"אני חיה עם הסטומה משנת 2005", מספרת שני מלכין (36) שחיה כבר שנים עם סטומה - שקית המחוברת לבטנה לניקוז היציאות. אל השקית היא מחוברת בשל ניתוח מורכב שעברה בבטנה בעקבות סיבוכים של מחלת הקרוהן. בכל פעם שאני פונה לרופאים בבקשה לעבור ניתוח נוסף כדי להסיר את הסטומה, הם אומרים לי שהבטן שלי היא לא רוכסן ואי אפשר כל פעם לפתוח אותה. הם לא יודעים מה יהיה, ודי פסימיים לגבי התוצאות שיהיו. הם אומרים לי: 'את נשואה ויש לך הכול אז למה לשחק בגוף שלך?'
"אחרי הכל, מדובר כאן בקקי"
"המעי שלי הוא למעשה בחוץ. אין סינון רעשים", צוחקת שני כשהיא מספרת על המחירים שהחיים עם סטומה גובים ממנה. "אני אחות במקצועי, מטפלת בחולים ובינתיים יוצאים לי גזים מהשקית". כדי להתמודד עם המבוכה ולנרמל את המצב, שני מספרת לכולם שאלו המעיים שלה ומתנצלת. "אפשר לבכות ולהתמרמר על הסיטואציה ועל מר גורלך ואפשר פשוט לחיות עם זה. אני מרוקנת את השקית כל פעם ולעיתים יש דליפות כשהבסיס מתנתק מהמקום ותוכן הצואה יוצא החוצה. זה יכול לקרות גם בסיטואציות אינטימיות. יש לי מזל שיש לי בעל מושלם. אני אומרת לו שאם זה היה הפוך אני לא יודעת אם הייתי יכולה לקבל את זה. אחרי הכול, מדובר כאן בקקי. הוא כל הזמן אומר לי: 'אני מסתכל עלייך כעל בנאדם שלם ולא משנה לי מה יש לך'. זה בכלל לא מובן מאליו".
שני מספרת כי היא מנהלת חיי שגרה, אבל לגופה ולמערכת החיסונית שלה יש שגרה משל עצמם. " לא היו לי חיים רגילים אלא חיים די מחורבנים, אני נדבקת די מהר. לפני כחודשיים הייתה לי דלקת בגרון שהובילה לדלקת ריאות ולאשפוז. ב-2019 ניגשתי לרופא שיגיד לי מה מצב השחלות ובבדיקת אולטרסאונד גילו לי גידול טרום סרטני בכבד. עברתי ניתוח להסיר אותו. יש לי אירועים של היפו-גליקמיה, יש לי קרוהן וסטומה וכשאני חוטפת משהו הוא פי שלוש יותר חמור, אבל אני עומדת פה בזכות עצמי ולא אתן לשום דבר להחליט איך החיים שלי ייראו".
"הרעיון להביא ילדים הרתיע אותי"
מזה עשור ששני נמצאת בזוגיות עם רועי, מתוכו קרוב לחמש שנים שהם נשואים. בגלל הפרש הגילאים ביניהם (רועי צעיר משני ב-6 שנים), שני חשבה שייקח זמן עד שרועי ירצה להפוך לאב - אך הכמיהה הזו עלתה די מהר על הפרק. "בגלל שהחיים שלי התנהלו אחרת, העניין עם ההורות לא עלה אצלי. הייתה לי ילדות הישרדותית ובגלל כל נושא הבריאות שלי - והשאלה שריחפה כמה שנים אחיה ואיך אחיה – הרעיון להביא ילדים הרתיע אותי. בכל פעם שרועי העלה את הנושא ואמר שהוא מאוד רוצה ילדים, אמרתי לו תירוץ אחר: קודם נסיים את הלימודים, זה לא הזמן, צריכים לחסוך. מי ידע אז בכלל שאני אצטרך להגיע להליך של פונדקאות?"
כשהזמן הבשיל, הדבר הראשון ששני עשתה הוא לפנות לגנטיקאי, כדי לוודא שהמחלה הנוספת אותה היא נושאת מלידה - אגירת גליקוגן - לא תעבור לעובר שלה. "הגנטיקאי אמר לי שזה נס שאני בחיים, כי עם המחלה שלי לא מגיעים לגילאים בוגרים. כשהוא הבין שאני מתכוונת לשאת את העובר, הוא אמר לי שאני לא אוכל לצאת מזה בחיים. כשראה שאני מוחה על דבריו הוא פנה לרועי ואמר לו: 'אם אתה רוצה שתהיה לך אישה, תוריד אותה מהנושא של ההיריון'".
"כל החיים אמרו לי שאני לא מסוגלת, ובעיניי זה רק מהווה אתגר. אמרתי לרועי שאני לא מקשיבה לרופא, והוא ענה לי: "עמוק בתוכך את יודעת שהוא דובר אמת ושלא תישרדי את ההיריון, וזה גם לא מה שישבור אותנו. אבל זה כן שבר אותי".
באוגוסט 2020 שני סיימה את לימודיה, ובעזרת טיפולים רגשיים, החלה להשלים עם הרעיון של פונדקאות ופנתה להליך של שאיבת ביציות. "שלחו אותי הלוך ושוב במשך חודש וחצי לבדיקות דם וזקיקים, עד שנמאס לי וביקשתי תשובה. הייתה ישיבת מומחים בנוגע למצבי, ובישרו לי שלא יתאפשר לשאוב ממני ביציות. בכיתי וצעקתי שאני רוצה שאיבה אחת ואמרו לי שאף אחד לא יסכים לקחת את הסיכון ולעשות את זה. הרגשתי שהשמיים נופלים עליי באותו רגע. כבר וויתרתי על נשיאת העובר ועכשיו גם הביצית לא שלי? נכון, הגנטיקה שלי לא טובה אבל היא שלי, גם העיניים הכחולות והעקשנות הן שלי. מי לא רוצה להעביר לתינוק שלו משהו מעצמו?".
שני מספרת שבאותו הרגע משהו נשבר בה, והיא הרגישה שהיא אינה מסוגלת להמשיך הלאה. "כשיצאנו משם אמרתי לרועי שאני לא רוצה ילדים, והוא משוחרר להביא ילד עם מישהי אחרת. הרגשתי שאני לא מסוגלת כי זה יהיה רק הילד שלו, ואיפה אני בתוך כל זה? רועי ענה לי שהוא רוצה ילדים איתי, זה החלום שלו והוא יעשה הכול כדי להגשים את זה".
הזמן חלף והכמיהה לילדים החלה לחלחל גם אל שני. "אני מחסנת ילדים במרפאה ומקנאה בדרך שבה הם מעריצים את האימהות שלהם ונרגעים באמצעותן, אבל הקנאה הזו לא הייתה מספיק חזקה כדי להוציא אותי מהמקום שבו נכנסתי אליו. דווקא האשפוז שעברתי לפני כחודשיים היה זה שטלטל אותי ממקומי. הייתי לבד, בטיפול נמרץ. ההבנה שהחיים יכולים להיגמר בשנייה גרמה לי לרצות להביא חיים חדשים. אני לא יודעת מה יהיה איתי אבל חושבת על כאן ועכשיו ורוצה להתחיל".
לתרומות להליך הפונדקאות של שני ורועי לחצו כאן.