תופעות לוואי שעלולות לצוץ בשליש הראשון להיריון, כגון בחילות בוקר או רגישות בשדיים, נחשבות שכיחות למדי. כ-80 אחוזים מהנשים סובלות מבחילות בשליש הראשון להריונן, מה שכנראה קשור לעלייה החדה ב"הורמון ההיריון" – הפרוגסטרון. הפרוגסטרון לא עוצר שם, סלחו לי על משחק המילים, וגם גורם להאטה במערכת העיכול, מה שעלול לגרום לעצירות.
תופעה ידועה נוספת, רגישות מוגברת בשדיים, מוסברת על ידי שינויים הורמונליים שנועדו להכין את תעלות החלב להיות פעילות לאחר הלידה. העייפות שפוקדת נשים רבות בתקופה זו קשורה להתפתחות המואצת של העובר, שגוזלת מהגוף אנרגיה רבה. גם הריצות התכופות לשירותים מנומקות היטב על ידי העלייה בנפח הדם והנוזלים שעוברים במערכת הכליות. והרי שעל חשקים למאכלים מוזרים בשעות הקטנות של הלילה כולנו שמענו.
אבל יש גם תופעות פחות מוכרות או מדוברות שעדיין פוקדות לא מעט נשים היריוניות. לחלקן יש הסבר מדעי וחלקן יישארו בגדר אניגמה לנצח. מה שכן, חשוב שתדעו שאתן לא לבד במערכה – כל תופעה שפוקדת אתכן, ולו המוזרה ביותר בעיניכן, כנראה הייתה מנת חלקה של מישהי אחרת לפניכן. והאמת? יש בכך משהו מעודד, בסגנון של "צרת רבות, חצי נחמה". נשות ישראל הסכימו לשתף חוויות מוזרות והזויות מתקופת ההיריון שלהן.
בחילות חמורות המצריכות התערבות רפואית
לצערנו המונח "בחילות בוקר" אינו מדויק שכן הבחילות שמופיעות בטרימסטר הראשון יכולות להופיע בכל שעות היממה. מדובר בתופעה שפוקדת את רוב הנשים בדרגה כזו או אחרת, אך אצל חלקן היא עלולה לגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד. אריאלה, למשל, מספרת שהיא לא הייתה מסוגלת לשתות מים כי טעמם היה גורם לה להקיא, ובמקום זה היא הסתמכה על אספקה קבועה של קרטיב לימון וגרעיני חמנייה כדי להרגיע את הבחילות.
נוי לא הייתה מסוגלת לשתות מים, קפה או תה במשך חודשים עד שלבסוף הגיעה למצב של אשפוז בעקבות התייבשות. גם מיטל משתפת שהייתה זקוקה לעירוי נוזלים כי לא הייתה מסוגלת לשתות בשל הבחילות.
ליאת סבלה במשך כל הטרימסטר הראשון מ"היפרמזיס גרבידרום" – צורה חמורה של בחילות היריון והקאות יתר. בין הסימפטומים תוכלו למצוא איבוד נוזלים חמור, שיבוש רמות המלח בגוף ופגיעה בתפקוד הכליות. זו תופעה שפוקדת אחוזים בודדים מהנשים, אך חשוב שתהיה לכך מודעות כי בניגוד לבחילות "שגרתיות" במקרה הזה יש צורך בהתערבות רפואית.
רגישות לריחות אהובים (כולל הריח של בני הזוג)
ידוע שההיריון מביא עימו רגישויות למאכלים ואף ריחות מסוימים. בדרך כלל מדובר בריחות ניטרליים או לא נעימים ממילא, אבל מה קורה כשהרגישות מתפתחת לריח של אחד המאכלים האהובים עלייך? זה מה שקרה לאור, שבימים כתיקונם חולה על בורקס אבל בחודשי ההיריון הראשונים פיתחה רגישות נוראית לריח של המאפה האהוב עליה. הרגישות המסתורית לא הסתפקה בחוש הריח בלבד, ואור משתפת שגופה היה נתקף בחילה קשה למראה קולגה שנהג כל בוקר לאכול בורקס (גם אם בכלל לא אכל בורקס באותו רגע).
