למי שילדיו נולדו בעידן קבוצות ההורים ברשתות החברתיות קשה לדמיין עולם שבו הן לא קיימות. מה הייתה עושה פעם אמא שלילד שלה הופיעה פריחה משונה על הצוואר או זו שמצליחה להרדים את התינוק רק על הידיים- שומרת את האינפורמציה לעצמה? קבוצות ההורים רועשות וגועשות כל הזמן. מסביב לשעון. אפילו בזמן שאתם קוראים את הכתבה הזאת נזרקות לחלל האינטרנט עוד ועוד שאלות ותשובות של אימהות. החלטנו ליצור לקט של הלהיטים הלוהטים: השאלות הנפוצות ביותר, אלה שתמיד מטרידות וכנראה שגם תמיד יטרידו את הראש האימהי הקודח.
שאלה מס' 1: איך אני יודעת שהתינוק שלי אוכל מספיק?
בתחילת הדרך הנקת התינוק יכולה לקחת שעות ופעמים אחרות דקות. מה שמביא אלפי אימהות להתנדנד בעצבנות על כיסא ההנקה ולהקליד במרץ: ״הוא אכל מספיק? איך אדע?"
"חשוב להבין שתינוקות נולדים עם מנגנון ויסות של רעב ושובע ולכן מומלץ להניק את התינוק ע"פ דרישה", אומרת יועצת התזונה אלה פינקל, "כל עוד הוא עולה במשקל, בהתאם לעקומות הגדילה אין צורך להתעסק בכמויות שהוא אוכל בכל ארוחה".
בקבוצות ההורים, מניקות רבות מעידות שניתן לשמוע את הילד בולע, ושהסימן המתוק ביותר היא אותה התעלפות לתוך שינה מיד אחרי ההנקה שמעידה על בטן מלאה.עוד דרך לבדוק את מצב העניינים היא להציץ בחיתול. אם הילד אוכל מספיק, הוא ירטיב כשישה חיתולים ביום. השתן אמור להיות בהיר עד שקוף. אם הצבע עכור וכהה, יש סיכוי שהוא לא אוכל מספיק.
שאלה מס' 2: "זה גזים? מה אפשר לעשות?"
בהתחלה אתם חושבים: אולי לנו זה לא יקרה? אולי נולד לנו תינוק-חד-קרן שכזה שידלג לו בקלילות מעל הדבר שכולם מפחידים מפניו, שמטריד את התינוקות וההורים כאחד, הגזים? די מהר, מה לעשות, יהפכו כמעט כל התינוקות, למוגזים, ותשאל השאלה: ״הגזים התחילו!!! מה עושים?״
זה לא נעים לראות את התינוק מתפתל ובוכה, והכל באשמתה של מערכת העיכול המתפתחת, שלומדת לאט לאט כיצד להתמודד עם המזון. אימהות רבות משחררות את הגזים בעזרת תרגילי ׳רגליים לבטן׳, תנוחת ׳נמר על העץ׳ ועיסויים של הבטן עם כיוון השעון. גם אם אלה לא עובדים, הם עוזרים כדי להעביר את הזמן. עוד עזרים הם כדור הפיזיו המוכר מהלידה, מנשא וטרמפולינה רוטטת.
יש אסכולה הטוענת שהאוכל אותו אוכלת האם המניקה משפיע על הגזים של התינוק. זה אמנם לא מוכח מדעית אבל יועצת התזונה נטעלי דפני-צרפתי ממליצה "לנסות ולוותר על מזונות כמו חלב, קטניות, פירות הדר, בצל, שום ואוכל חריף (רצוי כל פעם לוותר על מזון אחד ) ולראות אם חלה הטבה". כשהתינוק אוכל תחליף חלב אפשר לעבור ולתת לו תחליף קומפורט עם פרוביוטיקה שתורם להקלה על העיכול. אחרי 3-4 חודשים זה הזמן שבו, לרוב, תסתיים תקופת הגזים. אל תתלהבו, השיניים בדרך.
