בסיפורי לידה יש אבולוציה. פעם נשים היו מספרות אחת לשנייה אנקדוטות, ובעיקר משוות את הסבל מרגע הכניסה להריון ועד אחרי הברית. אחר כך הגיעו הסיפורים הכתובים: מאות ואלפי מילים שמתארות את החוויה, שתמיד מצליחות להזיז משהו שם בפנים גם אחרי שקראת אלף מהם.
לאט לאט התחילו האמיצות להכניס גם מצלמה לחדר הלידה, כדי לתעד את שעות הצירים, את הסביבה הלא מוכרת ואת הפרצופים הראשונים שהתינוק פגש כשיצא לעולם. ומשנפרץ הסכר, למה להסתפק בצילומים הרועדים והמטושטשים של אב מבולבל, או מיילדת שממהרת כבר ליולדת הבאה?
דנה אופז, בעצמה אמא לשלושה ילדים, היא צלמת לידות. ממש כמו דולה או מיילדת פרטית, ברגע שהיא מסכמת עם זוג על ליווי בלידה היא זמינה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, מוכנה לזנק לחדר הלידה.
"זה בכלל היה רעיון של בעלי"
"במשך שנים צילמתי אירועים, חתונות בעיקר", מספרת דנה. "כשנולד הבן הגדול שלי הבנתי שאני לא יכולה יותר להיות כל ערב מחוץ לבית. היה לי חשוב לבלות איתו זמן, והיה לי ברור שאני צריכה לחפש משהו אחר. עזבתי את הצילום, ועבדתי במשרות אדמיניסטרטיביות במשך כמה שנים".
לאחר הולדת בנה השלישי, חשה שהגיע הזמן לעשות בשביל עצמה. "ידעתי שני רוצה לחזור לצלם, רק שלא ידעתי בדיוק מה ואיך. ואז בעלי אמר פתאום: 'אולי תצלמי לידות?'. נראה לי שעד היום הוא מלקה את עצמו על הגול העצמי הזה, שהשאיר אותו להתמודד לבד עם שלושה ילדים כשאני יוצאת לצלם לידה באמצע הלילה, אבל הייתי פשוט מאושרת, ולא הבנתי איך לא חשבתי על זה קודם".
ההתחלה, כמובן, הייתה קשה. הצוותים וההנהלות בבתי החולים לא ראו בעין יפה את הנוכחות של דנה בחדר הלידה, והעבירו אותה לא מעט מבחנים ונסיונות עד שקיבלו אותה כחברה של קבע. "היו לי המון מחסומים, עשו לי מבחנים, אבל לאט לאט יצרתי קשרים בבתי חולים. היום הצוותים מתים עליי, הם מבקשים תמונות במייל. זה קשור במידה רבה לכבוד שאני רוחשת לרופאים ולמיילדות. אני לוקחת כמה צעדים אחורה או אפילו יוצאת כשנכנס איש צוות לחדר. אני מכבדת אותם והם אותי".
דנה לא מאמינה בווידאו בחדר הלידה. "אני חושבת שתמונות סטילס מנציחות את הרגעים החשובים, המרגשים, יותר טוב מכל וידאו". השיטה שבה היא יוצרת, חיבור רצף של תמונות סטילס על רקע מוזיקה שהיא בוחרת יחד עם בני הזוג, יוצרת מעין סרט אילם, שמספר בלי מילים, את אחד מרגעי השיא בחיים.
1. אורן וליאת: "אפשר לראות את התקדמות הלידה לפי הפנים של אורן"
אורן וליאת זיתוני: "הבן של ליאת ואורן נולד אחרי שתי בנות, ולא היה להם קל להיכנס להריון הזה. הייתי תפוסה בתאריך הלידה המשוער שלהם, אבל אמרתי להם שאם במקרה יהיה מקום פנוי, אני אשמח להגיע ללידה. לאט לאט הוסרו כל ה'איומים', כך ליאת קראה לזוגות האחרים שקבעתי איתם באותו חודש, ויצא שיום הלידה שלה היה מרגש בצורה בלתי רגילה, ולא רק בגלל שגלעד שליט חזר הביתה באותו יום. הייתה אווירה מדהימה בחדר הלידה, טוּב שריחף על הכל. כשליאת ואורן ראו את הסרט בפעם הראשונה, ליאת אמרה משהו מאוד מדויק: אפשר לראות את כל ההתרחשויות של הלידה על הפנים של אורן. בזמן הלידה, האישה לא יכולה לראות את התהליך שעובר על בן הזוג שלה, ולהתבוננות הזו, בדיעבד, יש המון ערך".
