תינוק בוכה (צילום: istockphoto)
אז מי קם בלילה אצלכם? | צילום: istockphoto
הדשא של השכן ירוק יותר? איכשהו, בתים של אחרים תמיד נראים לנו מסודרים יותר, הילדים שלהם נראים לנו מחונכים יותר והזוגיות לוהטת יותר. אבל בלילה, עת נשמעות חריקות הבכי מכיוון העריסה, מגיע המבחן האמיתי: מי קם הפעם? שאלנו את נשות מאמאזון מי קם לתינוק בלילה בזמן "חופשת" הלידה – והתשובות לפניכם. ואיך אצלכם? טקבקו וספרו. 

"אני, אני ושוב פעם אני. אני פשוט יודעת שאין סיכוי שהוא יקום גם אם יהיה לו סדק בצלעות מרוב מרפקים שאתקע לו שם, אז אני חוסכת את המריבה והעצבים וקמה לבד. חוץ מזה, כיף לי לראות את החיוך שלה כשהיא רואה אותי בלילה".

"אני בחופשת לידה אז רק אני קמה, אבל גם כשאחזור לעבוד אני אהיה זו שאקום – אני עובדת פחות שעות, ואני חושבת שזה הסדר הוגן".

"אני קמה בדרך כלל – אני מניקה, והריח שלי ושל החלב כנראה מרגיע אותו והוא נרדם בחזרה מהר יחסית. לפעמים גם בעלי קם, אבל הוא מתחיל לשחק איתו ולהעיר אותו, אז עדיף שלא".

"אני ישנה ממש חזק, ולא שומעת כלום, כך שמרגע שהפסקתי להניק בעלי זה שקם, למרות שאני עדיין ב'חופשת לידה' כביכול".

עיסוי בטן לתינוק (צילום: Shutterstock)
האם האישה ב"חופש" ולכן צריכה לקום כל לילה? | צילום: Shutterstock

"אף פעם לא הבנתי את האימהות שאומרות שהן בחופשת לידה, אז הן אלו שקמות בלילה כי הן יכולות לישון במהלך היום. אולי זו רק הילדה שלי, אבל רבע שעה פה/חצי שעה שם, זו ממש לא שינה מספקת. מהיום הראשון שחזרנו הביתה עם התינוקת מבית החולים בעלי מתעורר כמעט כמוני, ובשבתות אפילו יותר".

"אני קמה, ועושה את זה בכיף – בעלי עובד בעבודה פיזית, אני בבית עם התינוק ונראה לי לא הוגן לצפות ממנו להתעורר בלילה".

"בן הזוג שלי ישן כמו אבן ולא שומע כלום, ואם אני לא אקום – אף אחד לא יקום".

"אני קמה לתינוקת, והוא קם לבן השנתיים, זו החלוקה בינינו עכשיו בחופשת הלידה. באופן כללי, בלילות שצריך לקום בהם הרבה, אנחנו משתדלים להתחלף בינינו".

"אני בחופשת לידה, והוא עובד בעבודה פיזית, אז אני קמה בלילה. לזכותו ייאמר שהוא עוזר לי בשישי ובשבת".

"בעלי קם, כי התאומות מעדיפות אותו. אני ממש לא נעלבת, להיפך... בכיף! מה גם שעם שתיים ממש בלתי אפשרי להשלים שינה במהלך היום, אז למרות שאני איתן בבית, הלילה זה הזמן היחיד שלי לישון קצת".

"אחרי תשעה חודשי הנקה שבהם רק אני קמתי, התפקיד עבר אחר כבוד לבעלי – נראה לי הוגן, וככה זה יישאר גם כשאחזור לעבוד".

"בדרך כלל חצי-חצי, בזמן האחרון הוא קם יותר. למה? כי ככה הרגלתי אותו".

"אני קמה כי אני מניקה. זה מה יש, אני לא ממורמרת – לפחות עד שהוא יגיד 'אבא' לפני 'אמא'".

"מהיום שהוא נולד החלטנו על החלוקה הכי צודקת בעינינו: לילה אני, לילה בעלי".

"בעיקר אני קמה, אבל אני לא ממורמרת: אני בחופשת לידה, ואני יודעת שזו תקופה קצרה שעוברת מתישהו".

"אני מעדיפה לקום בעצמי. כשבעלי קם, במקום להחזיר את המוצץ ולפתור את זה בשנייה, הוא מדליק אור, מחפש את המשקפיים, הולך לשירותים ורק אז ניגש לתינוק – שעד אז כבר הספיק להתעורר לגמרי".

"אני קמה לבנות, קודם כל כי אין הרבה סיכוי שבעלי ישמע ויתעורר בעצמו, ושנית: אני שרוטה וגם ככה אני אקום לבדוק שהוא כיסה אותן כמו שצריך אז אין טעם ששנינו נתעורר".

"רק בעלי קם. זה ההסדר שלנו מהילד הראשון, מכיוון שחוסר שינה מביא אותי למצבים מאוד לא נעימים. גם כשהינקתי, הייתי שואבת ומשאירה לו בקבוק".

"המיטה שלה צמודה לצד שלי, אז כשהיא קמה אני שולחת יד, מניקה אותה ומחזירה, זה לא ממש נחשב להתעורר".

"בתור אם יחידנית רק אני קמה, 24 שעות ביממה ולפעמים אפילו קצת יותר".

"בהתחלה החלטנו שאני אקום כי אני יכולה להמשיך לישון בבוקר כשהוא יוצא לעבודה. אבל כשהבן שלי הפסיק לפרגן לי שנת בוקר ארוכה, התחלנו להתחלק בצורה שוויונית יותר בלילה".