כמה ימים לפני פגישתי עם פרופסור יריב יוגב, משרד הבריאות מפרסם את רשימת מאה הרופאים שמרוויחים הכי הרבה. בראש הטבלה רופא שמרוויח 9 מיליון שקל בשנה, אחריו, רופאים שמרוויחים בין 6-8 מיליון שקל בשנה. סוגר את המאה אורתופד שעושה רק שני מיליון. זאת כדי להכשיר את הקרקע לשורת חוקים חדשה המגבילה את הרפואה הפרטית. יוגב לא מרוצה. "אני לא במאה המרוויחים וגם לא בחמש מאות", הוא מבהיר. "אבל תגידי לי את, כמה עולה שעת עורך דין ושעת רואה חשבון? למה להם מותר ולנו לא? האם רופא במחלקה שלי מוכשר פחות מהייטקיסט? נורא פופולרי בישראל לכעוס על אנשים שמרוויחים. כשהיינו עניים ומסכנים, כולם אהבו אותנו. לא שמעת עלינו כלום. כשרופאים התחילו להרוויח יותר, אז הם עוררו עניין. רופאים בכירים מתוגמלים אחרי שנים ארוכות של לימודים, מחקר ושעות קליניקה".

"בייבי בום" לא הזרימה מטופלים לקליניקה הפרטית שלך?
"אל תגזימי", הוא מתרגז. "לא הפכתי לפליט ריאליטי. סירבתי להצעות לקמפיינים ולא ראו אותי בפתיחות והשקות. מההתחלה, קיבלתי החלטה שאני לא ממנף את החשיפה של 'בייבי בום' לתועלתי האישית. נשים ובעליהם הגיעו לבלינסון וחיפשו אותי כדי להצטלם לסלפי, אבל אני לא מכיר מטופלת אחת שהגיעה אלי לפרטי בגלל הסדרה. נפח העבודה בקליניקה שלי לא השתנה בכלל וגם לא העליתי מחירים. גם לא גנבתי כלום מאף אחד".

הרפואה הציבורית קורסת. חולים הולכים לרפואה פרטית כי מבקשים מהם להמתין חודשים לתורים, לפעמים בסוגיות של חיים ומוות. אנחנו גם מצפים ליותר שאר רוח מרופאים ופחות לגרידיות.
"זה נכון שזה מקצוע שאמור להיות יותר סוציו ופחות אקונומי. ועדיין, בניגוד למקצועות אחרים, האחריות של הרופא לא נגמרת אף פעם. גם כשמסתיימת המשמרת שלו הוא הולך עם האחריות 24/7. אם היית מגיעה בערב ראש השנה למחלקה, כל מנהלי היחידות הגיעו בהתנדבות מלאה, למרות שזה היה יום חופש. זה גם מקצוע שאין בו בונוסים ודיווידנדים. מתמחה רואה את תלושי השכר שלנו ומבין את תקרת הזכוכית שלו. אז מה הבעיה שחצי מהיום, רופא יעשה רפואה טובה ונקייה ובחצי השני, יעשה לביתו?"

בחוק ההסדרים החדש נקבע שרופא לא יוכל לקבל באופן פרטי חולה שטיפל בו במערכת הציבורית.
"החוק הזה הגיע באיחור. הדור החדש של הרופאים אלו אנשים מסוג אחר. השפיעה גם העובדה שלאחר שביתות הרופאים התגמול השתפר, ויש לנו יכולת להתפרנס בכבוד מהמערכת הציבורית. כיום, התופעה שרופאים לוקחים מטופל שלהם לקליניקה הפרטית, זו תופעה שבשוליים. חבל שעושים כלפינו הכללות".

 

"לא מפריע לנו שאשה צועקת בחדר הלידה"

בגיל 45, פרופסור יריב יוגב, הכוכב של שלוש העונות הראשונות של הדוקו-ריאליטי "בייבי בום", נחשב למטאור בשמי הרפואה. הוא קיבל פרופסורה בגיל 39 בלבד, ובגיל 40 התמנה למנהל מיון יולדות וחדרי לידה בבית החולים בלינסון, תוך שהוא ממשיך לעסוק במחקר ופרסם עד היום יותר מ-200 מאמרים. באוגוסט האחרון נפרד מ"בייבי בום", כשהמנכ"ל החדש של בי"ח איכילוב, פרופ' רוני גמזו, מינה אותו למנהל בית החולים ליולדות "ליס", הנחשב לגביע הקדוש של תחום המיילדות. יוגב מכהן גם כיו"ר החברה לרפואת האם והעובר, חברת בת של האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה; כדי להספיק הכל, הוא ישן חמש שעות בלילה.

