"איך שנכנסתי להריון התחלתי להרגיש כאבי גב ברמה שהשביתו אותי למיטה, לא יכולתי לעשות כלום. הלכתי לאורתופדים מומחים לעמוד שדרה, נוירולוגים ועוד, אבל כולם אמרו לי שמשהו לוחץ על עצב", מספרת דניאל אברהם (32) מראשון לציון.
אברהם לא ויתרה ובשבוע ה-13 להריונה עשתה בדיקה שנועדה לזהות הפרעות כרומוזומליות. אחת התשובות לא הייתה טובה. הרופאים הסבירו כי לא יכלו להגיע לדם העובר כי: "יש רעשי רקע בדם". כך למעשה אברהם גילתה שיש בעיה.
בדיקות הדם התחילו להיות מוזרות
לאור הממצאים, רופא הנשים שלח אותה להמשך בדיקות אצל רופא המשפחה, ולפתע הבדיקות השתנו. "למשל ראו שיש לי אנמיה קשה אבל מצד שני מחסני ברזל מפוצצים", היא מסבירה, "כדוריות דם הורסות את עצמן לפני הזמן ולכן על מנת שאעשה בירור מקיף החליטו שכדאי שאתאשפז. הגעתי לשבוע 24 מפוחדת לאחר שבהריון הקודם לפני, נאלצתי לעבור הפלה בשבוע 20. יום לאחר שהתאשפזתי, עברתי MRI ושם ראו כי אני חולת סרטן ברמה גבוהה מאוד, בשלב ארבע".
"מצד אחד נכנסתי להריון מיוחל שחיכינו לו המון זמן אחרי הפלה. ארבעה חודשים התרוצצתי אצל כל פרופסור אפשרי כולם פסקו שהכול בסדר והעובר בסדר, אבל בדיקות הדם התחילו להיות מוזרות. תוך פחות מיומיים של בדיקות אינסופיות ונגעים שהתגלו בכל מקום בגוף, ניתנה אבחנה ללימפומה נון הודג'קין. הכאבים בגב היו מנגעים לכל אורך עמוד השדרה שגרמו לבצקות שלחצו על עצבים, אין זמן לעכל צריך מיד להתחיל בטיפולים. מסתבר שהנגעים לחצו על מקומות שונים בגוף".
"לא פיללתי ולא חלמתי שיש לי סרטן"
בשלב זה הרופאים ייעצו לדניאל להפסיק את ההיריון, בכל זאת סרטן בשלב כל כך מתקדם יכול להשפיע על העובר והטיפולים אותם הייתה צריכה לעבור, שאינם פשוטים וקלים בכלל. "כמעט כל רופא וראש מחלקה אפשרי המליץ על הפסקת דופק לעובר", היא נזכרת, "לקחו אותי לחדר ואמרו לי 'מחר את הולכת לוועדה להפסקת הדופק' וכי - 'אין שום מחקרים איך הטיפולים ישפיעו על העובר'. לא הסכמתי, אחרי הפלה אחת בשבוע 20 אני לא מוכנה לעבור את זה שוב. החתימו אותי על כל מום אפשרי. חשוב לי שכולם ידעו כי ד"ר וינר, מנהלת המחלקה להריון בסיכון גבוה וכל הצוות תמכו בי ובכל זאת משהו בי נשבר. חשבתי שעולמי קורס. אני בסך הכול אמא בת 32 לילד קטן בן ארבע וחצי וחשבתי שיש לי דלקת, לא פיללתי ולא חלמתי שיש לי סרטן".
מי טיפל בבנך?
"ביקשתי לצאת הביתה כדי לראות את הילד לסוף שבוע, ולא נתנו לי. הרופאים חיפשו מחקרים איך הסרטן והכימותרפיה ישפיעו על העובר. הם אמרו לי שהם לא יכולים לדעת מה יהיה. אני אמרתי להם שיש לי שאלה פשוטה - אני בהריון בשבוע 24, אם אבצע הפלה מדובר למעשה בלידה שקטה. אם נגלה שמשהו לא תקין האם אוכל להפיל בשלב מתקדם יותר? הם ענו לי שכן ופה קיבלתי את ההחלטה לא להפיל. משהו פנימי בי אמר לי שאם היו מגלים את הסרטן יותר מוקדם, כאשר התלוננתי על הכאבים נגיד בשבוע 8-12 אולי הייתי עושה הפלה".