גם רינה משתפת במהפך בחוש הריח כאשר פיתחה סלידה משני ריחות אהובים, נוזל לניקוי רצפות שהייתה משתמשת בו קרוב לעשור והבושם של בן זוגה. ואם בבני זוג עסקינן, אלה מספרת שבמהלך ההיריון הריח של בן זוגה, שבדרך כלל נעם לה מאוד, הפך בנחיריה לחמוץ ומעופש ברמה שלא יכלה להתקרב אליו ואפילו לא לישון איתו באותה מיטה. גם סתיו משתפת שהתלוננה בפני בן זוגה על ריח רע מהפה שלו עד כדי כך שהלך להיבדק אצל השיננית, רופא השיניים, רופאת המשפחה ורופא אף-אוזן-גרון כדי לטפל בתופעה – אבל לא נמצאה שום בעיה. עם תום הטרימסטר הראשון, נעלם באפה של סתיו גם ריח הפה הבלתי נסבל.
אצל אושר הרגישות לריחות התגלתה כתופעה מעיקה במיוחד כי היא הריחה ריח של ביצים סרוחות כל מקום. היא צחצחה את הבית, השתמשה באקונומיקה ובחומרי ניקוי חזקים, ועדיין לא הצליחה להיפטר מהריח שפקד את נחיריה במשך חודשים ארוכים. במקרה של גליה התופעה הייתה פחות חמורה ופקדה אותה רק כשדרכה על מרצפות ספציפיות בדירתה. בתאל הפגינה דפוס חוזר של רגישות לריח רע מהמקרר שהפך לסימן היכר שהיא בהיריון עוד לפני הבדיקה הרשמית.
תיאבון בלתי מוסבר לאכילת חול
כשמדובר בקרייבינג למאכלים מוזרים או לשילובים הזויים של טעמים, נדמה לנו שכבר שמענו הכול. אבל מה בנוגע לחשק עז לטעום חול? הדס משתפת שהייתה נמנעת מלעבור ליד גינות ציבוריות כי לא הייתה בטוחה שתעמוד בפיתוי. ואם זה נשמע לכן יוצא דופן, תדעו שהיא אינה היחידה. גם שלי מספרת שבהיריון הראשון היה לה דחף מטורף לטעום בוץ, קמח, סולת וכל דבר עם מרקם חולי. אצל ליה, לעומת זאת, הייתה כמיהה עזה להכניס ברזל לפה. ולבסוף, יהודית משתפת שבעקבות תאווה ללעוס קרח הייתה כל יום אוכלת שתי שקיות קרח ובנוסף לזה שלוש תבניות קרח מהמקפיא.
מתברר שגם החשק הקרניבורי מתעורר אצל לא מעט נשים במהלך ההיריון. מורן, שהייתה צמחונית במשך שנים, פיתחה תאוות בשרים סטייל פיבי מחברים. לצערה, היא לא מצאה את הג'ואי שיסכים להיות צמחוני בזמן שהיא מתענגת על סטייקים. לאחר ההיריון היא חזרה לאורח חייה הצמחוני (עד ההיריון הבא).
גם אצל נופר, שכלל לא סבלה נקניקיות או עמבה לפני ההיריון, התפתחה תשוקה חוזרת ונשנית בדיוק לשילוב הקולינרי הזה – בתוספת מיונז. ארוחת הבוקר האהובה על שירן במשך כל תקופת ההיריון הייתה שווארמה (וזו גם הייתה ארוחת הצוהריים וארוחת הערב שלה), והילה משתפת בהתמכרות יומית להמבורגר של מקדונלדס בתוספת חריף (וצ'יפס, כמובן).
ומה עם קצת מתוק לקינוח? שירה, שמעולם לא אהבה גלידות לפני ההיריון (תופעה נדירה בפני עצמה) פיתחה במהלך הטרימסטר הראשון קרייבינג ספציפי מאוד לגלידת הבייגלה של גלידריית גולדה. תופעת לוואי שרבות מאיתנו בוודאי לא היו מתנגדות אליה. לעומתה, הדר פיתחה אנטי לקישואים שהגיע עד לכדי דמעות כאשר בן זוגה חזר מהסופר ובטעות קנה את הירק האסור. כשפתחה את המקרר וגילתה את קיומם של הקישואים הארורים במגירת הירקות, פרצה בבכי. לדבריה, היא פשוט לא הבינה איך הוא עשה לה דבר נורא שכזה.