פרופ' יריב יוגב (צילום: עופר חן)
"באתי לנצח על התזמורת ולא אכפת לי איך ניצחו קודם". פרופ' יריב יוגב | צילום: עופר חן

זו שעת בוקר במשרדו באיכילוב, ולחדר נכנס רופא בכיר, שמעדכן אותו במלים "זה יום הדימומים". "זה שדה התעופה הכי עמוס בעולם", אומר יוגב."אני אומר לצוות שלי כל הזמן שאני לא רוצה להיות מופתע. בסרט 'בן דודי ויני' אומרים לעורך דין שמגיע לעיר קטנה, אתה לא מכאן, ככה לא עושים פה. עד שהוא אומר 'מעכשיו זה ככה'. באתי לנצח על התזמורת ולא אכפת לי איך ניצחו קודם".

אבל יש פיל בחדר, והפיל הוא שהחדר הוא החדר של הממסד. כנראה שיותר ממסדי ממחלקת היולדות באיכילוב אין, והרפואה הקונבנציונלית בתחום הלידות נמצאת בשנים האחרונות תחת מתקפה כבדה. השיח על לידות בית מתגבר, נשים דורשות לידה טבעית, מוחות על הפרדת התינוקות מהן אחרי הלידה, מתנגדות לאיסור להכניס את התינוק למיטתן בלילה הראשון אחרי הלידה, מוותרות על חיסונים. והממסד לא ממהר לוותר על שליטתו, אוכף ונאבק. יוגב מסביר שחשוב לו שהיולדות יהיו מרוצות: "עוצמתו וגודלו של בית החולים נבחנים על פי עוצמתם וגודלם של חדרי הלידה. חוץ מזה, נשים אחראיות על תחום הבריאות בבית. אם האשה תהיה מרוצה מהליך הלידה שלה בבית החולים, היא תביא את המשפחה. את האמא לניתוח כיס מרה ואת האבא לבדיקת עיניים אצל מומחה".

יכול להיות ששכחתם שלידה היא בעצם תהליך טבעי?
"מה שקורה הוא שיש נשים שבאות עם מידע קודם, מקבוצות כמו מאמאזון, והציפיות שלהן לא תמיד יכולות להתממש. אני מבין את האכזבה, והרצון שלנו הוא כמה שפחות לפגוע בציפיות, אך מבלי להתפשר על בטיחות. כשאת טסה באל על עושים שיקוף מזוודות ועושים בידוק נוסף? אותו דבר כאן. יש מחיר ללידה בבית חולים. הפרטיות לא מושלמת, יש ביקורי רופאים, יש מערכת כריזה. אך מאידך, יש אמצעי בטיחות אם משהו בטיסה משתבש. יש לנו יכולת מהירה להגיב, להעביר מהר לחדר ניתוח, לעשות פעולות כירורגיות או מכשירניות, להעביר את התינוק לפגייה וכדומה. אנחנו רשת הביטחון של היולדת והתינוק. בכל דבר בחיים יש פשרה. בסופו של יום, אני חושב שיש אחוז קטן שמרגיש שהציפיות שלו לא נענו".

אפשר לראות ב"בייבי בום" כמה הליך פקיעת שק מי השפיר, למשל, זה דבר שבשגרה. בלי הסבר ליולדת. יולדת מגיעה והופ, פוקעים לה כחלק טבעי בלידה. יש לתפיסות האלה קשר לעובדה שתחום המיילדות גברי ברובו?
"זו דמגוגיה. הממסד ממש לא גברי. זה היה נכון פעם. חווית הלידה של האמהות שלנו הייתה לא טובה. היום, חלק ממנהלי חדר הלידה הן נשים וגם יותר ממחצית המתמחות. אנחנו זוכרים שאנחנו במקצוע סופר רגיש, שמדובר באוכלוסייה בריאה שבאה לעבור בבית חולים חוויה מכוננת. עם זאת, אנחנו כבולים במערכת ציבורית על מגבלותיה. אם זה מחסור בכוח אדם ואם זה תקציב מוגבל. הייתי רוצה יותר רופאים, יותר כוח סיעודי, קיצור זמני המתנה של נשים שפונות למרפאות או למיון יולדות. אנחנו משלמים מחיר בתחושה של המטופלת שפחות נוח לה במערכת. הלוואי שהיינו שווייץ, שם יש הרבה כסף ואין כמעט לידות, והאוכלוסייה מקבלת שירות אדיר. אגב, אנחנו מתחילים פה שיפוץ ובונים עוד קומה. עוד שנתיים, נשים שיילדו אצלנו ילונו רק בחדרים פרטיים".

