נשים רבות חשות מתח וחרדה בעת ההיריון. התחושות האלה גורמות לאי נוחות גופנית ולשינה לקויה. הסברה הנפוצה היא שהתופעות האלה מפחיתות את יכולת הריכוז שלהן וגורמות לשלל התנהגויות המכונות "טפשת היריון". מחקר באוניברסיטת ליידן בהולנד מצביע על מקור אפשרי אחר לשינויי ההתנהגות האלה: שינויים ברמות ההורמונים משפיעים על מוחה של האישה ההרה, וייתכן שהם משפיעים גם על התנהגותה.
תופעה נפוצה ב"טפשת ההיריון" היא עלייה ברמת השכחה וירידה ברמת הקשב. נשים רבות מדווחות על סיטואציות מצחיקות או מביכות. למשל, הן נכנסות לבדן לאוטו ויושבות במושב לצד הנהג, בציפייה שמישהו ינהג, מנסות להדליק את הטלוויזיה עם השלט של המזגן ועוד. התופעה היא אוניברסלית ובאנגלית קיבלה בין היתר את השמות Mommy Brain ו-Momnesia. במהלך ההיריון, הורמוני המין פרוגסטרון ואסטרוגן מציפים את גופה של האישה. יותר אסטרוגן משתחרר בגוף האישה בעת ההיריון מאשר בכל פרק זמן אחר בחייה. ההצפה הזו גורמת לשינויים במוחה של האישה.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
בשנת 2017 השוו חוקרות בין מבנה המוח של נשים לפני ההיריון הראשון ואחריו. באמצעות דימות תהודה מגנטית (MRI) ודימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI), הן בחנו את ההבדלים בתגובה של הנשים למראה התינוק שלהן לעומת מראה של תינוק זר. בנוסף לכך, אחרי הלידה הנשים מילאו שאלונים שבדקו את רמת ההיקשרות שלהן לתינוק.
החוקרות מצאו שבמהלך ההיריון פחת הנפח של החומר האפור במוח האישה, חומר המורכב בעיקר מתאי עצב. ההפחתה בנפח החומר האפור לא נצפתה בכל המוח או בפיזור אקראי, אלא בעיקר באזורים הקשורים לחשיבה חברתית באונות הקדם-מצחיות ובאונות הרקתיות. באזורים אלו מתחוללת התודעה. הם קשורים ליכולתנו לראות את העולם מנקודת מבטו של הזולת, לגבש בתודעתנו "תיאוריה של תודעה" (Theory of mind, או ToM) שמאפשרת לנו להבין את האנשים שסביבנו ואת המחשבות, האמונות והכוונות מאחורי הפעולות שלהם.
בדרך אל האימהוּת
אולי לא רק ההיריון גורם להפחתה בנפח החומר האפור, אלא גם ההורות הטריה, שכוללת לילות לבנים, עבודה מסביב לשעון ומחסור בזמן לאכילה מסודרת? במחקר נמצאה הפחתה בנפח החומר האפור רק אצל האימהות שעברו היריון ראשון, ולא אצל אבות או אצל קבוצת ביקורת של נשים שלא היו בהיריון. ההפחתה הזו אובחנה גם בבדיקה נוספת שעברו הנשים אחרי שנתיים.
אבל נראה שההפחתה הזו לא פוגעת בהיקשרות של האם לתינוק. אחרי הלידה הוצגו לנשים תמונות של התינוק שלהן לעומת תמונות של תינוקות זרים. התגלה שאזורים רבים במוחה של הנבדקת פעלו בעוצמה רבה יותר למראה התינוק שלה בהשוואה למראהו של תינוק זר. שליש מהאזורים שהגיבו בעוצמה רבה יותר היו דווקא אזורים שאיבדו חלק מנפחם.
ההפחתה בכמות החומר האפור לא מעידה בהכרח על ירידה ביכולות הקוגניטיביות. ייתכן שהיא מעידה על התייעלות או שינויים בהתמחות של האזורים במוח. אולי השינויים המבניים במוח מאפשרים לאישה להיות יותר מוכוונת כלפי התינוק שלה. את ההנחה הזו מחזקים כמה ממצאים. למשל, נשים בהיריון טובות יותר בזיהוי פנים וזיהוי רגשות. ניתוחים סטטיסטיים הראו כי ככל שפחת הנפח של החומר האפור במוחה של האם במהלך ההיריון, השתפרה ההיקשרות בינה לבין התינוק והיא הפגינה פחות רגשות שליליים כלפיו אחרי הלידה. כמו כן, נראה שלמרות הכינוי "טפשת היריון", הזיכרון לטווח ארוך של נשים בהיריון טוב יותר משל נשים שמעולם לא היו בהיריון.