הרופאים לא חיכו והזדרזו להציל את דניאל. "תוך יומיים מהגילוי התחלתי טיפול כימותרפיה ראשון, העבירו אותי מחלקה. אמרתי לרופא המטולוגית (המתעסקים במערכת תאי הדם) שבחרתי להמשיך את ההיריון. והרופאה ענתה 'תקשיבי, אין בעיה, אני רק רוצה שלא יהיו לך הנחות. אני לא מזיזה טיפולים, לא מורידים טיפולים'. היא אמרה שסוג הסרטן הזה יכול לחזור ומבחינתה היא רוצה לתת את המקסימום בשביל שאהיה בריאה ואשאר בריאה. התחלתי את הטיפולים ובין לבין טיפול לעובר. אחרי כל טיפול - הערכות משקל, ובדיקות לעובר".
איך עברה הלידה עצמה?
"בשבוע 35 התאשפזתי מתוך מטרה ללדת ואסור היה לי לקבל אפידורל בגלל כל הטיפולים. נתנו לי חומר מטשטש אך הוא באמת עזר כל כך. פיטוצין של החיים וצרחות שלא יביישו זמרת אופרה ומנות דם בין לבין שלא ייגמר לי הכוח. 'חדר לידה טיפול נמרץ' - ככה קראו לזה. מיילדת צמודה פלוס שלוש רופאות פלוס מרדימה פלוס צוות פגייה. אם לא עברתי מספיק, שארית שליה נשארה בגופי ונכנסתי לחדר ניתוח. אני מפחדת פחד מוות מההרדמה שמא לא אתעורר אבל נכנסתי לניתוח בלי שום הרדמה ואלחוש".
לא היה יותר פשוט במקרה הזה לעבור ניתוח קיסרי?
"לא עברתי ניתוח קיסרי כי פחדו מזיהום אבל האופציה הזו כל הזמן הייתה על השולחן. מכיוון שזו הייתה לידה מוקדמת ומראש פחדו שהיא תיגמר בקיסרי הייתה מוכנה לניתוח. הייתי בלידה בלי תכשיטים, בצום. התאריך של הלידה היה חייב להיות מדויק. מספיק זמן אחרי טיפול הכימותרפיה ומספיק זמן לפני הטיפול הבא. הלידה הייתה שמונה וחצי שעות. כל הזמן עטפו אותי. דאגו לי לארטיק קרח. צרחתי כמו משוגעת כשהוא יצא, אמא שלי רק שמעה בכי והיא התפרצה בבכי מטורף. לקחו את אריאל ישר לפגיה ושם הוא עבר בדיקות. ראו שהמערכת החיסונית שלו טיפה חלשה אז הוא היה בבידוד ואחר כך זה הסתדר. בריא לחלוטין. אבל בטיפול הכימותרפיה שאחרי הלידה התעלפתי ושברתי את הרגל".
לאחר השחרור מבית החולים, עברה דניאל לגור אצל אמה במשך שלושה חודשים, על מנת שתוכל לעזור לה. "הבית שלי קטן מדי לכיסא גלגלים והייתי חייבת עוד להתאשפז ולסיים טיפולים".
"המלאכית השומרת שלי"
אנחנו מדברות בצוהרי היום, ובערב היא עתידה לערוך ארוחת הודיה שהצליחה לשרוד את הכול. אני שואלת איך היא מסכמת את התקופה והיא עונה בכאב מעורב בעצבות עם חיוך של ניצחון. "זה פשוט לא נתפס. גם היום כשאני מדברת על כל מה שעברתי, אני לא מאמינה שזו הייתי אני, אלא הייתי כצופה מהצד. אני אדם שמפחד פחד מוות מבדיקת דם, הייתי שמה עליו ראש כדי לא להסתכל, אני אדם פחדן. היה חשוב לי להתראיין ולדבר כי חשוב לי שאם בנות יקלעו לסיטואציה הזו הן ידעו שהן לא לבד. כשאמרו לי שיש לי סרטן חיפשתי לקרוא מישהי שעברה את זה. מצאתי נשים שחלו בסרטן שד אבל לא מצאתי אחת עם לימפומה ואם מישהי אחת תתקל במצב הזה אני רוצה שיהיה לה עם מי לדבר".
