נורת' ווסט מחייכת (צילום: מתוך האינסטגרם של קים קרדשיאן)
"אני מרגישה נורא שאני מתביישת במשהו אצל הבת שלי". נורת' ווסט הקטנה | צילום: מתוך האינסטגרם של קים קרדשיאן
העולם לא באמת היה צריך את קים קרדשיאן וסוגיית עיצוב הגבות שהיא כופה או לא כופה על בתה התינוקת כדי להעלות לסדר היום את עניין שיעור היתר בתינוקות, ובפרט אצל תינוקות ממין נקבה. משחר ההיסטוריה נשים מורטות את עצמן לדעת, בגילים צעירים יותר ויותר מדור לדור, ולכן אך טבעי שסוגיית השיער המיותר אצל הדור הבא תעסיק הורים לתינוקות שאתרע מזלם (ושוב, בעיקר מזלן) ליפול בצד הפרוותי יותר של הסטטיסטיקה. קצת קשה להאמין כמה אמוציות ורגשות אשמה הוריים מעוררת פלומה קטנה אחת – ולכן החלטנו לשמוע משני מומחים ושתי אמהות מה באמת כל כך מעניין ומטריד בסוגיה.

עוד בתשעה חודשים:

אבל למה דווקא לילדה שלי?

"ילדים רכים הם הרבה פעמים כר להשלכות שלנו, ואנחנו מפרשים את ההתנהגות או המעשים שלהם לפי התפיסות, האמונות וההרגלים שלנו", מסביר ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל. "זה מתבטא, למשל, בפירושים שאנחנו נותנים לבכי שלהם (היא רעבה/היא עייפה), ובולט מאוד באיך שמלבישים – אנחנו מיישמים על הילדים שלנו את התפיסות שלנו לגבי איך בת צריכה להיראות ואיזה מראה מתאים לבן. לכן, כשיש בילד משהו שנתפס בעינינו כפגם, במקרים רבים נשליך על העניין מטענים רבים שלנו עם עצמנו. על עובדה פיזית כמו שיער מיותר אנחנו משליכים חרדה (איך הוא/היא יתמודדו עם הסביבה), כעס (למה דווקא הילד/ה שלי), בושה וכמובן אשמה – במיוחד כשלשיעור יש מרכיב גנטי מאוד משמעותי.

"אבל כמו כל דבר שקשור בהורות, ההורה צריך קודם כל לווסת את עצמו. איך שהילד או הילדה יקבלו את עצמם תלוי במידה רבה ביחס של ההורים ל'בעיה', ובכלל – רצוי מאוד להמתין ולראות אם בכלל יש בעיה לפני שיוצרים אחת כזו, מה גם שמדובר בבעיה פתירה ברוב המקרים, וחבל להיכנס ללחצים מיותרים וליצור מתח סביב הנושא. כל ילד חריג במשהו, ואם ההורה מתמודד בעצמו ומלמד את הילד דרכים להתמודד עם הסביבה, העניין ייפתר ולא יתפתח למשהו משברי".

למה זה קורה? כמו תמיד, ברוב המקרים זו אשמת ההורים. "קודם כל חשוב להבדיל בין פלומה של תינוקות רכים, שנושרת אחרי כמה שבועות או חודשים, לבין שיעור קבוע", אומרת פרופ' סתוית שלו, מנהלת המכון לגנטיקה ומומחית לרפואת ילדים במרכז הרפואי העמק מקבוצת כללית. "כאשר מדובר בשיעור קבוע, אנחנו יכולים למצוא רכיב גנטי – יש קבוצות אוכלוסייה מסויימות שמועדות יותר ללקות בשיעור יתר, ולהבדיל ישנן עשרות תסמונות גנטיות שגורמות לצמיחה מואצת של שיער, גם אצל תינוקות. בדרך כלל, אין בשיעור משהו מעבר לבעיה קוסמטית, ואם היא מאוד מפריעה להורים הם יכולים לפנות לרופא עור, שיבדוק את הגורמים לשיעור וינחה אותם כיצד לפעול לצמצום התופעה". 

היא קיבלה את זה מהצד שלך

"אני לא עושה מזה עניין כדי לא ליצור אצלה תסביכים, כי אני באמת מאמינה שהיא מבינה וקולטת אפילו שהיא לא מדברת עדיין, אבל אם אני אגיד שלא מפריע לי העניין של השיער המיותר אצלה אני אשקר", אומרת ת', אמא לתינוקת בת עשרה חודשים. "גם לאחיה הגדול יש יותר שיער מילדים אחרים בגילו, אבל אצלו זה כמובן פחות מפריע לי. אני כמובן לא מתכוונת לעשות משהו בנדון בשנים הקרובות, לפחות עד שזה יבוא ממנה, אבל אני מרגישה די רע עם זה שאני מתביישת במשהו אצל הבת שלי".

גם בתה התינוקת של ע' לא נולדה חלקה, ומעמידה את אמה בפני דילמות ולבטים. כשאני מתמצתת לה את דבריו של ד"ר טל, היא מזדהה מאוד. "זה בהחלט המקרה אצלנו – מאוד ברור שהיא קיבלה את זה לא ממני אלא מבעלי, ואני כמובן לא כועסת עליו כי זה לא בשליטתו, אבל זה כן משהו שנוכח בינינו ובכל דיון שלנו בעניין הזה. חשוב לי שלא ישתמע שאנחנו מדברים רק על זה או שזה משהו שמעיב על החוויה שלנו איתה – היא ילדה יפהפיה ואהובה, ואנחנו ממש משתדלים להתעלם מהעניין הזה, אבל אנחנו כן חוששים שזה יפריע לה בעתיד, וכבר החלטנו שלא נעמיד בפניה דחיות וברגע שהיא תבקש להסיר את השיער נאפשר לה, גם אם זה יהיה בגן חובה".  

>> הילה נחשון: "הריון זה לא זמן להיות כוסית"