שרה ומרי משתפות בתופעה של טעם רע בפה שפקדה אותן בחודשי ההיריון הראשונים. אצל שרה לקפה נהיה טעם שרוף עד שכבר הפסיקה לשתות קפה לאורך כל ההיריון, ואצל מרי היה טעם מר של חלודה בפה לא משנה מה אכלה.
לירוק או לא להיות – ייצור מוגזם של רוק
מתברר שהתופעה שכיחה יותר ממה שנדמה לכן, וקשורה לפעילות יתר במערכת העיכול בעקבות שינויים הורמונליים. גלית משתפת שהריור המוגבר היה מונע ממנה לעיתים לדבר ושהיא הייתה הולכת לכל מקום עם כוס ליריקת הנוזלים העודפים. לדבריה, היא ממש נהפכה לגמל. ויקי, לעומתה, מעידה על עצמה שהפכה ל"פרה מעלת גרה": הפה שלה לא הפסיק לייצר רוק, והיא הייתה יורקת לטישו כל היום. לתופעה הצטרף טעם תמידי של ברזל בפה. הריור המוגבר נמשך כחודשיים ונפסק בתום השליש הראשון.
מקרי קיצון של טפשת היריון
מדובר באחת מתופעות הדגל של תקופת ההיריון, החל מהטרימסטר הראשון ואילך, שגם מגובה מבחינה מחקרית ומוסברת על ידי שילוב של שינויים הורמונליים, מחסור בשינה, רמות גבוהות של לחץ ושינויים במבנה המוח (אמיתי!). בדרך כלל היא מתייחסת לשכחנות על כל גווניה, וגם כאן מתברר שיש דרגות שונות של שכחה.
רבות מנשות ישראל חוו שכחנות היריונית דוגמת מציאת המפתחות האבודים במקרר, ניסיון להדליק את המזגן עם השלט של הטלוויזיה, החזרת צלחת מלוכלכת לתנור במקום למדיח, בלבול בשמות של חברים קרובים ובני משפחה וקושי בחישובים מתמטיים. כך, למשל, אביבה ניסתה במשך ארבע שעות תמימות להבין איך היא אמורה לשלם לבעל מקצוע 1500 ש"ח אם יש לה 1600 ש"ח בשטרות של 200. לבסוף היא התקשרה לאמא שלה בייאוש כדי להבין אם זה בכלל אפשרי. הבעיה נפתרה באמצעות פריטת שטר של 200 לשתי מאיות בקיוסק הקרוב לביתה.
אלינור הלכה לאיבוד בקניון הקבוע בו היא עושה שופינג. היא התקשרה לבן זוגה בדמעות, והוא נשאר איתה על הקו והנחה אותה בתשאול חנות אחר חנות לעבר היציאה. כך הליכה של חמש דקות התארכה לחצי שעה. חן התקשרה בבהלה לבן זוגה לספר לו שהנייד שלה נגנב עד שהרגיע אותה שהשיחה יצאה מהנייד שלה והיא מחזיקה אותו בידה. טל, לעומתה, ניסתה להתקשר לעצמה ולא הבינה מדוע היא מגיעה למענה קולי ולא יכולה להשלים את השיחה.
שיר הצליחה לנעול את האוטו כשהוא מונע, עם המפתחות בסוויץ', ואנה ניסתה במשך עשרים דקות להיכנס לרכב זר שאינו שלה. לילך מצידה מספרת שהתקשרה להתלונן במשטרה שגנבו לה את האוטו כשמתברר שהיא פשוט התבלבלה וחנתה במקום אחר, ובר חיכתה בכיסא הנוסע למעלה מחצי שעה עד שנפל לה האסימון שהיא אמורה לנהוג ברכב כדי שייסע. המלצה לנשות ישראל ההיריוניות: סעו בתחבורה ציבורית – גם למען הסביבה ובעיקר למען השפיות.
הכותבת היא סופרת מצליחה שספריה הפכו לרבי-מכר בינלאומיים. ניתן ליצור איתה קשר דרך עמוד הסופרת שלה בפייסבוק או בלינקדאין.