אם לכל שבת יש מוצאי שבת, היום אני מגלה שלכל 40 שבועות של הריון תקין, יש גם שבוע 41 מטריד במיוחד. והוא לא דומה לשום דבר שאני מכירה. אפילו לא לאותו חודש התשיעי המדובר בו כל תחלואות החיים נדבקות לך.
לא לא, שבוע 41 הוא שבוע מיוחד שכל כולו דריכות, ציפייה, סקרנות, שעמום, תסכול, דליפות שתן, מיחושים לא ברורים, ביקורים בחדר מיון, ומחשבות על החיים.
רבאק, תתחיל להזיז את עצמך, ילד
פייר? הדבר האחרון שחשבתי הוא שבהריון הזה אמשוך עד הסוף, ועוד יותר מזה. אבל עם עובדות ותאריכי לידה משוערים לא מתווכחים: כעת זה רשמי, עברתי את התאריך המשוער שלי. וכל שנותר לי כעת הוא להמתין. אבל אל תצפו שאעשה זאת בשקט.
אומרים שכל הריון הוא שונה, ובמקרה שלי זה בהחלט נכון. בהריון עם אלה, ילדתי שבוע וחצי לפני הזמן. ירידת מים פתאומית (בניגוד לירידת מים צפויה, כן?) תפסה אותי בשבע בבוקר והביאה אותי לבית החולים. כך ללא כל הכנה מראש או המתנה בבית לרגע הגדול.
והפעם? נדמה שנוח לו. ממש נוח לו. ולמען האמת אני הכי יכולה להבין אותו. ראשית, הוא אוכל הרבה יותר טוב מאלה. לאחרונה, הוא ניזון ממספר נאה של ארוחות ביום כשכל אחת כוללת פחמימה ריקה, פחמימה מורכבת ופחמימת שוקולד. הוא גם ישן הרבה יותר, והוא מקבל אמא בחופשת טרום לידה - נינוחה ושלווה ובהדחקה.
אבל מספיק זה מספיק ובכל זאת, רוצה לומר האם הנינוחה: רבאק. חמוד, תתעורר. תזיז את עצמך. תתחיל לכווץ את עצמך לכיוון מטה. תעשה לפחות תנועות שבא לך לצאת. למה? כי שבוע 41 הוא כבר שבוע שבו הגיעו מים עד נפש.
הצרבת תוקפת בפעם המיליון, הבטן כבר כבדה והפילה כבר משתוקקת לסושי. ולכן, בתור אחת שהגיעה כמעט עד הסוף הטוב אבל טרם זכתה לראות את היעד הנכסף, אני באמת חושבת שבכל ספר הריון, צריך להיות פרק שמוקדש לשבוע הזה שאחרי התאריך המשוער. אחד שיכין אותנו למה צפוי לקרות בו.
אז מה צפוי לך בשבוע 41? קבלי טעימה:
1. צפי להרבה מאוד שיחות נכנסות מהרבה מאוד אנשים. חלקם מכאלה שלא נמצאים בקשר רציף איתך. הם יירצו לדעת אם ילדת. הבשורה הטובה: זה כל מה שיעניין אותם, כך שאחרי שתעני להם שטרם, השיחה תהיה מאוד קצרה. אם זה נשמע כאילו אני מקטרת – אני לא. זה באיזשהו מקום קצת מחמיא. ובינינו, אלוהים יודע שאני עשיתי בדיוק את אותו הדבר ללא פחות מחמש חברות אומללות שלי.
2. את מתחילה מסע מרתק של מעקב יומיומי של מוניטור ואולטראסאונד. מצד אחד, את זוכה להצצה נפלאה לחיי העובר ויכולה להירגע שהוא חי ובועט. מצד שני, רק ההמתנה בתור גורמת לך לרצות למות, ולהתאפק עד שהוא ייצא בעצמו בלי כל הטררם הזה.
3. אל תדאגי, את ממשיכה להעלות יופי במשקל. אם לפני חתונה, הקילוגרמים נופלים ממך מבלי שתבחיני בכלל, בשבוע 41 – הם מתווספים לך מבלי מאמץ. רק שבמקרה הזה היי בטוחה שתבחיני בהם על אפך ועל חמתך.
