סביר שמעולם לא שמעתן על קיומן של הנשים הללו: הן מקבלות שיבוץ מדי שבוע, משמרות של לילה, חגים, בכל שעה מסביב לשעון, מגיעות לבית החולים, לובשות את המדים ומציעות את עזרתן לכל יולדות - אולם הן לא מקבלות משכורת כלל. הכירו את תומכות הלידה שעושות זאת בהתנדבות מלאה. והן עושות את עבודתן ללא צורך בקביעת תור מראש. הן פשוט באות לעזור.
בבית החולים מעייני הישועה ישנן תומכות לידה בכל שעות היממה, בכל יום בשבוע. הן כולן בעלות הכשרה מקצועית ומדי מספר חודשים גם עוברות הכשרות נוספות. יש מי שהגיע לתפקידה כסבתא שנכחה בלידות נכדיה, יש מי שעברה לידה קשה ובעקבות הסיוע של המתנדבות בבית החולים החליטה שגם היא מעוניינת להתנדב ויש מי שעושה את התפקיד כבר למעלה משלושים שנה, הרבה לפני שטרנד הדולות היה באופנה. יש גם כאלו שהגיעו מתחום הרפואה האלטרנטיבית ויש מתחום הסיעוד.
לי זה נותן המון
"תפקידנו הוא לתמוך ביולדת, לתת לה כוח ללדת - כוח נפשי, לעודד אותה: את מסוגלת, את יכולה", מסבירה מלוות הלידה אורה, פנסיונרית שעבדה בהוראה ואמא לשבעה ילדים. "תפקידנו לתת ליולדת כוחות וגם תמיכה גופנית. עיסויים, הרפייה, לתת לה לשתות, להיות בחדר כשהמיילדת לא נמצאת. להיות השליח בינה לבין המיילדת. אם המיילדת לא נמצאת בחדר, היולדת יודעת שיש לה איש מקצוע שזאת לא הפעם הראשונה שלו בחדר הלידה. יש מישהו בחדר שיודע לקרוא מוניטור ולעקוב אחרי הדופק והצירים. אני לא מוותרת על הזכות להיות תומכת לידה. גם כשהיתה לי פריצת דיסק והרגשתי לא טוב, ועל אף שהיה לי קשה, לא ויתרתי והגעתי למשמרת בשבת מ-23:00 ועד 6:00, ובאמת בסוף הלילה הרגשתי מזל שהייתי שם עבור יולדות. לי זה נותן המון, ואני שמחה שאני יכולה לעזור להן ולהיות איתן. כשנותנים את האפידורל והמשפחה צריכה לצאת, אני נמצאת שם איתן היולדת יודעת שהיא לא נשארת לבדה. ולפעמים אפילו מדובר בתמיכה גם למשפחה, בני משפחה שנמצאים עם היולדת יום ויומיים, אני כתומכת לידה תומכת גם בהם".
אורה הגיעה לליווי הלידה די במקרה. כשיצאה לפנסיה נתקלה במודעה בעיתון, שבית החולים "מעייני הישועה" עושה קורס לתומכות לידה. לאחר קורס מוצלח מיד התחילה ליישם. מאז היא לא מפסיקה להתרגש. "הכי מרגש זה לראות איך החיים יוצאים לחיים", היא מספרת. "לידה של ילדים עם צרכים מיוחדים היא לידה מאוד קשה לכל הנוגעים בדבר, הייתי נוכחת בלידה של תינוק עם תסמונת דאון שנולד להוריו לאחר טיפולים רבים, האמא בהחלט הצליחה לאסוף את עצמה, אבל האבא התפרק לגמרי. זה היה רגע מאוד קשה. למדתי בשנים הללו שגם הנשים שמגיעות ללידה שלישת רביעית או יותר, גם הן זקוקות לסיוע הצמוד. יש נטייה לחשוב שדווקא הן כבר מיומנות ולא זקוקות לעזרה שלנו, אבל דווקא הן, שמגיעות לפעמים ללא כוחות כי מעבר להריון יש עוד ילדים לדאוג להם בבית, דווקא הן זקוקות לנו יותר".