"אצלי זה נגמר מדהים. זה לא יכול היה להיגמר טוב יותר. אבל הייתה לי אמונה שככה זה יגמר, היה לי קול פנימי במשך כל התקופה שידעתי שעוד בסוף אנצח את הכול. הרגשתי שהדברים קרו כפי שהיו צריכים לקרות, זה התגלה בזמן שכבר החלטתי להשאיר את ההיריון. בהריון הקודם, הלכתי לאולטרסאונד ופתאום לא היה דופק בשבוע 20. הפעם ידעתי שאין סיכוי שאלוהים יעשה לי זאת שוב, ולמרות הכול גם הפעם - שבוע לפני הלידה היו לי סיוטים וחששות אבל האמת ניצחה והכל בסדר".
לדבריה של דניאל, ד"ר לי שגב הייתה זמינה עבורה בכל שעה, לשמוע בכי וחששות וגם לחזק ולהרגיע. דניאל מגדירה אותה כ"המלאכית השומרת שלי, שאין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיה". "כל הצוות הרפואי התאהב בדניאל והפן הרגשי היה פה מאוד עוצמתי", מספרת ד"ר שגב, רפאה בכירה באגף נשים ומיילדות, "אחרי חודשי ההיריון המלחיצים והמלאים בעליות וירידות, להיות חלק מהלידה שלה היה אירוע מרגש".
"כל מקרה לגופו", מוסיפה ד"ר שגב ואומרת, "סרטן בהריון זה נושא מורכב. לא ישר הייתי ממהרת להפסיק הריון. כמובן זה תלוי באישה ובאיזה שלב של ההיריון הוא זוהה. חשוב לזכור שהרבה מתסמיני הסרטן לפעמים מחקים תסמינים 'נורמליים' של היריון, כך שלעיתים האבחנה מגיעה באיחור גם כי המטופלת עצמה משייכת את התלונות להיריון. צריך לפעמים לתזמן, כפי שבמקרה הזה נעשה, את היילוד עם הטיפול. בדרך אסור לשכוח את ההיריון ולעשות את כל הבדיקות הרגילות של היהריון וכאמור, יש תרופות שעלולות להשפיע על העובר - על הלב, מערכת החיסון ועוד. בכל מקרה כזה יש לערב צוות רב מקצועי כשלפעמים כל אחד ׳מושך׳ לכיוון שלו וכמובן לזכור את העניין הנפשי והחרדות המלוות את האישה".
אין סיכון משמעותי או מוגבר לתינוק
גם במקרה הזה היה ניסיון למצוא את הטיפול שהכי פחות יזיק לעובר ובאותו זמן הטיפול היה צריך להיות אגרסיבי בכדי להציל את חייה של דניאל, מעקב אחר העובר באולטרסאונד וניטורים לוודא כי העובר אינו נפגע מהטיפול. גם הלידה הייתה צריכה להתקיים מספיק רחוק מהקורס הכימותרפי בכדי שמערכת החיסון של העובר תהיה הכי פחות מדוכאת, אך גם בשבוע בו העובר עם פחות סיבוכי פגות".
"לימפומה היא מחלה שמחייבת טיפול בתוך מספר שבועות לכל היותר", מסבירה ד"ר מיה קורן-מיכוביץ', מנהלת מכון המטולוגי, "כתלות במסת המחלה ובמיקום שלה, ייתכן ותהיה דחיפות במתן הטיפול. הטיפול מבוסס כימותרפיה, בדרך כלל במשלב, ולעיתים תוספת של טיפול ביולוגי כמו במקרה של דניאל. בטרימסטר הראשון, אז נוצרים כל האיברים של העובר, לא ניתן לתת כימותרפיה מאחר וקיים סיכוי גבוה להתפתחות של מומים בעובר. גם בטרימסטר השני והשלישי, יש נשים שבוחרות להפיל את העובר ולהתמקד בטיפול שהן מקבלות. יחד עם זאת, יש בספרות סדרות קטנות של נשים שטופלו בכימותרפיה במהלך טרימסטר שני או שלישי, ללא סיכון משמעותי מוגבר לתינוק".
"במקרה של דניאל, ולאחר שיחה איתה בה הוברר שההיריון מאד חשוב עבורה והוסברו הסיכונים להריון, ולאור השבוע בו אובחנה, בחרנו לתת טיפול בלימפומה, תוך מעקב מולטי-דיסיפלינרי משולב של היחידה להיריון בסיכון, מכון הלב והמכון ההמטולוגי".