקיבלה מהסביבה היו תומכות מאד, למרות שהיא עצמה הייתה מאד מוטרדת.
"התחושה הכללית הייתה שקיבלנו מתנה ענקית והיינו בהודיה גדולה לבורא עולם שזיכה אותנו בנס הזה, אך עדיין חשבתי כל הזמן איך נסתדר עם הפער הקטן. פתאום קלטתי שבעצם מדובר בשני תינוקות". אחרי 3 שנים, למרבה השמחה, הם זכו לאמץ את ילדת האומנה ו"היום אנחנו רשמית משפחה עם 3 ילדים ב"ה. אני חיה בסרט שמעולם לא דמיינתי שיכול לקרות ואני השחקנית הראשית. מבחינתי זכיתי באוסקר".
עבור ש', הסוף היה שונה מכל קודמותיה. בגיל 32, עם פעוטה בת שנה וחצי בבית, היא גילתה על ההריון השני והמפתיע שלה. "ידענו שאנחנו רוצים להביא ילד נוסף בעוד שנה, אבל המציאות הקדימה אותנו והפתיעה אותנו, וממש לא לטובה. זו הייתה תקופה שהרגשתי שסוף סוף קצת חזרתי לשפיות של עצמי, ועל אף שרצינו ילד נוסף בקרוב, הטיימינג ממש לא היה נכון עבורי. עם בוא הבחילות, החלטתי שזה ממש ממש לא מתאים לי. החלטתי שאני מסיימת את ההריון הזה בשלב התחלתי שלו, ופועלת לפי האינטואיציה והתוכנית האישית שלי. ידעתי שאם הייתי ממשיכה עם ההריון, זה היה פוגע בי ברמה האישית, בזוגיות שלנו, ובילדה הקטנה שלנו בבית. שמתי את זה בצד ואני לא מתעסקת בזה יותר. מה שנעשה נעשה".
הציפייה מהאישה היא לעצור הכל ולשמוח
"קיימת קשת רחבה של תגובות רגשיות בקרב נשים המגלות שהן בהריון לא מתוכנן, מפני שעבור כל אחת הריון מייצג עולם אחר, מתחבר לתקוות אחרות ומעורר פחדים אחרים", אומרת גילי אגר, מנהלת טיפול קרוב - פסיכולוגים בשיחות וידאו לכל מקום בארץ ובעולם. "לא פעם הציפייה מהאישה היא לעצור הכל ולשמוח. לפעמים זה יכול לגרום למתח מאד גדול עבורה, שמעמיד אותה במצב של ביקורת גדולה - גם של הסביבה כלפיה וגם שלה כלפי עצמה, בפרט בחברה הישראלית המעודדת ילודה ורואה בנשים המתלבטות לגבי העניין אגואיסטיות או חסרות רגש".
איך ניתן להתמודד עם התחושות האלה?
"הדבר הראשון שהייתי ממליצה לנשים במצב זה הוא לקחת נשימה עמוקה ולדמיין לעצמן מרחב מרגיע, בטוח ולא שיפוטי בו הן תוכלנה לעכל, להרגיש ולחשוב על ההריון ועל מה רצונן ביחס אליו. חשוב להזכיר לאישה שלכל תגובה יש מקום ושאף תגובה אינה מעידה עליה לטוב או לרע. וכמובן לזכור שבדרך כלל אין קשר בין מה שהיא חושבת ומרגישה בשלב זה על ההריון לבין מה שהיא תרגיש ממרחק של זמן.
"אם יש סתירה ופער גדול בין הרגש ובין ההיגיון יכולה להיווצר מצוקה גדולה עד כדי מצב של דיכאון או חרדה שיכולים להביא אפילו למחשבות אובדניות. נשים רבות חוששות לחוש חרטה וכאב גדולים אם תתבצע הפלה ולעיתים אף חוששות שההפלה תפגע בפוריותן. מצד שני, החשש לגדל ילד בנסיבות לא מתאימות גדול גם הוא והאישה יכולה לחשוש שהדבר יפגע בה, במשפחתה או בילדיה האחרים אם יש. חשוב מאד לתמוך באישה החווה קרע גדול שכזה בתוכה, לתת מקום לכל קשת הרגשות שעולה ולא לשפוט אותה".
המלצות לנשים המתקשות להכריע אם לשמור את ההריון
* נסי לשים בצד את כל הקולות של האנשים בסביבתך ולהקשיב רק לעצמך.
*היי חומלת כלפי עצמך ואל תתני לקולות שיפוטיים מבחוץ או מתוכך להיכנס למרחב שלך.
*זכרי כי את יכולה לקבל החלטה רק מתוך המקום בו את נמצאת כעת, וזה בסדר שאינך יכולה לדעת בוודאות כיצד ההחלטה תשפיע על עתידך.
*במידה ואת מרגישה מדוכאת, מבולבלת או חרדה, פני לשיחות עם אשת מקצוע בעלת מומחיות בתחום, על מנת שתחזק אותך בתהליך.
*זכרי כי לכל החלטה יש גם רווח וגם מחיר וסביר להניח שבכל החלטה שתבחרי יש דברים שיטיבו אתך ועם משפחתך ויש דברים שפחות. אין החלטה נכונה והחלטה לא נכונה.
*הבטיחי לעצמך שמכל בחירה שתעשי, תשתדלי להפיק את הטוב ביותר מתוך ידיעה שבחרת הכי טוב שיכולת באותה נקודה.
*נורא ברור אבל אף פעם לא מזיק להזכיר: זה הגוף שלך ואלה החיים שלך. את זו שתצטרך להתמודד עם השלכות ההחלטה שלך ולא אף אחד אחר! לכן, חשוב שתקבלי את ההחלטה הסופית בעצמך, ושתבחרי בבחירה שמייצגת בנקודה זו הכי נכון את הרצונות והצרכים שלך. שלך, ולא של אף אחד אחר.