את הרגע בו ילדה את בנה, עינב אליהו (40) מכפר חסידים לא תשכח אף פעם. אחרי שנים של טיפולי פוריות, נסיבות בלתי אפשריות, ובניגוד לכל התחזיות הרפואיות, רגע לפני השנה החדשה היא הפכה לאחרונה לאמא. "האמנתי כל הזמן שזה יקרה", היא אומרת ומסכמת בחיוך אחד ניצחון של כוח הרצון על כל מכשול אפשרי שעמד בדרכה.
"נכנסנו למשימה עם הבנה מלאה של הקשיים"
לפני שלוש שנים נישאה אליהו לליאור ומיד החלו השניים בטיפולי פוריות, מתוך שאיפה משותפת להרחיב את המשפחה בהקדם. כחולת אנדומטריוזיס ובשל גילה, אליהו ידעה שתתקל בקושי להרות, אבל לא שיערה עד כמה. "נכנסנו למשימה הזו בעיניים פקוחות ועם הבנה מלאה של הקשיים", היא מספרת, "היינו אצל כמות לא מבוטלת של מומחים ידועים בארץ, שהסבירו לי שוב ושוב עד כמה הרצון שלי להרות לא עומד בקנה אחד עם המציאות". בזה אחר זה, אותם מומחים שונים פסלו את סיכוייה להרות והפנו אותה בפרקי זמן די קצרים להליכי פונדקאות.
"הייאוש החל לחלחל ובשלב מסוים באמת התחלנו לשקול תהליך פונדקאות בארץ", משחזרת אליהו, "אבל בעקבות ניסיון חיובי של מכרה שלנו, החלטנו לפנות לפונדקאות באוקראינה. עשינו הכול ממש מהר. היינו כבר להוטים להתקדם בתהליך ולהפוך להורים".
ממש לפני כשנה, זמן קצר לפני ראש השנה שעברה, התבשרה אליהו בתוך שבועות ספורים, שמספר העוברים המועטים שהיו לה והוחזרו לפונדקאיות אפשריות באוקראינה - לא נקלטו. מספר חודשים לאחר מכן החלה המלחמה באוקראינה, אשר נמשכת עד היום. "נותרנו בעצם ללא עוברים, ללא סוכנות וללא כתובת להגשמת החלום שלנו", היא מספרת, "זו הייתה תקופה לא פשוטה. הרגשנו שחזרנו אחורה לנקודת ההתחלה".
"פתאום אנחנו רואים היריון"
בדיוק בנקודת הזמן הזו, החליטה אליהו לחשב מסלול מחדש. למרות הסיכוי האפסי, היא החליטה לפנות שוב לביצוע טיפולי פוריות – הפעם בחרה במומחה אחר ובשיטה אחרת מזו שביצעה בעבר. "לקראת תחילת הטיפול לקחתי פסק זמן מהתרופות, כדי לנקות את הגוף בעצם לקראת ביצוע הפרוטוקול החדש. כך נהוג", היא מסבירה, "בזמן שלוקחים את התרופות בתהליך, ישנן בדיקות אולטרסאונד שצריך לבצע לצורך מעקב אחרי התהליך ברחם. מה שראינו בבדיקה הזו היה בגדר נס".
כשהיא שוכבת על כיסא הטיפולים ומבצעת מה שאמור היה להיות מעקב זקיקים ברחם, נצפה על גבי המסך שק הריון שמתאים לשבוע החמישי. "זה היה מטורף. פתאום אנחנו רואים הריון. הריון ספונטני. אחרי כל מה שעברנו, בדרך לעוד תהליך רפואי, מתערב, פולשני, הקסם כבר קרה". היא אומרת.
ההיריון, שמתוקף הנסיבות שלו, הוגדר בסיכון, לווה מתחילתו בלא מעט קשיים וחששות. חלקם התממשו, ולאחר מספר ביקורים קצרים במיון היולדות של רמב"ם - אליהו אושפזה עקב התקצרות צוואר הרחם באופן משמעותי ביותר, מצב המסכן מאוד את ההיריון, כשהיא בשבוע ה-17 להריונה. מאותו רגע ואילך, היא נותרה במשך ארבעה חודשים ביחידה להריון בסיכון ברמב"ם, שם ליוו אותה עד למועד הלידה שאירעה לאחרונה בשבוע ה-30.
"בחודשים שעינב הייתה ברמב"ם ביצענו לא מעט פעולות תמיכה, לרבות פעולות כירורגיות, כדי לשמור על ההיריון היקר הזה ולמשוך אותו ככל האפשר", מסביר ד"ר עידו שולט, מנהל היחידה לרפואת האם והעובר שהיה חלק מצוות הטיפול באליהו, "העיטוף הוא רחב ולוקחים בו חלק רבים וטובים מצוות בית החולים. ממצב של סיכויים אפסיים להרות, דרך לא מעט מכשולים בדרך ללידה, הצלחנו להגיע להישג מטורף של תינוק בריא שנולד בשבוע ה-30. אין דבר יותר מרגש מאשר להיות חלק מהסיפור הזה".
מפאת גילו הצעיר, בנה של אליהו שוהה תחת השגחה בפגייה של רמב"ם, עד שיוכל לצאת עם הוריו לביתו. כשהיא מסכלת עליו היא מתמלאת אושר והודיה: "הוא פה בזכות המלאכים שעובדים ברמב"ם", היא אומרת, "המקום הזה הפך לבית עבורי והצוות במחלקה - למשפחה. אני לא יכולה להודות לכולם מספיק על מה שהם עשו עבורי בחודשים האלה, מהרופאים, דרך האחיות, העו"סיות, עובדות המשק, כולם, פשוט כולם, היו רגישים, מכילים, תומכים, ולצדי בכל רגע של משבר, קושי וכמובן – השמחה".