לכל הריונית יש כמה אויבים מפחידים שמעיבים על שמחת ההיריון: בדרך כלל במקום הראשון ניצבים החברים ליסטריה, סלמונלה, טוקסופלזמה ו-CMV.  אמנם, האפקט שלהם מזיק ומסוכן – אך הוא ניתן לשליטה: ויתור מוחלט על בשר נא, ביצים לא מבושלות וגבינות לא מפוסטרות; שטיפה אובססיבית של ירקות ופירות ופטור גורף מהחלפת חול לחתול - ואת 99.9% מכוסה.

החבר CMV, לעומת זאת, הוא מנוול חמקמק, שמטיל אימה ויוצר חוסר ודאות, אפילו בקרב ההריונית הרגועה ביותר. אחת לכמה זמן, הנושא צף מחדש בעקבות סיפורים לא פשוטים של נשים שמתמודדות עם בשורת הגילוי והשלכותיו.

קבלי כמה עובדות שכדאי להכיר על וירוס ה-CMV ועל הקשר שלו להריון שלך:

  1. וירוס ה-CMV הוא נצר למשפחה ענפה. CMV הוא קיצור של השם המאיים Cytomegalovirus. ואם זה לא מספיק, הנגיף הארור הזה משתייך ל"משפחת ההרפס", ביחד עם מחלות בעלות שמות אקזוטיים כמו שלבקת חוגרת, הרפס השפתיים, אבעבועות רוח, מחלת הנשיקה ואדמדמת.

  2. רובכן נחשפתן בעבר לווירוס. ד"ר עומר וייצנר, מומחה למיילדות גינקולוגיה ולהיריון בסיכון במרכז הרפואי "מאיר" מקבוצת "כללית", מסביר שאין חובה לבצע בדיקת CMV בתחילת ההיריון, אולם יתכן שתשלחי לבדיקה בתחילתו, כדי לבדוק אם נחשפת בעבר לווירוס או שמעולם לא חלית בו. אם את "חיובית", כלומר חלית ב-CMV בעבר (גם אם לא שמת לב לכך), הסיכון שתדביקי את העובר ותזיקי לו נמוך מאוד; אם את "שלילית" – ומעולם לא נדבקת ב-CMV בעבר - הסיכון להדבקה עוברית גבוה יותר, ולכן מומלץ להיות במעקב במהלך ההיריון כדי לבדוק שאת נותרת שלילית.
  3. די קל להידבק בווירוס ה-CMV. הנגיף עובר במגע קרוב (כמו נשיקות ויחסי מין), ובאמצעות נוזלי גוף והפרשות: נזלת, רוק, שתן וצואה. לכן, האוכלוסייה שנמצאת בקבוצת סיכון היא נשים המועסקות במעונות יום, אימהות לילדים קטנים או נשים העוסקות במקצועות מערכת הבריאות ומטפלות בילדים. הילדים "מביאים" את ה-CMV מהמשפחתונים, מהגנים ומבתי הספר, כך שהאימהות או המטפלות – שמחליפות חיתולים ומנשקות את הקטנים – חשופות מאוד למחלה. כל עוד יש בעברן הידבקות קודמת, הסיכון להדבקה משנית נמוך, אבל אם לא, הסיכון עולה משמעותית.

    אישה בהיריון (צילום:  Syda Productions | shutterstock)
    צילום: Syda Productions | shutterstock


    ליתר ביטחון, כדאי לשמור על מספר כללי היגיינה - להימנע במידת האפשר ממגע עם ילדים חולים, להקפיד על רחיצת ידיים, להימנע מאכילת מזון או שתייה מכלים משותפים ולשהות במקומות מאווררים היטב.

  4. איך מאבחנים את וירוס ה-CMV בהריון? "הטוב ביותר הוא לבצע בדיקת דם וכך לברר אם האישה נדבקה עוד לפני ההיריון", מסביר ד"ר וייצנר. "אם לא יודעים, קשה לדעת בוודאות מוחלטת אם ההדבקה אירעה במהלך ההיריון ובאיזה שלב. זיהוי המחלה אצל העובר מורכב יותר: רק 40% מהעוברים שאימם חלתה ב-CMV לראשונה בהיריון, יידבקו ממנה. גם מקרב אלה שנדבקו, רק כ-15% יראו תסמינים בדרגות חומרה שונות. זו מחלה ערמומית וחמקמקה. אצלנו ב'מאיר' יש מרפאה מייעצת למחלות זיהומיות בהיריון, שמאבחנת, מטפלת ומלווה אימהות".

  5. למה וירוס ה-CMV מסוכן במהלך ההריון? "אנחנו תמיד אומרים שה-CMV חולף ליד האם, אך משאיר חותם אצל העובר", מסביר ד"ר וייצנר. "בעוד שאצל האימהות המחלה מתבטאת על פי רוב בסימפטומים קלים המזכירים שפעת, ולעיתים היא אף עוברת מבלי שהאישה יודעת כלל שלקתה בה, עובר שנדבק מאימו חשוף למגוון סיכונים: פגיעה בשמיעה עד כדי חירשות, פגיעה עינית, פגיעה נוירולוגית ואפילו תמותה במקרים נדירים".

  6. איך יודעים אם העובר בסיכון להידבק ב-CMV? כשחושדים שיש הדבקה של האם. הדרך היחידה לברר בוודאות אם העובר נדבק היא באמצעות בדיקת מי שפיר. "הבדיקה צריכה להתבצע לפחות שבעה שבועות אחרי מועד ההדבקה המשוער, ובכל מקרה לא לפני שבוע 21, אז מתחיל העובר להפריש את הנגיף בשתן שלו אל מי השפיר", אומר ד"ר יוסף פרדו, מומחה לגינקולוגיה במרכז הרפואי "בילינסון" מקבוצת "כללית".

מה עושים במקרה שהעובר אכן נדבק ב-CMV?

"בניגוד לעבר, כיום ממש לא ממהרים להפיל כל עובר שמתגלה כי נדבק, כי הרפואה נותנת לנו כלים מצוינים לברר מה היקף הנזק שנגרם לו, אם בכלל. מכשירי אולטרסאונד ו-MRI יכולים לספק לנו מידע חיוני על התפתחות מוחו ואיברי גופו של העובר, וכיום אנחנו יכולים לומר לאם בדיוק גבוה אם התינוק יסבול מתופעות קשות, או ש'ייפול' בצד הטוב של הסטטיסטיקה", מציין ד"ר פרדו.

"אני יכול להגיד בוודאות שיש היום בארץ מספר לא מבוטל של ילדים בריאים, שלא היו נולדים אלמלא הכלים המוצלחים למעקב, כמו אולטרסאונד ו-MRI, המאפשרים לנו לוודא שהעובר לא נדבק והתפתחותו תקינה", מסכם ד"ר וייצנר.