עדי כצמן 2015 (צילום: תומר ושחר צלמים)
על טאקט ונימוסים. עדי כצמן | צילום: תומר ושחר צלמים
אין לי הרבה טאקט, סורי, אני כמעט תמיד אומרת בדיוק את מה שאני חושבת, גם אם זה לא הכי נעים לשמוע. חלק מהאנשים חושבים שזה חיסרון, בעיניי זה דווקא יתרון. מצד שני אם יש נושא שבו הטאקט אצלי הוא מעלה ראשונה זה כל נושא ההיריון וטיפולי הפוריות. כנראה שככה זה אצל מי שקיבל כוויה ממים רותחים, עושה פו גם על קוטג'.

יש לי הרבה כללים כאלה, של "עשה" ו"אל תעשה" למי שעוברת טיפולים. היו לי כאלה בשפע בסבב הראשון של הטיפולים, חשבתי שאני יודעת הכול, אבל תמיד יש חדש תחת השמש. בסיבוב השני שלי, נתקלתי בכללים חדשים. שניים ליתר דיוק שהצליחו להוציא אותי מריכוז בזמן האחרון, בלשון המעטה.

האחד הוא שלעולם לעולם לעולם אין להגיד מזל טוב להיריון שלא שמעת עליו ממקור ראשון. אם יש ספק אין ספק. נקודה. גם אם מדובר שמישהי שיש לה בטן של ליוויתנית עם עשירייה - אם לא קיבלת על זה הודעה רישמית, מבחינתך, היא לא בהיריון.

אגב, גם הודעה רשמית בעיתון לא תופסת בעיניי. במקרה שלי ההפך הוא הנכון. עם פרסום הטור האחרון שלי בשבוע שעבר - קיבלתי המון "מזל טובים" כאלו. תכלס, למה כבר אפשר היה לצפות כשהטור שלי עלה עם הכותרת " עברנו רק טיפול אחד, ואני שוב בהיריון?". אתם יכולים רק לתאר לעצמכם כמה מברוקים קיבלתי באותו יום.

העניין הוא שכל "מזל טוב" כזה אילץ אותי להשתמש בתכונה הנפלאה של חוסר טאקט ולהגיד לאדם שמולי: "לא קראת את הטור עד הסוף, אה?! ההיריון הזה לא נגמר עם שני ילדודס גם לא עם אחד, הוא נגמר בהפלה מאוד מאוד כואבת". ואז רואים איך הצבע נעלם מהפנים, אולי ממבוכה או מבושה, אולי סתם כי אין מה להגיד בסיטואציה כזו, לא ברור. בכל אופן מה שברור הוא שההרגשה שלי כנראה הרבה יותר גרועה, כי כל "מזל טוב" כזה מחזיר אותי במהירות האור אל אותה שנייה כואבת של מסך שחור ודומם בלי שום פעימות לב מהירות, אולי חוץ מאלה שלי.

בטן הריונית בעירום (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
אל תגידו מזל טוב עד שקיבלתם אישור רשמי! | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
ועוד משהו באותו עניין, גם לחשוב שמישהי לא בהיריון זה די גרוע, כי זה אומר שלדעתך היא בטח סתם שמנה. בקיצור, מכיוון שאי אפשר באמת לצאת בשלום מהסיפור הזה - עדיף שלא להיכנס אליו מלכתחילה. המלצה חמה:  להנהן בנימוס ולזכור שהיריון נמשך רק תשעה חודשים, אחרי זה היא חוזרת להיות נורמלית, פחות או יותר. 

השאלה השנייה והבלתי סבירה להישאל היא "למה את לא מצליחה להיכנס להיריון?". ויש לה כמה ורסיות, המוכרת יותר היא: "אז מה הבעיה שלכם, אם אפשר לשאול"

אז לא! אי אפשר לשאול וגם אין לנו שום בעיה, תודה! הזוגיות שלנו יציבה, מאוד. עובדה, היא מצליחה לעבור את כל החרא הזה, כולל את השאלות הפולשניות שלכם, יש לנו ילדה מהממת, כלב, משפחה אוהבת ותומכת, הכל טוב, באמת. אנחנו רק לא מצליחים להיכנס להיריון בקלות אבל אין לנו שום בעיה. אגב, אם הייתה כזו, הרי שזה לגמרי ולחלוטין לא עניינכם. בדיוק כמו שלא ענייני לשאול אף אחד באיזו תנוחה שכבתם אתמול בלילה. זה יותר מדי אינפורמציה שאני לא מעוניינת לדעת, ואני בספק אם מישהו ירצה לשתף.

אז תודה, באמת, אבל די עם החטטנות. אגב, אם תשאלו אותי, זו בכלל לא בעיה. זה מכשול, יש כאלו הרבה בחיים, מכל הסוגים ולכל האנשים. ואני, המכשול שלי הוא טיפולי פוריות, מה לעשות. אבל היי, אני מתמודדת אתו יופי! בזכות המכשול הזה אתם קוראים אותי, נכון?!

לכל הטורים של עדי כצמן