בעוד אשתי ואני מצפים להולדת בננו, שמתי לב שאני עולה במשקל. לצערי, זה לא בדיוק היה מפתיע: אני עסוק יותר לאחרונה, יש לי פחות זמן לפעילות גופנית וכשאני מגיע הביתה עייף הדבר היחיד שיש לי עוד כח לעשות זה לאכול. בכל זאת, כשהבטתי במשקל לאחרונה נחרדתי: הפעם האחרונה שראיתי מספרים כאלו הייתה לפני ארבע שנים בערך – גם אז כשאשתי הייתה בהריון. זכרתי במעומעם מתקופת למודי תמונה של גבר המתפתל מכאב בבקתת קש בזמן שאשתו יולדת בנחת; לא בדיוק מהלך העניינים בלידת בתנו הבכורה. עם הסקפטיות הזאת נגשתי לסקור את הספרות הרפואית בנושא השפעת הריון על גברים, ואני מודה שמה שגיליתי הפתיע אותי.
ראשית, מכלול התסמינים שגברים עשויים לחוות בהריון דרים תחת הכותרת הריון סימפטטי - או בשמו הידוע יותר, "סינדרום קובאד", שככל הנראה הושאל מהמילה הצרפתית שפרושה לקנן. הסינדרום אינו חלק ממדריך האבחנות הפסיכיאטריות, ה-DSM, וככזה אינו מעוגן בקריטריונים ברורים. עם זאת, רשימת התסמינים המיוחסים לו כוללת צרבות, בחילות, חולשה, כאבים שונים (בעיקר גב), הפרעות שינה, חרדות, שינויים בתאבון ואכן – גם עלייה במשקל. הסינדרום משויך למשפחת האבחנות הפסיכוסומטיות, כלומר תסמינים גופניים הנובעים שלהם מקור נפשי; עם זאת, ראיתי לפחות מחקר אחד שהצביע על שנויים הורמונליים בגברים במהלך ההיריון של נשותיהן (גם לזה יכול להיות מקור נפשי כמובן – הורמון הקורטיזול למשל, שצפוי שיעלה בחרדה – אבל זה מסיר את שאלת המודעות של האבות לעניין מהשולחן).
הפרעות שינה, מיחושים שונים ושלל תלונות
ככל שהדבר נוגע לשכיחות התופעה, הטווחים שנתקלתי בהם היו רחבים מאד – בין 10% לשני-שליש מבני הזוג. צריך לומר בכנות שגם לגבי אבחנות המעוגנות היטב ב-DSM עם קריטריונים קשיחים, ככל שניתן לדבר על כאלו בפסיכיאטריה, מקובל שישנו טווח רחב יחסית של שכיחויות ושהדבר נובע הן מגורמים הקשורים לאופי התלונות הסובייקטיבי ברובו והן לכך שהמחקרים נערכו בתקופות שונות ובמדינות שונות שלהן תרבויות שונות. היו מחקרים שהראו קשר למעמד סוציואקונומי אחד וכאלו שסתרו זאת והראו קשר לאחר; כך גם לגבי שנות לימוד, לידה ראשונה והיות ההיריון רצוי או לא. ממצא שכן שתואר באופן עקבי כמעלה שכיחות לקובאד היה מוצא אתני, וספציפית אצל גברים ממה שמתואר בארצות הברית כמיעוטים (ממוצא אפריקאי וקריבי בעיקר).
דבר נוסף שהיה עקבי יחסית ברוב המחקרים הינו מהלך התסמינים, הנוטים להופיע בטרימסטר הראשון, לדעוך בטרימסטר השני (יש תקווה - אני אכן יורד במשקל עכשיו), להופיע שוב ביתר שאת בטרימסטר השלישי ואז להעלם עם הלידה.
בנוגע למנגנון, ישנן תאוריות רבות מתחום הפסיכולוגיה שלא אכנס אליהן. זו שאני מצאתי הקוסמת ביותר – וזה כנראה קשור להטיה שלי כמי שנושא החרדה קרוב לליבו – הינו מספר ממצאים הקושרים את שכיחות התופעה בגברים לרמת החרדה בנשותיהן. זה אולי לא הסבר מלא, אבל לא צריך דמיון מפותח בשביל להבין שחרדה אצל בת הזוג יכולה להעלות את מפלס החרדה אצל הגבר, ומשם הדרך לביטויים גופניים של חרדה (הפרעות שינה, מחושים שונים ושלל תלונות המוגדרות "בלתי ספציפיות") קצרה.
לצערי הרב, לא מצאתי מחקר ישראלי על התופעה. מסקרן לדעת איך הגבר הישראלי – ככל שניתן להגדיר בכלל ישות ממוצעת כזו בחברה ההטרוגנית שלנו – מושפע מההיריון. מבחינה זו ישראל נהנית מסטטוס חריג בעולם המערבי, בהיותנו מעצמת ילודה. האם יש פחות השפעה כי אנחנו הגברים (ונשותינו) יותר מתורגלים? ומה לגבי ההשפעה על המשק, כשבישראל הילודה הנה פי שתיים בערך בהשוואה לרוב המדינות המערביות? נאלץ כנראה להמתין עד שהמדע יספק לנו תשובה על כך.
הכותב הוא פסיכיאטר מומחה ואחראי בריאות הנפש במחוז הדרום, מכבי שירותי בריאות.