הכול, אבל הכוללללל, ורוד. רהיטים, בגדים, מצעים, ארגזים, צעצועים, מוביילים. אה, ויש גם בתכלת, "של בנים", כמובן. צבעים אחרים על הסקאלה? אין לנו, מצטערים. לא אטריח אתכם בשלל המחקרים - פסיכולוגים, ביולוגיים ואחרים - אשר ניסו להסביר את החלוקה הזו, המצוותת ילדות לוורוד וילדים לכחול. שמחתי לגלות שאחד המחקרים האלו הוכיח שילדים בכלל לא מבדילים בין הצבעים עד גיל 6, כך שהמשיכה לצבע מסוים היא בסך הכול התניה חברתית חסרת היגיון, ותו לא.
עוד ב-9 חודשים:
>> כן או לא: צבעים מגדריים לתינוקות
>> ורוד זה בת, כחול זה בן? אז לכו על אפור וצהוב
>> מה יקרה אם "יברח" לי בלידה?
במילים אחרות, אם יש לי יכולת להשפיע בנקודה הזו, אז למה בדיוק שארצה למסגר את בתי בתוך אורגיה ורודה מטורפת, כבר מרגע לידתה? מה היא בדיוק, פלמינגו? מה רע בכתום? ירוק? צהוב? סגול? לא הגיע הזמן להשתחרר מהקיבעון המטופש הזה?
"בסוף לא תהיה לך ברירה", אומר אבא של הילדה, "היא תגלה את הוורוד אצל ילדות אחרות, ותהפוך להוריקן וורוד, כמו כולן, עד שיעבור לה". יכול להיות שהוא צודק, ואם זה יקרה, אני אכבד את רצונה, אבל יש לי לפחות שלוש שנים עד שזה יקרה, ואין לי תכנון לוותר מראש ללא מאבק.
"אני לא מבינה מה רע בוורוד", תוהה אימא שלי, "זה צבע של נסיכה. כל הילדות אוהבות אותו". זה בדיוק העניין, עניתי, אני לא רוצה נסיכה, אלא תינוקת. אנושית ושמחה, סקרנית ופתוחה לכל האפשרויות. כולל גם לעובדה שיש המון צבעים בעולם, שאינם ורוד, בדיוק כפי שיש המון סוגים של בני אדם בעולם, מכל הצבעים והמינים.
תגידו שאני נסחפת, שוורוד זה כולה צבע, ומה כבר הקשר בינו לבין משפחות חדשות. אבל כשאת לומדת מגיל אפס לחלק את העולם לוורוד ולתכלת, את לומדת גם להכניס אותו לעוד מגירות מרובעות וסגורות. את לומדת, גם אם בעקיפין, שנשים צריכות להיות "ככה", וגברים "אחרת". לא הייתי רוצה שהילדה שלי תחלק את העולם ככה. כן הייתי רוצה שתדע, שאפשר לסווג את העולם, ואת האנשים בתוכו, בהמון דרכים, אבל הכי טוב זה לא לסווג בכלל.
"9 חודשים" – פרק נוסף, יום שלישי ב-22:00