בשבוע ה- 20 להריונה עברה דלית הפלה. כשהיא חלשה ואבלה אמרה לי: "אני לא יכולה לשכוח את הבהלה והשוק. אולי אם הייתי עובדת פחות שעות ומקשיבה לגוף שלי זה לא היה קורה". בביקורת הרפואית הרופא הסביר לדלית שאין כל מניעה גופנית להרות שוב ושהריון חדש עשוי לשכך את הסבל והכאב שהיא ובן זוגה חווים. דלית התקשתה לקבל את המלצת הרופא. היא הייתה חלשה נפשית ופסימית לגבע העתיד.
לפי הסטטיסטיקה, אחת מתוך חמש נשים נאלצת להתמודד בחייה עם אירוע טראומטי של אובדן הריון רצוי, המוגדר כהפלה עד שבוע 20, וכ"לידה שקטה" משבוע 20 ואילך. ההתלבטות בדבר ההריון הבא והזמן המתאים להרות תחל אצל בני הזוג, בדרך כלל, בסמוך לאובדן ההריון. הקהילה הרפואית נוטה בדרך כלל לעודד את הזוג להתחיל בניסיונות ההתעברות תוך זמן קצר, במידה ומצבה הבריאותי של האישה תקין וסיכוייה ללדת תינוק בריא גבוהים. בהנחה (לא מבוססת) שהריון חדש עשוי להקל על מצבם הנפשי של בני הזוג.מאידך, בגלל החוויה הטראומטית, הריון מיידי עלול לסכן את האם והעובר (לידות מוקדמות, עובר במשקל נמוך ועוד).
מהו פרק הזמן המומלץ בין אובדן הריון להריון חדש, והאם הריון חדש מוקדם אכן מספק מזור, או מהווה נטל נפשי ?
ארגון הבריאות העולמי ממליץ להמתין כחצי שנה, לפחות, עד לניסיונות להרות שוב, לאחר הפלה בשבוע מתקדם, או "לידה שקטה". יחד עם זאת, בשנים האחרונות הקהילה הרפואית נוטה לצדד בקיצור משך הזמן המומלץ, בהתבססה על מחקרים. במחקר שעקב אחר 1,083 זוגות שעברו הפלה (אחת או שתיים, עד שבוע 20) שניסו להרות שוב, נמצא כי 77% מ- 765 זוגות הצליחו להרות וללדת תינוק, כאשר החלו בניסיונות להרות תוך פחות משלושה חודשים לאחר ההפלה. זאת, בהשוואה ל-233 זוגות שניסו להרות לאחר שלושה חדשים, ורק 23% מהם הצליחו להרות וללדת תינוק. החוקרים במחקר זה, שהתפרסם בינואר 2016, במגזין הרפואי Obstetrics & Gynecology סברו, כי יש לעדכן את ההמלצות הרווחות כיום ולעודד נשים להרות בתוך שלושה חודשים, גם אם בניגוד להמלצות ארגון הבריאות העולמי ולפרקטיקה הרפואית הרווחת. גם במחקר מוקדם יותר בהשתתפות 804 גניקולוגים מיילדותיים, המליצו מרביתם על המתנה קצרה מחצי שנה, אחרי לידה "שקטה" או מות יילוד.
ומה לגבי ההחלמה הנפשית?
מחקרים אפידמיולוגיים שנעשו עד היום עם נשים לאחר אובדן הריון, מכירים בחשיבותה ובנחיצותה של החלמה נפשית מהאובדן ומתן לגיטימציה לאבל שאורך, לעתים, יותר מ-3 עד 6 חודשים. שכן, נשים היו בסיכון גבוה לסבול מחרדה ומדיכאון בהריון לאחר הפלה או לידה שקטה, כאשר הזמן שחלף בין ההריונות היה קצר.
מחקר נוסף שעקב אחר למעלה מ-20,000 נשים הרות, מצא שנשים עם היסטוריה של הפלות היו בסיכון גבוה לחרדה ודיכאון בהריון הבא, ושמשך זמן קצר מחצי שנה בין אובדן ההריון להריון הבא מהווה גורם סיכון לבעיות נפשיות בשליש הראשון של ההריון החדש.