שאלה מס' 3: ״הילד נרדם רק על הידיים. אפשר גם אחרת?״
בהתחלה התינוקות הם בדיוק באורך האמה, כאילו שנולדו מותאמים ארגונומית לערסול בין הזרועות. אלא שאז הם גדלים, וגדלים, והגב כואב, וגם השכמות, ונשאלת השאלה: ״הילד נרדם רק על הידיים. מה עושים?״
הרצון להיות קרוב אלייך ברור ומובן, הוא מרגיש קרוב ללבך (תרתי משמע) ולא בקלות רוצה לוותר על כך, אבל! - החל מגיל 5 חודשים אפשר להתחיל לבסס סדר יום והרגלי שינה. "מומלץ לאמץ טקס שינה שכולל מס' פעולות קבועות המתחילות בשעה מתוכננת לכך שהוא יובל לישון בסביבות השעה 19:30", ממליצה דינה שמילוביץ, יועצת שינה, "נסו להרגיע אותו ו"לנמנם" אותו בידיים וכששריריו רפויים להובילו למיטה ולהמשיך באמצעות מגע וקול להרגיע ובכל יום ניתן להוריד את משך המגע, עד שנשארים רק בהרגעה קולית. זהו תהליך שעשוי לקחת זמן אבל התמדה ונחישות הן מפתח להצלחה".
בנוסף, אמא בקבוצת וואטסאפ משתפת בטיפ: ניתן לחמם מעט את מיטת התינוק על ידי כרית חימום כדי שלא יהיה מעבר חד מדי בין חום גופך ומיטתו.
שאלה מס' 4: "הוא לא לוקח מוצץ. מה עושים?"
מוצצים מאוד עוזרים להרגיע תינוקות. וזו הסיבה שמרבית ההורים מעוניינים שהילד שלהם ייקח מוצץ (גם אם יצטרכו להתמודד בהמשך עם גמילה ממנו). כשהילד מסרב, עולה השאלה הפופולרית: ״איך מרגילים את הילד למוצץ?״
האימהות בקבוצות לוקחות את העניין הזה מאוד ברצינות, ורוכשות את כל סוגי המוצצים בחנויות. כל תינוק, מסתבר, מעדיף מוצץ מסוג אחר, וחלק מדווחות שמוצץ הסרבנים הוא זה שעבד. יועצות הנקה, נאמר, מציעות לאימהות לשמש לילדים מוצץ עם האצבע, ואחר כך לעבור למוצץ אמיתי. האימהות חוזרות ומרגיעות שבהתחלה התינוקות מתקשים להחזיק את המוצץ בפה כי הם חלשים, ושכדאי לתת להם אותו בחיבוק צמוד או כשהם במנשא, כך שהוא לא נופל. חשוב, הן אומרות, לתת את המוצץ דווקא כשהילד רגוע ולא כשהוא בוכה ומנסים למצוא פתרונות, כך יתרגל יותר בקלות. בכל מקרה, מזכירות אימהות לסרבני מוצצים שגדלו: גם ילד בלי מוצץ זה בסדר גמור.
שאלה מס' 5: "מה אפשר לעשות עם צינון?"
אז נכון, בדרך כלל לא ניגש לרופא בגלל צינון, אבל תינוק מנוזל זה מראה די מעורר רחמים, ואחרי כמה לילות לבנים עם תינוק שלא נח לו לנשום, לישון או לאכול, תשאל כל אם: ״מה עושים עם הנזלת?״
הקונצנזוס האימהי הוא שנזלת היא סיוט הסיוטים, כמה קטנה, ככה מציקה. חוץ מפתרונות רפואיים שהרופא יכול לתת, כמו טיפות פניסטיל ואינהלציות, מציעות האימהות המנוסות כמה וכמה תרופות סבתא שהן נשבעות בהן. לא יועיל - לא יזיק. טפטוף מי מלח לאף ושאיבה עם מכשירים מיוחדים יכולים לעזור ומצד שני יגרמו לרוב התינוקות אי נוחות אפילו גדולה יותר. אפשר לטפטף שמן אקליפטוס למכשיר אדים, או קרבול על הכרית, כדאי, מזכירות האימהות, להגביה את המזרן באזור הראש, ויש את אלה שמיד חותכות בצל חי, שמות בקערה ליד המיטה או אפילו תולות אותו בתוך חיתול מעליה. יש מניקות שטוענות שחלב האם, המושפרץ לתוך הנחיר, פותח את האף, ואחרות דווקא מצדדות בחמאה, ואומרות שמריחה קלה מתחת לאפון תשחרר מתוכו את הנזלת.
שאלה מס' 6: "איך מתחילים טעימות – ומה בא קודם ירקות או פירות?"
