כשהטלפון של מאגי יאנג צפצף, היא היתה בגינה, וטיפלה בצמחים שלה. ההודעה מבתה היתה מבהילה: אני בבית החולים. מאגי המבוהלת חשבה שבתה, אותה לא ראתה מאז תחילת הקורונה, היתה מעורבת בתאונת דרכים. כשסוף סוף השיגה האם את בתה, היה לה משהו מפתיע מאוד לספר: "אמא, ילדתי תינוק."
מאגי מספרת שלא האמינה למשמע אוזניה. "המחשבה הראשונה שלי היתה: אני רוצה להיות שם. אמרתי לה: עשית את זה לבדך, אני כל כך גאה בך. ואז פניתי לבעלי גרהם, ופשוט אמרתי לו: הי סבאל׳ה. הפרצוף שלו היה בלתי נשכח".
המרחק בין בית ההורים, במחוז דורהם, מבית היולדות בדאנדי, שם ילדה בתם, הוא 300 ק"מ, לכן לקח זמן עד שהגיעו לבקר. "היו לי כאבי בטן ביום שלפני הלידה," משחזרת עכשיו דייזי, תלמידת אוניברסיטה שלומדת היסטוריה בסקוטלנד. "לא עשיתי מזה עניין. אבל הכאב החמיר בלילה, ולכן הלכתי לבית החולים. הרופאים שאלו אם יש סיכוי שאני בהריון, אבל ממש לא חשבתי שיש כיוון כזה. המשכתי לקבל מחזור כל התקופה הזאת. עליתי קצת במשקל, אבל הנחתי שזה כי מצאתי עבודה במקדונלד׳ס."
למרות מחאותיה של דייזי הוחלט לערוך אולטרסאונד, שם התגלה שהיא נמצאת בשבוע ה-37 להריון, ובעצם בעיצומה של לידה. "הייתי המומה. הלם לא מתחיל לתאר את מה שהרגשתי." אלייז׳ה ג׳ון נולד ארבע שעות לאחר האישפוז, במשקל יפה של 3 ק"ג. "אמרתי: אלוהים, ילדתי תינוק. החזקתי אותו, אפילו לא בכיתי. הייתי המומה מדי. רציתי את אמא שלי לידי."
אמא מאגי הגיעה רק למחרת בצהרים, כשהצליחה לקבל אישור שיעקוף את הגבלות המסע והמעבר לאירלנד שהנוחלו בעקבות הקורונה. ההורים היו מודאגים בעיקר מדייזי, וממצבה הרגשי והנפשי, אבל כשראו את בתם עם התינוק, נרגעו. "כשהגענו היא היתה עם יד אחת בתוך העריסה שלו, ומיד היה ברור כמה היא אוהבת אותו. היא ביקשה מאיתנו לחזור איתו הביתה, ואנחנו אמרנו: ברור."
הריון כזה הוא עניין נדיר, אך קיים. הוא מכונה הריון קריפטי, ואלייז׳ה הוא אחד מכ-300 תינוקות שמגיעים כך לעולם בבריטניה כל שנה. דייזי עדיין לא מבינה איך הרתה, היא השתמשה באמצעי הגנה לאורך כל התקופה, והיא גם לא בטוחה ממי התינוק. צוות בית החולים צייד את המשפחה בכמות ראשונית של חיתולים, ציוד ובגדי תינוקות, ואחרי שלושה ימים יצאה המשפחה הביתה, עם בן המשפחה החדש.
דייזי עזבה בינתיים את הלימודים, אחרי שנתיים, ומתכוונת לחזור בהמשך. "כל התוכניות השתנו לי, אבל אני מאוד מאושרת," היא אומרת. "זה השינוי הכי טוב בעולם." "הוא מקסים, רגוע ומתוק," מתלהבת הסבתא. "ברור שהמזג הנח שלו הוא זה שהוביל לכך שהיא לא חשה בדבר. הוא לא זז יותר מדי, ושוכב ישר, לא מכודרר. קצת כמו סבא שלו. דייזי מאוד גבוהה, ויש סיכוי שהוא פשוט שכב ישר ולכן פספסנו אותו. כולנו מאוהבים בו, וברור לנו שהוא היה אמור להגיע לעולם הזה."