השבוע הרשת כולה הזילה דמעה של התרגשות לאור הסרטון הוויראלי שמתעד את השנה המופלאה בחייו של פג. הסיבה היא פשוטה כל כך: בסופו של דבר, בין כל התלונות והמיחושים, אנחנו נוטים לשכוח את העובדה הפשוטה שכל הריון הוא נס, וכל לידה שמסתיימת בטוב (פלוס מינוס תפר או שניים) ממש לא מובנת מאליה. ועדיין, יש סיפורים שגורמים לנשימה להיעתק ולדמעות לזלוג, ובעיקר מאלצים אותנו להעריך מחדש את מה שיש לנו. לכבוד חנוכה, אספנו כמה סיפורי נסים ונפלאות של הריון ולידה מנשות מאמאזון, שפתחו את הלב וחלקו אתנו סיפורים מופלאים, מרגשים ובלתי נתפסים. הכינו את הממחטות.
Ward Miles - First Year from BenjaminScot on Vimeo.
"בשבוע השמיני להריון, ואחרי ששלושה רופאים שונים בדקו אותי ולא ראו דופק, הודיעו לי שילד כבר לא ייצא מהעובר הזה, ואני צריכה לעבור הפלה. ימים שלמים לא יצאתי מהמיטה ובכיתי, נפרדתי מהאוצר שלי. בבוקר שבו הייתי אמורה לעבור את ההפלה, כבר בחלוק ובדרך לחדר הניתוח, התעקשתי על אולטרסאונד אחרון – ופתאום, ראו דופק, שהפך להיות הילדה המתוקה שלי, ממש שנייה לפני שעשיתי את הטעות האיומה מכולן. לכן, גם אם כל הנתונים מראים אחרת וכל הרופאים נחושים, אל תוותרו על האינטואיציה שלכן".
"לקח לנו שנתיים של הפריות כדי להגיע להריון הראשון, וכשרצינו ילד שני התחלנו שוב בתהליך: בדיקות, טפסים, סידורים והמון ביורוקרטיה. יום לפני תחילת הטיפול הראשון מצאתי בדיקת הריון ישנה בבית, ומתוך רוח שטות, בדקתי – וכך גיליתי שאפשר לבטל את הטיפול, כי אני בהריון טבעי".
"בלידה של בתי היו האטות דופק פתאומיות, ובבדיקה ידנית גילו שהיא עם המצח קדימה, תקועה בתעלת הלידה ולא יכולה לצאת. לא היה חדר ניתוח פנוי, ובנס היה שם מומחה שפשוט הכניס יד וסובב אותה. תוך שניות הדופק חזר, והיא נולדה בריאה ושלמה, בלידה רגילה".
"בחודש שביעי היו לי קצת כאבים, אבל בגלל שבבדיקות לא מצאו כלום החלטתי שאני צמה ביום כיפור – וכל זה עם ילד בן שנה ועשרה חודשים. לקראת סוף הצום הרגשתי לא טוב, אבל הלכתי לשמוע שופר, ופתאום הרגשתי נוזל חם בין הרגליים. למרבה הזוועה, אלו לא היו מים, אלא דם שזרם ממני בקצב. הזמינו לי אמבולנס וטסנו לבית החולים, ואחרי מסכת ייסורים (וקיסרי חירום) נולדה התינוקת שלי, ישר להנשמה וטיפול נמרץ. זה אמנם לקח חודש וחצי, אבל בסוף השתחרננו מבית החולים וסוף סוף לקחנו הביתה את הנס שלנו".
"בלידה השנייה שלי הניחו עליי את התינוקת מיד כשהיא יצאה – אבל לא כמו בפעם הקודמת, לא שמעתי בכי. פתאום ראינו שהיא מתחילה להכחיל, והמיילדת מיד לקחה אותה וביקשה מאמא שלי לרוץ לקרוא לרופא ילדים. בינתיים התינוקת הכחילה עוד יותר והשחירה, ואמא שלי, שהיא אחות, פשוט לקחה את התינוקת, הפכה אותה ונתנה לה פליק חזק בטוסיק – והתינוקת התחילה לנשום. היום היא בסדר גמור, אבל אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם אמא שלי הייתה הולכת לחפש רופא במקום לפעול בעצמה כמוש היא עשתה, וכמה נזק היה נגרם לילדה שלי בזמן הזה".
"הלידה השנייה שלי הייתה קלה יחסית, אבל אחריה היו לי כאבים איומים במותן. כמה ימים אחרי הלידה הגעתי למיון מרוב כאב, ובאולטרסאונד שעשו לי גילו שני קרישי דם גדולים, אחד מהם קרוב ללב – אם לא היו מטפלים בי מיד במדללי דם ובמסנן שחוסם את הקריש, הייתי מגיעה מהר מאוד לתסחיף ריאתי, סיבוך שכמעט כל היולדות שלוקות בו מתות מיד".
"התחלתי את ההריון כחד הורית, וסיימתי אותו בזוגיות. כיום בני בן שלוש וחצי, ובן זוגי ואני מגדלים אותו יחד".
"בשנה אחת עברתי שלוש הפלות, שבעקבותיהן התגלתה מחיצה ברחם שלי. אחרי ניתוח שעברתי כדי להסיר אותה, ולא מעט כאבים ורחצים עצמיים, נכנסתי להריון תקין וילדתי ילד מתוק ובריא".
מה הנס שלך? מוזמנת לחלוק איתנו
>> הבלתי נפרדים: התאומים שלא משחררים גם אחרי לידתם
>> איך מלמדים תינוק להירדם בעצמו? זה אפשרי!