תמיכה ביולדות זה הייעוד שלי
גם מיכל, 56, אחות מוסמכת עם שבעה ילדים ונכדים משלה, מתנדבת ב״מעייני הישועה״ באופן קבוע ותומכת ביולדות. את ההחלטה לפנות לתחום גמלה בלבה לפני שלושה עשורים, בשעת לידה שהסתבכה. "לפני כמעט שלושים וחמש שנה ילדתי אני בבית החולים הקריה", היא נזכרת. "זאת הייתה לידה קשה, היה לי דימום יתר, רעלת הריון ובתום הלידה גם אני וגם התינוקת שהינו בטיפול נמרץ. לבעלי לא נתנו להיכנס ולהיות איתי. החלטתי שאם אצא מהלידה הזאת בשלום והכל יהיה בסדר, אני אהיה תומכת לידה. כשהחלמתי והתחזקתי לא שכחתי את ההחלטה. התייעצתי עם רב גדול שאמר לי שהתמיכה ביולדות זה ממש היעוד שלי, ומיד התחלתי במלאכת הלמידה להיות תומכת לידה. לתומכת לידה מאוד חשוב שתהיינה ידיים טובות וגישה נכונה ליולדת. מדובר באשה שנמצאת במצב מאוד תלותי, מאוד רגשי, גם כאובה וגם הולכת לקראת הלא נודע, חשוב תהיה בחדר מישהי עם אמפתיה והכלה וגם כזאת שיודעת לחתוך עניינים. חדר לידה הוא מקום עדיין. תומכות לידה צריכות להיות רגישות ממש על סף הפסיכולוגיות. מתנדבת צריכה להיות עם הרבה לב ונשמה, לאהוב ולהעניק".
מיכל לא מפסיקה להתרגש מהעוצמה שיש בפעולת הלידה. "הכי מרגש זה לראות את התינוק יוצא בריא ושלם", היא אומרת. "הצרחה הראשונה, העפעוף הראשון של העפעפיים, וכמובן, האירועים שאני יכולה לסייע בהם: כשכבר רוצים לקחת יולדת לניתוח ואני מסייעת לה להתקדם ולקדם את הלידה ובכך אנחנו מצליחות לבטל את הניתוח למשל, הייתה יולדת עם סוכרת, שהצריכה מאיתנו תשומת לב רבה, ולאחר שהתינוק יצא בריא ושלם כולנו נשמנו לרווחה. כשעוברים את הלידה בשלום זו המוסיקה הכי יפה. הכי קשה בלידות השקטות. אז אני בכלל בפעולה הרבה יותר לאחר הלידה מבלידה עצמה, כמו שעודדתי וחיזקתי לפני יציאת התינוק, אני נשארת שם כמה שצריך אותי להמשיך ולחזק ולעודד".
היולדת דניאל דסקל נהנתה מסיועה של אחת מהתומכות של בית החולים, ולא תשכח את החוויה. "אחרי לידה ראשונה טראומטית, הייתי בחששות ופחדים לקראת הלידה השנייה שלי ופחדתי מאוד מהכאב", היא משחזרת. ״כשנכנסה המיילדת לחדר הלידה שלי הבהרתי לה שאני מאוד חוששת מרגע הלידה והיא ניסתה להרגיע אותי, אולם הפחד לא חלף. לאחר שקיבלתי את האפידורל הפתיחה לא התקדמה וחיכינו בחדר להתקדמות מסויימת. פתאום נכנסה אישה שהציגה את עצמה כתומכת לידה ושאלה אם אני זקוקה לעזרה. מכיוון שבזכות האפידורל לא חשתי בצירים ולא היה לנו ממש מה לעשות, נתתי לה להכנס והיא מיד התחילה בנגיעות עמוקות שהשרו עלי אווירת נינוחות ורוגע. היא לא דיברה מילה רק עברה מידי פעם מהידיים לרגלים, ופתאום התחלתי להרגיש איך כל הלחץ והחרדה לקראת הלידה עצמה מתפוגג ממני. לאחר שעה אמרתי שאני מתחילה להרגיש לחצים. היא קראה למיילדת שבדקה אותי ולהפתעתנו, מפתיחה 4 כבר הייתי בפתיחה 8. התארגנו לקראת הלידה עצמה וכל אותה עת, ביד אחת תומך בי בעלי ובשנייה תומכת הלידה, מחזיקה אותי, מחזקת אותי במילות עידוד, תוך דקות ספורות בתי השנייה כבר הייתה באוויר העולם, ותומכת הלידה עברה ליולדת הבאה".
"'אנו מעודדים כל פעולה שיש בה כדי לסייע ליולדות", אומר פרופ' יוסי לסינג – מנהל אגף נשים ומיילדות במרכז הרפואי מעיני הישועה. "אותן מתנדבות שעוזבות את ביתן מרגשות אותי כל פעם מחדש. אני פשוט מצדיע להן. אלו נשים עם נשמה מיוחדת אני גאה להיות מנהל באגף כה חם עם מלא עשייה והתנדבות".