כל יולדת מנסה להעלות בעיני רוחה איך תיראה הלידה שלה, כשמסתורין גדול תמיד אופף את האירוע, והסיפור, בין אם הוא כולל אפידורל, מלקחיים, ואקום או ניתוח קיסרי, יהווה כר פורה לאינסוף שיחות בחודשי ההורות הראשונים. במקרה שלפנינו הסיפור כנראה ילווה את התינוקת ואת כל בני משפחתה כל החיים, ובעיקר כי הכל מתועד ומונצח.
רודי נפייר, אם לשלושה מנוואדה בחודש תשיעי, ארזה את כל משפחתה, בעלה מייק, בנה ושתי בנותיה כדי לקבל את התינוקת החדשה למשפחה כשהיא כבר בצירים רציניים. ניכר שכל בני המשפחה היו מעט שאננים באשר לכמות הזמן שנותר עד להגעתו של התינוקת, והסירטון שעלה לרשת, אותו מצלם ג׳יידן בן העשר, מרכז לתוכו דרמה שמיטב התסריטאים לא היו מצליחים להפיק.
היולדת לא הגיעה לבית היולדות, וילדיה עברו את כל קשת הרגשות האפשרית. "זה היה סיוט יפהפה," מסכם עכשיו האב, לאחר שהעלה את הסרטון לרשת, וקיבל תשומת לב בינלאומית ומיליוני צפיות ושיתופים. בארבע וחצי הדקות של הסרטון נוספים חיים חדשים לרכב, נראים יושבי המושב האחורי כשהם בחרדה איומה. שתי הבנות בוכות וצורחות, הבן מצלם ושומר על קור רוח והאב נוהג ומפטפט, יד אחת על ההגה והשניה על ירכה של אשתו הצורחת.
"מייק, התינוקת יוצאת," מודיעה רודי בין צרחה לצרחה, בעוד הרכב מתקרב לאט מדי לבית החולים. האב, כאמור, שאנן. "אנחנו בדרך לבית חולים," הוא אומר למצלמה, ובעצם מדבר אל התינוקת. "אנחנו אוהבים אותך ונפגש בקרוב. אנחנו רוצים לומר תפילה שאלוהים יביא אותך אלינו בשלום ובבריאות ואנחנו לא יכולים לחכות כבר להחזיק אותך."
אין טעם להמשיך לתאר את הסרטון. אין תחליף לצפיה בו, והיא מטלטלת ומתגמלת כאחד, ומשמח לראות כי כל בני המשפחה כבר התאוששו, והתינוקת, ג׳ולין, מתפתחת יפה. בסוף הסרטון אומרת רודי: "יש לנו תינוקת, והיא כל כך יפה!" ולא שוכחת לקרוא לכל ילדיה ולהכיר בעובדה שהם כולם יחד, וכולם חשובים באותה המידה. אם השנה.