פרופ' יריב יוגב (צילום: עופר חן)
"אם האשה תהיה מרוצה מהליך הלידה שלה בבית החולים, היא תביא את המשפחה". פרופ' יוגב | צילום: עופר חן

כמה אחוז אפידורל יש באיכילוב לעומת בתי חולים אחרים?
"האחוזים גבוהים לעומת בתי חולים אחרים. בלידה ראשונה 70 אחוז מהיולדות מקבלות אפידורל לעומת 50 אחוז במקומות אחרים. אבל יש לזה הסבר - שיעור הלידות הראשונות בתל אביב הוא גבוה מאוד, ובלידה הראשונה הצורך באפידורל הוא הכי חזק. מה שקורה הוא שאחרי הילד הראשון המשפחה עוברת מחוץ לעיר, ואז את הילד השני והשלישי כבר יולדים בבית חולים אחר. אגב, בבתי חולים כמו 'שערי צדק' ו'סורוקה', ששם נשים יולדות ילד חמישי ויותר, שיעור האפידורל צונח לשלושים אחוז בלבד מקרב היולדות".

מה מדיניות בית החולים לגבי אפידורל? אתם מעדיפים לתת אותו בשביל שקט תעשייתי?
"לא. לא מפריע לנו שאשה צועקת בחדר הלידה. It's her party and she can cry if she wants to. באמת ובתמים יש לנו סבלנות גדולה, אחרת אנחנו לא במקצוע הנכון. מצד שני, כואב לך? קחי אפידורל. זה לא כישלון. צריך לזכור שזו אופציית הרדמה בטוחה מאוד עם שיעור סיבוכים נמוך ביותר שנותן הקלה טובה מאוד. זה לא אומר שאני ממליץ או לא ממליץ. הטענה שאפידורל מאריך לידה נכונה – אבל רק בשעה. יתכן כי הלחיצות פחות אפקטיביות או כי כאב מזרז ביולוגית דברים, ועם מתן האפידורל, אין יותר כאב. הסיבה לא ידועה עד הסוף".

"החשש מאיום בתביעה מכווין את כולנו"

הציפייה שלי לפגוש את הפרופסור החייכן מהטלוויזיה מתרסקת בשאלות הראשונות. יוגב דעתן ואסרטיבי. הוא כמעט ולא נותן לי לשאול שאלה עד סופה. "אני חד. כבר הבנתי מה את רוצה לשאול ועכשיו אענה", הוא חותך. "רפואה זו לא מערכת סחבקית", הוא אומר כשאני תוהה איפה המגניבות המפורסמת שלו. "זו מערכת מאוד מורכבת. אני לא שוכח את זה לשנייה שמדובר בחיי אדם. הכבוד והיראה למה שאני עושה מתחילים בבוקר מוקדם כשאני מניע את האוטו ונוסע לבית החולים. כל יום בערב, כשאני חוזר הביתה אני שואל את עצמי מה הלקח שלמדתי היום. אם זה לקח אישי, ערכי או ניהולי. זו מחויבות למה שאני עושה והבנה של גודל האחריות שהוטלה על כתפיי".

המערכת הרפואית בארץ סולדת מלידות בית, בעוד באירופה יש יותר ויותר המלצות של הממסד ללדת בבית אם ההריון תקין. נראה שאתם חוששים מהגל הזה.
"באנגליה לא הודיעו שהם בעד לידת בית, אלא שאין מניעה ללדת בבית כשמדובר בהריונות בסיכון נמוך", הוא מתעקש. "אצלנו בארץ אין את התנאים לזה. אין לנו מערכת מסודרת שעושה סיקור מוקדם לנשים כמו בהולנד, שמובילה בשיעור לידות הבית. צריך לקחת בחשבון שאם קורים בלידת בית אירועים בלתי צפויים – שמט חבל הטבור או היפרדות שליה - המחיר הוא עצום. סטטיסטית הסיכוי קטן, אך כשהוא קורה, המשמעות הרסנית. אנחנו רוצים לתת ליולדת חווית לידה כמו בבית. פתחנו מחדש, ובחינם, את מרכז הלידה הטבעית בבית החולים. אישה יכולה ללדת טבעי ובתנאים בטוחים".

כ-20 אחוז מסך הלידות מסתיימות בניתוח קיסרי. זה באמת כורח המציאות?
"אנחנו מנתחים הרבה פחות מבאנגליה, שם זה מגיע ל-25 אחוז מסך הלידות. בגרמניה ואוסטריה ניתוחים קיסריים יכולים להגיע עד 35 אחוז מסך הלידות. אנחנו בעד לידה נרתיקית, נקודה. יש תפיסה מוטעית בציבור שניתוח קיסרי בטוח יותר לאם ולעובר. זה לא נכון. בניתוח קיסרי יש סיכוי גבוה יותר לתחלואה. ההחלמה ארוכה, יש חשש מזיהום, מאירועים של קרישיות יתר ומהידבקויות. יש גם צלקת וכאבים. זה מקטין את הסיכויים שהלידות הבאות יהיו רגילות. גם עבור היילוד זה פחות בטוח. הוא יכול לפתח הפרעות נשימה חולפות, אסטמה והפרעות חיסוניות בעתיד הרחוק. עם זאת, מרגע שמתחילה לידה היא צריכה להיות בקצב מסוים של התקדמות. כשזה לא מתקדם בקצב הזה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם משהו לא בסדר. אם קורה משהו שמסכן אותה ואת הילד. זה אף פעם לא יקרה כי צריך כבר לפנות את חדר הלידה. השיקולים הם רפואיים פרופר".

