"מעולם לא התעניינתי באמהות. מעולם לא תכננתי כמה ילדים יהיו לי, או באיזה גיל אלד כל אחד מהם. אף פעם לא חשבתי על שמות לבנות ולבנים. כשלמדתי באוניברסיטה, בשנות ה-20 המוקדמות שלי, אני והחברות שלי לא התעסקנו בהקמת משפחות. הרבה יותר עניין אותנו במה נעבוד כשנסיים את הלימודים, איך למצוא חבר או להשיג דירה עם מדיח כלים ומזגן בניו-יורק במחיר סביר. זה היה נורמלי - אף אחת מאיתנו לא חשבה על ילדים באופן מוחשי.
"בשנה האחרונה באוניברסיטה, שיחקנו משחק תיאורטי, עם שאלות מורבידיות: מה היית מעדיפה. למשל, מה היית מעדיפה, להיות עיוורת או חרשת? לעלות 25 קילו בבת אחת, או לגלות שיש לך שכבה עבה של שיער על החזה? לגלות שלעולם לא תוכלי לקבל אורגזמה, או לגלות שלעולם לא תוכלי ללדת? כשהתור הגיע אליי, צחקתי. 'אוי, זה קל: ברור שהייתי מעדיפה לגלות שאני לא יכולה ללדת'. אחת החברות ששיחקתי איתן הסתובבה אליי בפרצוף מזועזע, ואמרה לי: 'אם הייתי מגלה שאני לא יכולה ללדת זה היה גומר לי את החיים', היא אמרה בשיא הרצינות. זה היה לי מוזר. בעיניי, אנשים שהרגישו שהם חייבים ילדים כדי להרגיש מימוש עצמי היו פרובינציאליים, לא מקוריים.
"בעיניי, ילדים מקשים על החיים. הדעה שלי נראתה לי מקורית מאוד, הרגשתי עצמאית ומיוחדת. חשבתי שכל אחד יכול לעשות ילדים, אבל לא כל אחד יכול להצליח בחיים, לבנות קריירה מרשימה כמו שתכננתי לעצמי. אבל האומץ שיש לך בגיל 20 וקצת, כשהשעון הביולוגי שקט וההכרעה אם להביא ילדים או לוותר עליהם לנצח רחוקה, מתפוגג כשרגע האמת מגיע. אני בת 30 עכשיו. בעלי בן 36. שנינו נמצאים באותה התלבטות - אבל אצלו, בניגוד אליי, אין אין הפחד מהזמן שאוזל במהירות. והשאלה מהדהדת בחיים שלנו, לוקחת לנו קצת מהאוויר לנשימה.
כנראה שאני לא קולית כמו שחשבתי שאני
"כנראה שאני לא קולית כמו שחשבתי שאני. אני כן מפחדת להתעורר יום אחד, אחרי גיל 40, ולהתאבל כל יום על ההחלטה לא להביא ילדים, בלי שום דבר שאני יכולה לעשות בנדון. אני לא רוצה ילדים, אבל גם לא רוצה להתחרט מתישהו שלא עשיתי ילדים. אני לא נמסה כשאני רואה תינוקות, כמו לא מעט נשים בגילי, אבל כשאני רואה הורים צעירים אני כן מרגישה איזו חמימות בלב, ומדמיינת אותי ואת בעלי באותה סיטואציה.
"מצד שני, יש לי לא מעט חברות שאמרו לי שהמשבר של גיל 30 - רובן התפכחו בערך בגיל הזה מכל מיני אשליות שהיו להם בקשר לקריירה - קצת דחף אותן לעשות ילד, ובדיעבד הן לא היו ממש מוכנות. זה לא המצב אצלי. ממש בימים אלו יוצא לאור ספר הביכורים שלי. אני אוהבת להיות 'ג'סיקה נול, עורכת מגזין וסופרת'. אני רוצה שאלו הדברים שיגדירו אותי, לא העובדה שאני אמא או לא-אמא, תואר שלפעמים קצת מאפיל על כל הדברים שהאחרים שהשגת בחיים.
"הלוואי שיכולתי להיות בסטטוס המתלבט הזה לנצח, אבל ברור שזה לא יכול לקרות. בבדיקה האחרונה אצל הגינקולוגית שלי, ששאלה אותי מה עם הריון, אמרתי לה את האמת: שאני מתכננת לעשות ילד בקרוב, למרות שאני לא ממש רוצה. ואולי תהיה לי בת, ואולי אספר לה סיפור דומה למה שאמא שלי סיפרה לי, או סיפור אחר. למשל, שאני שמחה שלא חיכיתי לרגע שרציתי בכל לבי ילדים, אלא פשוט עשיתי 'כי צריך' - ואני שמחה כל כך, כי אחרת היא לא הייתה מגיעה לעולם".