מיפוי מעמיק
החוקרת שביצעה את המחקר ב-2017 בחנה עם צוותה במחקר המשך מה גורם לשינויים במוחה של האישה בהיריון. הצוות בדק שינויים הורמונליים, שינויים במבנה החומר האפור ושינויים בפעילות המוח במנוחה אחרי ההיריון. החוקרות השוו בין קבוצת נשים לפני ואחרי היריון ראשון לבין קבוצת נשים שלא תכננו להיכנס להיריון ולא נכנסו להיריון בתקופת המחקר. המשתתפות עברו דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) במנוחה, והשינויים האנטומיים במוחותיהן נבחנו בדימות תהודה מגנטית (MRI) כדי לראות אם יש שינויים בחומר הלבן, שרובו שלוחות של תאי עצב שמעבירות את אותות העצבים. רמת הלחץ ואיכות השינה שלהן נבדקו בשאלונים, ורמות הורמוני המין נבדקו כל שבועיים עד ארבעה שבועות באמצעות דגימות שתן.
המחקר שחזר את הממצאים מהמחקר הקודם לגבי האזורים שבהם ירד נפח החומר האפור, אבל מצא ירידה כזו גם באזורים שלא נצפו במחקר הקודם, כמו הצומת בין האונה הרקתית לאונה הקודקודית, שקריטי ליכולת לגבש תיאוריה של התודעה. אם האזור הזה ניזוק, במיוחד בצד המוח השמאלי, האדם יתקשה כנראה להבין את השקפותיו של אדם אחר. ככל שהירידה בנפח החומר האפור במוחה של האם הייתה גדולה יותר, כך היא התכוננה יותר ללידה והשקיעה יותר בהכנת החדר בשביל הילד ובקניית ביגוד בשבילו וספרי הכנה להורות.
לנוח בשביל התינוק
החוקרות מצאו שאחרי ההיריון, מוח האם פועל אחרת במצב מנוחה. פעילות המוח במנוחה חשובה לא פחות מאשר בזמן ביצוע משימה. כשאנו נחים ונותנים למחשבותינו לנדוד, פועלת רשת מוחית הנקראת "רשת ברירת המחדל" והיא מאפשרת לנו לבצע התבוננות עצמית, ולדמיין את העבר והעתיד. היא פועלת כשהמשאבים הקוגניטיביים שלנו מופנים פנימה במקום למטלה חיצונית. הרשת הזו חשובה לתפיסה החברתית, כי היא מאפשרת לנו לחשוב על פעולות חברתיות, לבצע השוואות חברתיות, להבחין בין עצמנו לבין האחר ולהפגין אמפתיה. בהשוואה לנשים שלא עברו היריון, אצל קבוצת הנשים שהרו וילדו, הפעילות באזורי רשת ברירת המחדל עלתה, במיוחד באזור באונה העורפית שבו אנו מעבדים מידע ויזואלי אך גם מקיימים תהליכים של התבוננות עצמית.
כמו כן, רמות הורמוני המין עלו, ובמיוחד רמתו של אחד מהורמוני האסטרוגן בשליש האחרון של ההיריון. עם זאת, לא נמצא קשר בין השינויים במוח לבין רמת המתח של האם, איכות השינה שלה ושכיחות ההנקה שלה, ולא נמצאו שינויים במבנה החומר הלבן במוח.
מניתוח הממצאים ושאלוני ההתנהגות עלה שככל שגברה הפעילות של רשת ברירת המחדל, כך גם גברה ההיקשרות בין האם והתינוק. הממצאים האלו מצביעים על כך שהיריון קשור לגמישות (פלסטיות) מבנית ותפקודית בתוך רשת ברירת המחדל, ושכשאישה הופכת לאם, התפקוד הבסיסי של המוח שלה משתנה. היא עוברת שינוי זהות נרחב ומתחילה להתמקד בתינוק יותר מאשר בעצמה, כדי להיות מתואמת עם מחשבותיו, צרכיו ורגשותיו.
לסיכום, ייתכן שהשינויים ההורמונליים תורמים לכוונון עדין של המערכת החברתית של האישה ההרה והיולדת. ההסתגלות של האזורים החברתיים במוחה משפרת את ההיקשרות שלה לתינוק ואת המעבר שלה לאימהות.