אחרי שנבדקנו, הקאנו, עשינו פיפי, עשינו עוד אולטראסאונד, עשינו פיפי, שמענו דופק, החסרנו פעימה, עשינו פיפי, חטפנו בחילה, נשקלנו, חטפנו חום, ניסינו לישון ללא הצלחה ועשינו פיפי, אפשר לעצור לרגע במסע ההיריון הזה ולהוכיח לעולם שאנחנו הנשים לא רק מתלוננות אלא גם מפרגנות שצריך. בעיקר לעצמנו.
הגעתי למסקנה שהיריון בכלל, ושני בפרט, הוא כמו כת כזאת שכולנו מתגייסות אליה ל-9 חודשים לפחות. וזה לא מעט זמן, אתן יודעות? אז אני אומרת שעדיף להתמקד ביתרונות, במקום בחסרונות, ויש הרבה כאלה. עבור כל אותם רגעים קשים בדרך ורגע אחד לפני שנתגייס כולנו יחד לטירונות 2016 של לילות בלי שינה ופליטות בלי הפסקה, קבלו ממני באהבה את 25 היתרונות השווים של היריון מס' 2.
*גזרו, שמרו, תלו על המקרר הקרוב ללבכן והוסיפו כמה יתרונות משל עצמכן
הציצי שלי מגיע דקה לפניי לכל פגישה
(אני שוקלת לאמץ את זה להמשך חיי, אחלה דרך לא לאחר או שלא ישימו לב שאיחרת)
אני יכולה לאכול קרואסון בלי מצפון. כמעט.
(בזמן שכולם אוכלים את הלב)
הפסקתי לעשן! מי היה מאמין?
("וזה לא כזה נורא", אמרה: אני אף פעם)
העור שלי זוהר, השיער שלי מלא, הקול שלי נשמע טוב, זמן מושלם להופעה!
(עכשיו רק צריך לטפל בקטע הזה שאין לי כוח למצמץ בערב)
הפסקתי לעשות שופינג
(למעט בגדי היריון ותיקים גדולים שמסתירים את הבטן מהצד. מה, זה לא נחשב שופינג אמיתי)
בפעם השנייה, אני יודעת לקראת מה אני הולכת
(פחחח... ממש)
קים קרדשיאן עשתה קריירה שלמה על תחת גדול, אז מה כבר יכול לקרות?
(כן, השוויתי את עצמי לקים עכשיו. אני בטפשת הריון ביג טיים)
זה לא היריון ראשון.
(ועם כל הכבוד לפעמים ראשונות, כולנו יודעים שפעם שנייה היא יותר מהנה)
זה אולי היריון אחרון.
(בקטע טוב, כן?)
אני לא יכולה להיכנס להיריון שוב
(בעשרה חודשים הקרובים!!! יוהו!!!)
אני לא צריכה לדחוף לעצמי טמפונים מעופפים/ניירת לתחתונים/גלולות מרושעות
(רק עובר אחד שגדל בקצב של התחת שלי)
יש לי כל כך הרבה בדיקות לעשות ודברים לחשוב עליהם
(וזה טוב כי אני שוכחת מהצרות האמיתיות של החיים שלי לתקופה)
מותר לי לקלל. מלא. סססאמאומו על העולם. לדוגמה.
(גם כשאני לא בהריון, אני מקללת. אבל כשאני עם בטן, קשה להחזיר לי)
יש לי חסינות דיפלומטית להיותי משוגעת
("זה ההורמונים": התירוץ האולטימטיבי)
אני לא צריכה לעשות דברים מעצבנים ואף אחד לא מתעצבן מזה
(כמו להתכופף/להרים/לצאת מהפוך+מזגן שלי)
גלידה בארבע בבוקר נשמע כמו דבר לגיטימי. גם לאפה.
(ומה שמגניב הוא שאשכרה יש מי שמאמין לך ומביא לך)
מפנים לי מקום בכל מקום.
(לרשום לעצמי: להסתובב תמיד עם כרית בבטן שמגיעים למוסדות ציבור. אחרי הלידה כמובן. אני לא טיפשה)
עושים לי משלוחים חינם על כל דבר – רק שלא אסחוב.
(לרשום לעצמי 2: להסתובב תמיד עם כרית בבטן כשיורדים למכולת)
נותנים לי לעקוף בתורים
(אפילו הזקנות הקשוחות שנראה כאילו נולדו שם ולא יתפנו עד המוות – גם הן. כפיים!)
לא יכולים לפטר אותי אפילו אם אני בטפשת היריון חמורה.
(אני חסינה מהדחה. תמיד רציתי להגיד את זה)
אני בטפשת היריון חמורה.
(תמיד תירוץ טוב כשאין לי תשובה חכמה לשאלה טיפשה)
אני לא זוכרת איפה הייתי בקיץ האחרון, אבל אני יודעת איפה אהיה בקיץ הזה בזמן שכולם יזיעו למוות בגני שעשועים עם הילדים
(אני אהיה זו שצמודה למזגן, כי אני כאילו בהריון. הבנתם?)
כולם יודעים שאני רגישה עכשיו אז חוסכים ממני ביקורת מעצבנת
(למעט משפחה וטוקבקים)
אני יכולה לחפור שעות על בדיקות/הפרשות/חשקים/מיחושים
(לשמחתי יש גם מי שמקשיבות לי ואני להן)
יש לי טור אישי ב Mako
(ולא אכפת להם שאני בטפשת!)
ומה אתכן בנות? מוזמנות לשרשר יתרונות.