אחרי כמה אזעקות שווא, והמון המתנה, הגיע הרגע. הצירים פחות או יותר סדירים, עבר מספיק זמן מאז שהתחילו ואתם עוברים פעם אחרונה על הרשימה, בודקים שהכל בתיק, ויוצאים לחדר הלידה.
חוץ מלהחליט האם להשאיר חלון פתוח (שיתאוורר) או סגור (קר!), יש עוד החלטה מכרעת אחת שאתם צריכים לקבל: האם להודיע להורים, לאחים ולחברים שהרגע הגדול הגיע ואתם בדרך לחדר הלידה או להמתין עד שיהיה לכם תינוק ביד? קבלו כמה טיעונים בעד ונגד.
בעד: כי יתחילו לארגן לכם את החדר שלך התינוק, וגם את המקרר
1. ככה ידאגו לכם כבר בחדר הלידה. יש משהו באנרגיה של הרבה אנשים שאוהבים אתכם, מצפים מאוד לילד שלכם ושולחים מחשבות טובות לכיוונכם. ואם המחשבות האלה יתבטאו בקפה או סנדוויץ' שיביאו לאבא להמתנה הארוכה, או בפריטי מפתח ששכחתם בלחץ הרגע וישוגרו אליכם לחדר הלידה, מה טוב.
2. ואולי גם ידאגו לכם לפרוטקציה. תמיד יש איזו אחות בתינוקייה שאמא שלך הייתה המפקדת שלה בטירונות, או אחד מהרופאים שהיה עם אבא שלך בחוג ג'ודו כילד. אם תודיעו להם בזמן, תהיה להם שהות לעשות את סבב הטלפונים הנדרש ("הלו, יוסי? זה אבי, מכיתה ג' 1 זוכר? הבן שלך רופא במחלקת יולדות, לא?), ולנסות לצ'פר אותך בחדר לבד, לזרז עניינים ולגרום לכך שהמרדים יבוא עכשיו. ולא אחר כך. אז למה לא?
3. יתחילו לארגן לכם את הבית. אם החלטתם לא להכניס כלום הביתה לפני הלידה, זה קריטי במיוחד: ימי האשפוז הספורים אמורים להספיק לאבא הטרי ולסבתות לארגן את המשלוח מהחנות, לכבס טון וחצי בגדים ולפעמים אפילו לצבוע את החדר, וכדאי להתחיל מוקדם ככל האפשר. וגם אם הכנתם הכל בעצמכם, ככל שיהיה להורים יותר זמן, כל תקבלו בית נקי יותר ומקרר מפוצץ יותר – אל תפספסו את ההזדמנות.
4. גם אתם לא הייתם רוצים לשמוע בדיעבד. תחשבו על אחותכם. על החברה הכי טובה. איך הייתם מרגישים לקבל SMS קצר שמודיע על לידה מרגשת אחרי יומיים של צירים, בלי לדעת כלום קודם? נכון שיש לכם זכות לפרטיות, אבל תנו לאנשים שאוהבים אתכם לשמוח ולהתרגש אתכם בזמן אמת. הם סבלו אתכם 9 חודשים, לא מגיעה להם קצת נחת?
5. כי אתם חייבים בייביסיטר. במידה ויש עוד ילד קטן בבית, מישהו צריך לשמור עליו כש"אבא ואמא יוצאים עכשיו ויחזרו עוד מעט, טוב חמוד?". אולי אתם לא רוצים להגיד לפני, אבל ייתכן ולא ממש תהיה לכם ברירה. מכאן ועד תפוצת נאט"ו הדרך קצרה, אז כבר עדיף להודיע שאתם בדרך ולהעביר את הטלפון לשקט.
נגד: כי מה אם שוב מדובר באזעקת שווא וכולם יגיעו לבית החולים?
1. ואם זו עוד אזעקת שווא? אולי כבר הייתם בסרט הזה: צירים די חזקים וסדירים, שנעלמים ברגע שמגיעים לחדר הלידה. אתם נשלחים להסתובב קצת בחוץ, אבל הצירים הלכו לבלי שוב.
אם רק שניכם יודעים מזה, קורים שני דברים מרכזיים: אלמנט הלחץ מופחת, והפדיחה נשארת פרטית. מקסימום, תתייחסו לזה כעוד ביקורת רופא שגרתית, בשעה לא שגרתית. אם תודיעו לכל הקרובים שאתם בחדר לידה, ובסוף תישלחו הביתה בבושת פנים, רק תחשבו כמה מתיש יהיה להסביר לכולם איך את עדיין בהריון.
2. כי ישגעו אתכם בטלפונים. וזה הדבר האחרון, אבל האחרון, שאתם צריכים עכשיו. נכון שכולם דואגים לכם ורוצים לדעת מה איתכם, אבל בכל זאת: לידה. בדיוק כשבודקים אותך עוד בדיקה וגינאלית כואבת, או ברגע שיש לך ציר חזק שמרעיד לך את כל הגוף בלי שליטה – הרינגטון המעצבן של בעלך, ששמור לבני משפחה בלבד, יכול להיות הקש שישבור את גב השפיות שלך.
3. כי ברגע שתודיעו למישהו אחד, כולם ידעו. מילא אם הייתם יכולים לבטוח בהורים, באחים ובחברים הקרובים שישמרו לעצמם. אבל אמא שלך סיפרה רק לאחותה, ואחיך רק לחברה שלו, שכמובן עדכנה את אחותה, ומפה לשם, כשתתחברי לפייסבוק מהאייפון בחדר ההתאוששות, תראי על הקיר שלך ברכות מפה ועד הודעה חדשה, כולל עדכונים מביכים בדבר התקדמות הפתיחה שלך והסכמתך לקבל חוקן.
4. והם עלולים לבוא פיזית לבית החולים. זה אולי הסיוט של כל יולדת. נחילים של בני משפחה, שממתינים בחוץ, שולחים מסרים עם הבעל האומלל שיוצא להטיל את מימיו ומרגיש כמו בבר מצווה משפחתית ולפעמים גם מרהיבים עוז ומציצים לחדר, תמיד בזמן הכי פחות מתאים. מדרי, החרישי ודווחי רק כשיש מה לדווח. אלא אם את רוצה שכולם ישמעו את מנעד הנהמות שלך בזמן צירי הלחץ.
5. כי בואו לא נשכח שמדובר בעניין פרטי שלכם. ואתם צריכים להתרכז. ורוצים לחוות את הלידה כחוויה אינטימית, עד כמה שאפשר. וגם קצת חוששים, עדיין, מעין הרע. תגיעו לבית החולים, תעברו את הלידה בשלום ואז תשלחו את הSMS המפורסם שמודיע על הפריצה הגדולה של הנסיך החדש לחייכם. לאם ולתינוק שלום, אמן.