במשך שישה חודשים טינה ברין, אוסטרלית בת 39 מאדלייד, חשה ברע. היו לה בחילות ותסמינים דמויי שפעת, והיא לא הפסיקה לעלות במשקל. למרות שהלכה לשלושה רופאים שונים וערכה בדיקות מקיפות, אף אחד מהרופאים לא אבחן שברחמה גדלים ומתפתחים שני תינוקות. גם טינה, אם לארבעה, שמכירה היטב את הפרוצדורות והתחושות הנלוות להריון, לא אבחנה את עצמה, ולבסוף התבשרה, לאחר בדיקות שונות, אחת מהן בדיקת אולטרסאונד, כי רוב הסיכויים שההתנפחות בבטנה היא גידול, ושיש סיכוי רב שהוא סרטני.
הגידול, כאמור, הפך בסוף לתאומים מתוקים: ארבלה וקיילב, שהפכו את טינה לאם לשישיה, הכוללת את בריאנה, 16, אשלי, 21, מיה, 19 ומיטשל בן החמש. ״הרגשתי חולה במשך חמישה או שישה חודשים״, מספרת האם. ״היו לי המון תסמינים ועניינים שונים, מאלרגיות פתאומיות לאוכל ועד העלייה המשמעותית במשקל. הייתי עייפה, כאב לי הראש והיתה לי בחילה. היו לי בעיות בתפקודי הכבד והכליות. לא הפסקתי לפקוד את הרופאים ולהישלח לבדיקות".
חצי שנה לפני כל הדרמה, עשתה ברין בדיקת הריון, שיצאה שלילית. את הבדיקה ערכה לאחר דייט לא מחייב עם גבר, והדבר האחרון שציפתה שיצא מהערב הזה היה ילד. ובטח שלא תאומים. ״הייתי חמש שנים עם התקן תוך רחמי, והסרתי אותו בדיוק לפני הפגישה הזאת. הרופא שאל אם אני רוצה לחכות חודש אחד לפני שאני מתחילה לקבל זריקות למניעת הריון, כדי לתת לגוף לנוח, והסכמתי״, היא מספרת על השתלשלות העניינים הלא צפויה שהסיטה את חייה לנתיב החדש. ״שלחו אותי לבדיקת הריון והיא חזרה שלילית, ומאותו רגע הרופאים התייחסו לזה כעובדה. הלכתי לשלושה רופאים שונים ואיש לא נתן תשובות. לאחרון כבר התחננתי שיעזור לי. עבדתי במשרה מלאה, אני אם יחידנית והתחושה הפיזית התחילה להשפיע עליי גם רגשית״. אחרי עוד סבב בדיקות מלא, התגלה כי טינה בהריון.
השוק היה גדול, גם של הרופא וגם של טינה. על פי בדיקת רמת ההורמון HCG בדמה של טינה, הרופא האמין שמדובר בהריון צעיר, של 4-5 שבועות, והשניים עמדו להחליט כיצד תפטר ממנו. התברר מהר מאוד שרמת ההורמון שהופיע היתה נמוכה בגלל הזריקות למניעת הריון שקיבלה, שמשבשות את התוצאה, ולמעשה היא אינה נמצאת בשלב בהריון בו מבצעים הפלות או גרידות. באולטרסאונד נוסף הוערך שלמעשה ההריון בן 24 שבועות, ובתחילה התגלה רק עובר אחד. הדרמות לא נגמרו שם: בבדיקה נוספת במכשור מתקדם יותר התגלה גם העובר השני סוף סוף, אלא שהיה קשה למצוא את הדופק שלו, והרופא אמר שהוא עשוי לא להיות חי.
את החדשות הקשות האלה חזרה טינה לבשר לילדיה. להפתעתה כולם הגיבו בשמחה. ״הייתה להם הקלה שאני לא חולה. היינו בטוחים שיש לי סרטן קטלני. למחרת עשו לי סקירה נוספת, יחד עם מומחה, ועברו על כל אחד מאבריו של כל אחד מהתינוקות. שניהם היו בסדר גמור. זה היה הריון שעבר במשך 24 שבועות בלי ויטמינים מיוחדים, וחייתי כרגיל. עבדתי במשרה מלאה, שתיתי מדי פעם, עשיתי פעילות גופנית אירובית. חששתי שמשהו מכל זה עלול היה לפגוע בהתפתחותם״.
התינוקות נולדו בסדר גמור, בשבוע 36 בניתוח קיסרי. ״ההבנה שתוך כמה שבועות חיי ישתנו לגמרי ויצטרכו להכיל עוד שני תינוקות יצרה בלבול גדול,״ טינה מודה. ״לקח לי זמן להשלים עם ההריון הזה, ושינינו הכל: את הרכב החלפתי, את העבודה, את סגנון החיים. הכל. ילדי היו הרבה יותר חיוביים ממני לגבי זה. הם היו הכי חיוביים מבין כולם, בעצם. ההתלהבות וההתרגשות שלהם עזרה לי לעבור את זה".