תקופת החלב הלבנה והנקייה מסתיימת סביב גיל חצי שנה, ומגיע הזמן להציג בפני התינוקות את מחוזות הקולינריה. אלא שעולם המזון האמיתי נראה פתאום מאיים ואינסופי לעומת המינימליזם שקדם לו. אחרי שיצטיידו בבלנדר מתאים (ולא לפני שיבררו איזה בלנדר הכי טוב, כמובן) ישאלו האימהות: ״איך מתחילים לתת מוצקים?״
על פי הנחיות משרד הבריאות מומלץ להתחיל את המעבר למוצקים סביב גיל חצי שנה, בו מרבית התינוקות מוכנים לכך מבחינת בשלות תזונתית ופיסיולוגית. "למעשה ניתן להתחיל בטעימות מזון ראשונות כבר מגיל 4 חודשים", מגלה שרון לפיד, יועצת תזונה, "זאת במידה והתינוק מראה סימני מוכנות- הוא מתעניין באוכל, מחזיק את הראש יציב, מסוגל להושיט את ידיו אל חפצים ולהכניסם לפה באופן מודע, מסוגל לשבת בכוחות עצמו או בתמיכה ובעל מסוגלות לגרוף מזון מכפית המוגשת לפיו".
חשוב להקפיד שבגילאי 4-6 חודשים הכמות שניתנת תהיה 1-2 כפיות בלבד, כיוון שמטרת החשיפה היא התפתחותית ולצורך הכרות עם המזון ולא לשמש ארוחה של ממש. בשלב זה חלב האם או התמ"ל מוסיפים להיות מקור ההזנה העיקרי.
המזונות הראשונים המומלצים הם ירקות, פירות, קטניות, דייסות לתינוקות מועשרות בברזל וכן בשר, עוף והודו המגיעים במרקם מחיתי המתאים להאכלה בכפית. ההמלצה היא להציג בכל פעם מזון חדש בנפרד במשך יומיים-שלושה ובשעות הבוקר לשלילת רגישות. מגיל חצי שנה ובהדרגה בהתאם לשיתוף הפעולה מהתינוק, ניתן להפוך את הטעימות לארוחות.
שאלה מס' 7: "מה עושים כשהתינוק לא משתף פעולה ומעדיף רק בקבוקים?"
"ראשית, חשוב להבין שמדובר על חוויה חדשה לתינוק שעבורו כל מזון חדש הוא עולם שלם של טעמים ומרקמים ובמקרים רבים נדרשת תקופת הסתגלות", מסבירה יועצת התזונה גל הרשקוביץ, "מחקרים מלמדים שנדרשת הצגה חוזרת ונשנית של מזון חדש אצל תינוקות רבים של כ-8-15 פעמים עד שהם מתרגלים, חשוב לא להתייאש לפני ולהמשיך להציע מבלי למהר ולהחליט שהתינוק לא אוהב".
עוד חשוב להבין ששלב זה בונה ומעצב הרגלי אכילה חשובים וצריך להגיע אליו ממקום שמכבד את התינוק ואת סימני הרעב והשובע שלו. איך יודעים מהם? "זה מאד קל", משתפת הרשקוביץ, "תינוק שמעוניין לאכול רוכן קדימה כלפי האוכל, פותח את פיו אל המזון שמוגש לו, בולע אותו ואף מראה בשפת גופו שכל כולו בעניין בעוד תינוק שלא מעוניין לאכול מזון שמוגש לו או לא מעוניין להמשיך ולאכול כי הוא שבע מתחיל לאבד עניין, לסרב לפתוח את פיו, מסיט את ראשו ומבטו מהמזון ואף יורק החוצה אם מנסים להאכילו בתחבולות כאלו ואחרות".
נסו לסמוך על מנגנון הרעב והשובע של התינוק ולהאכיל בהתאם למידת שיתוף הפעולה שלו - כל עוד הוא פותח את הפה ואוכל בהנאה ניתן להמשיך בארוחה, אם הוא מתחיל להראות סימני התנגדות אז להפסיק להאכיל. "בכל מקרה, אין להיכנס למאבקי כוח סביב הנושא ויש להמשיך להשרות אוירה רגועה ונעימה סביב זמן הארוחה", ממליצה הרשקוביץ, "נסו לגוון לו בסוגי הירקות/פירות/קטניות/בשר כדי למצוא את העדפותיו לטעם. בשלב הזה גם מומלץ לתת דייסות לתינוקות – הדייסות הן מזון חדש החושף את התינוק לטעמים ולמרקמים חדשים אך הן מגיעות על בסיס מזון אהוב ומוכר (חלב אם או תחליף חלב) ומהוות מקור נהדר להעשרת התפריט בברזל".