לידת בית באנגליה (צילום: Barcroft, GettyImages IL)
לידה ביתית. "יש נשים שבאות עם מידע קודם, מקבוצות כמו מאמאזון, והציפיות שלהן לא תמיד יכולות להתממש" | צילום: Barcroft, GettyImages IL

"בכלל", הוא ממשיך, "אנחנו בתקופה של שקיפות מלאה, והיא לא פוסחת גם על המערכת הרפואית. הכל מתועד ומצולם. התכנים מועברים לרשתות החברתיות ומהר מאוד מתקיים שיח ציבורי. אנחנו שקופים מול הפציינטיות ולא מסתירים דבר. אין פה מניעים נסתרים. מי שלא נוהג בשקיפות, משלם מחיר מיידי וכבד".

עד כמה תביעות משפטיות הם חרב מעל ראשכם?
"בשנים האחרונות נוצרה אווירה חדשה. עניין התביעות נכנס לתמונה. המערכת הפכה לפחות יהירה ופחות הרפתקנית, ויותר חושבת ומפיקת לקחים. המרווח לטעות בשיקול הדעת הפך לקטן מאוד. החשש מאיום בתביעה מכווין את כולנו. לא להיתמם. מיילדות זה מהתחומים שיותר נתבעים. העובדה שהחלטות שקיבלת כרופא יכולות להיבחן בבית המשפט מביאה לעוררות יתר, לבדיקות מיותרות, שלעיתים יכולות לפגוע במטופל. כרופא, אתה גם לא יכול לעבוד כל היום במין מתח. אני כמנהל מנסה להעביר לצוות שלי את התחושה שהם מגובים מצד ההנהלה. אבל, עליהם לעשות רפואה טובה, לא רשלנית ולא מזלזלת. וכמובן, שיתעדו את השיקולים שלהם.

"אני כבר שנים אומר שצריכה לקום ועדה מסודרת ומקצועית שתפקידה לתת פיצוי כלכלי עבור נזק קיים ללא קשר לאשמה. זה יאפשר פיצוי הולם ומידתי לאלו שמגיע להם. המצב היום הוא שהוריו של ילד עם תסמונת גנטית למשל, צריכים להוכיח נזקים ולהביא חוות דעת וזה סיפור שלם. לוועדה זו תהיה משמעות סוציאלית ממדרגה ראשונה. בצד זה, יוקם מנגנון פיקוח אכיפתי, שיתחקר ויבדוק האם הייתה התרשלות, וינקוט צעדים כלפי הרופאים המטפלים".

מאז שעבר לאיכילוב, יוגב גם נפרד מאור הזרקורים. "בייבי בום", שהוא היה הגיבור שלה בעונות הראשונות, עברה לבית חולים "מאיר". באיכילוב הוא אולי עוטה עדיין איזו הילת סלב, אבל היא זמנית. הוא אומר שהוא לא מתגעגע. "שילמתי מחיר על זה שהלכה האנונימיות. אי אפשר היה לשבת עם המשפחה לארוחת ערב במסעדה. אנשים ניגשו אלי ברחוב ובטיסות. זה מעצבן ומפריע, אבל שיתפתי פעולה. בהתחלה היה קשה להכיל את זה אבל מתרגלים. גם כשהתרגלתי לא נהניתי מזה".

בתחום שלך לא אוהבים סלבס. הקולגות שלך תופסים אותך באותה רצינות?
"לקחתי בחשבון שהחשיפה התקשורתית יכולה להתפרש בעיניים ציניות ולא מפרגנות מצד הקולגות. שאני אתפס כלא רציני. אבל בחישוב הכללי ידעתי שהרקורד הרפואי והאקדמי שלי, כמו גם כמות העשייה שנזקפת לזכותי, לא תינזק באופן משמעותי וצדקתי".

למה בית החולים ואתה הסכמתם בכלל להירתם לדבר הזה?
"המטרה הייתה לקדם ולמתג את בית החולים. הרגשנו שזו הפלטפורמה הנכונה להראות את מה שאנחנו עושים. זוגות הגיעו ללדת אצלנו בעקבות התוכנית. אני נרתמתי רק בשביל יחסי הציבור לבית החולים. זה לא העלה לי את האגו. אני גם לא זמר שצריך את זה כדי למכור כרטיסים לקיסריה".

לכל כתבות המגזין