4. ואפרופו אף – הוא ללא ספק מקבל אישיות משל עצמו בשבוע הזה. עדות אילמת במרכז הפנים המנופחות שלך.
5. את מרגישה כמו בטטה. ולא רק כי את נראית ככה, אלא כי עיקר הסופרלטיבים שתזכי לקבל מאנשים הם: בשלה, אפויה, מוכנה.
6. את משתדלת שלא להתרחק מהבית יותר מדי. שזה, אגב, לא רעיון כזה גרוע שכן את גם ככה הולכת כל כך לאט ועקום, שעד שתגיעי ליעד, מסתמן שתצטרכי כבר לחזור.
7. יש סבירות גבוהה שיצא לך לבקר לפחות פעם אחת בחדר המיון. לי זה קרה פעמיים בשבוע שעבר בגלל חשש לרעלת הריון. בסוף לא קרה דבר, מלבד הקפצה של ההורים באמצע הלילה ושהות של חמש שעות בממוצע בבית החולים. רק שיהיה ברור: חצי שעה מוניטור. כל השאר היו שעות המתנה.
8. ומסתבר שיש המון דברים שאת יכולה לעשות בזמן המתנה בבית החולים. להיות עדת שמיעה לפחות ללידה אחת (זה מתחיל מפחיד ומצמרר ונגמר בבכי מפואר של תינוק בן שנייה), 10 פעמים פיפי, לפתח שיחה עם חמש הריוניות לערך, לשלוח את הפרטנר לקנות לפחות 2 משקאות (ממותקים בטירוף כדי "שתרגישי את העובר"), מקרמה, וללדת. אם כי היי בטוחה שהדבר האחרון שיקרה לך בהמתנה זה ללדת. מרפי הוא אורח של כבוד שם.
9. את מתחילה לחוות צירים. גם אם מדומים, גם אם קלילים וחביבים. אבל משהו קורה בגוף שלך. הבשורה הטובה: את מתקרבת ליעד. הבשורה הרעה: כשיגיעו הצירים האמיתיים, תביני כמה נאיבית היית כשחשבת שהדקירה בגב האחורי הייתה באמת ציר.
10. את סובלת מעצירות. את כל כך רוצה לקוות שזה ציר לחץ. אבל זה לא. זה עצירות. בהצלחה עם זה.
11. הבצקות שלך כה מפוארות שכף רגלך מתקשה להיכנס לנעל שאינה מגף ugg. אם התברכת בקרסוליים נטולי בצקות, הרי שהבטן כה גדולה שתתקשי לשרוך משהו. ואם מצאת נעל שהיא נטולת שרוכים, היא בטח כעורה. בכל מקרה – הפסדנו.
12. ואם כבר נעליים – אז בשבוע 41 אין לך מה ללבוש. נקודה. ובינינו, גם אין לך כבר כוח להידחס לשום דבר. גם הבגדים שנראו עוד סבירים עד שבוע 40, אינם עוד שמישים. כי נמאס לך כבר לראות את המכנסיים שטחנת להם את הצורה חצי שנה, כי אין לך כוח כבר להתייפף בחולצה המוצלחת ההיא שמבליטה לך את הבטן ובגדול – את רק רוצה לברוח למפלט הכי נוח: טרנינג. זה לא רע. אבל אלוהים יודע כמה שזה לא טוב.
13. את מתחילה לחשוב על אמצעי זירוז טבעיים. כמו למשל פעילות גופנית, פאנלים וסקס. וכשאלה האופציות שלך, במיוחד זו של הסקס - מהר מאוד, את הופכת לפתע לחסידה של המנטרה: " כשהוא ירצה לצאת, הוא ייצא".
14. את מתחילה לחשוב בשיא הרצינות שאולי זה פשוט לא יקרה. ברור לך שזה לא הגיוני ושאין דברים כאלה, ובכל זאת – את תוהה אולי את זאת שתיצרי תקדים.
15. בשבוע 41, את רק מקווה. שלא תמשכי עד שבוע 42.