האם הריון חדש ירפא את אבל מות העובר?
לאבל בעקבות "אובדן הריון" מאפיינים ייחודיים ועוצמתיים. בדרך כלל האבל נחווה על ידי בני הזוג ואינו זוכה להכרה ראויה - רגשית וטקסית – של החברה. חלק מהזוגות נחפזים להרות שוב, במחשבה שהריון חדש יביא מזור לכאב ולפצע שנפער. אבל, בהרבה מקרים ההריון מעיר את החוויה הטראומטית ומחייה, או מחריף את התגובות לטראומת האובדן. נשים רבות חוות בכי, ייאוש, דיכאון, אשמה, דריכות, חרדה משתקת, חוסר בטחון ופקפוק ביכולתן הגופנית לשאת את ההריון בבריאות תקינה. נשים רבות מגבילות את פעילותן וממעטות לשתף חברים ובני משפחה בהריון החדש וברגשות הקשים שהן חוות במהלכו. מצוקתן עלולה להתגבר מאוד בתאריכים מיוחדים כמו יום האובדן.
הריון לאחר אובדן מאופיין גם בהימנעות, או בדחיית רגשות היקשרות עם העובר ונטייה למעט בביטוי רגשות נלהבים, חמים ואוהבים כלפי ההריון החדש, באופן מודע ובלתי מודע, כאמצעי הגנה מפני אובדן נוסף. מספר מחקרים דווחו, כי תינוקות שנולדו לאחר אובדן הריון היו בסיכון לסבול מקשיים ביחסי ההיקשרות אם – ילד. כיום ידוע שמדובר בשיעור קטן מאוד, וכי לרוב, האמהות מוצאות דרך להדביק את "הפער הרגשי" בהריון או מיד לאחר הלידה.
התנהגותם של גברים לאחר אובדן הריון מאופיינת בדרך כלל באיפוק, בתמיכה באם ובהימנעות מביטוי מצוקות. אבל, גם בן הזוג סובל בעקבות האובדן ונוטה להסתיר, לרוב, את כאבו לפני ההריון החדש ובמהלכו. לעתים בגלל ההתמודדות השונה של בני הזוג עשויים להתגלע ביניהם קונפליקטים, שמקורם במצוקה ובתמיכה שאינם נענים, או זוכים למקום. בדרך כלל בני הזוג שחוו אובדן נוטים להתכנס יותר בעצמם ולמעט לחלוק את רגשותיהם עם סביבתם, כולל הסביבה הקרובה ביותר.
כיצד ניתן לגשר בין ההמלצה הרפואית לתחושה הנפשית?
על אף שהאבל הגברי, מאופיין באיפוק ובתמיכה באישה, חשוב שבן הזוג ייתן ביטוי לאבלו, ישתף בתחושותיו ויבטא את כאבו במקום לכבוש אותו, דבר שגם יקרב ויחזק את הקשר הזוגי.
לזוגות שיבחרו לחדש את הניסיונות להרות תוך זמן קצר, מומלץ לקבל תמיכה נפשית לפני ובזמן ההריון, אם בטיפול נפשי קצר מועד, או בקבוצות תמיכה ייחודיות כדי להקל על הקשיים הרגשיים שעלולים להתלוות אליו.
בנוסף, מומלץ שתבצעו מעקב רפואי מיוחד ותכוף בעת ההיריון, שייתן מענה לצרכים הרגשיים שלכם ויעניק "אישורים" תכופים להתפתחותו ולבריאותו התקינה של העובר.
*דר' חנה גילאי גינור, פסיכולוגית קלינית, ראשת תכנית הכשרה בייעוץ נפשי למטופלי פוריות, ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת ת"א. מייסדת הקבוצה המקצועית "ייעוץ נפשי בפוריות" באגודה הישראלית לפוריות (איל"ה)
>> "היא נראתה רגיל לגמרי, מאושרת כמו תמיד": דיכאון אחרי לידה