2. שלום ומיכל: "הלידה הראשונה שצילמתי"
שלום ומיכל ששון: "הם הזוג הראשון שצילמתי להם את הלידה. זו הלידה השלישית שלהם, ולמרות זאת היא הייתה מאוד, מאוד ארוכה. לאורך כל הלידה מיכל הייתה מאוכזבת שזה לוקח כל כך הרבה זמן, אבל אני הייתי באופוריה. כשהיא ילדה, אחרי המון שעות, אני בכיתי כמו תינוקת. אחר כך היא אמרה שזו הפעם הראשונה שהיא שמה לב שאני שם, כי במשך כל הלידה השתדלתי להיעלם ולהיות לא מורגשת. רק אחרי שהבת הקטנה שלהם יצאה הרשיתי לעצמי להתפרק, ומיכל הופתעה לשמוע בכי של מבוגר, ביחד עם זה של התינוקת".
3. יובל ואילנית: "בת אחרי שני בנים בהרבה עבודה קשה"
יובל ואילנית מאיו: "אילנית ויובל הם שכנים שלנו, ואנחנו כמו משפחה אחת. נראה לי שהבת שלהם בטוחה שאני עוד אמא שלה... אילנית נורא התרגשה שיש לה בת, אחרי שני בנים גדולים. היא עבדה מאוד קשה כדי שזה יקרה, במשך חצי שנה אכלה לפי דיאטה מיוחדת שנועדה לעודד את הגוף להרות בת, ועד שהיא החזיקה אותה בידיים וראתה במו עיניה שאין בולבול, היא לא נרגעה. ביום הלידה שלה הייתי בפיקניק, והיא הודיעה שהיא בבית חולים. כמה דקות אחר כך הבעל שלה הודיע שהיא בפתיחה 8. טסתי מהפיקניק בפארק הירקון לאסף הרופא, והספקתי להגיע ממש לפני שהיא ילדה".
4. שירלי ואיתי: "עובדת כוח עזר המשיכה לצלם בחדר הניתוח"
שירלי ואיתי מאיר: "אחת הלידות הכי קשות שנכחתי בהן. זו הייתה לידה שנייה, אחרי שהבת הבכורה נולדה בקיסרי. שירלי מאוד רצתה לידה טבעית, והצליחה להתמודד עם משהו כמו 20 שעות של צירים בחדר לידה. כשהיא הייתה מותשת היא לקחה אפידורל, והצליחה סוף סוף לנוח ואפילו לנמנם קצת... וכשהיא התעוררה כבר לא היו הרבה ברירות חוץ מניתוח. ניסיתי לעודד אותה, אמרתי לה שכנראה הבן שלה רוצה להיוולד כמו קיסר, בדיוק כמו אחותו. כדי לא לפספס רגעים חשובים, מצאתי עובדת כוח עזר עם גישה לצילום, שנכנסה עם המצלמה שלי לחדר ניתוח".
5. ענבל ומשה: "הדודה מיילדת, אמה ואחיותיה בחדר הלידה"
ענבל ומשה מור-יוסף: "הלידה של ענבל התחילה חודש לפני הזמן. הם גרים באשדוד, אבל מכיוון שדודה שלה מיילדת בליס, הם רצו ללדת שם. כשהתחילו לה צירים היא נסעה למודיעין, לדודה שלה, ורק אחרי שהיא בדקה אותה וראתה שהיא באמת בלידה הן יצאו לכיוון בית החולים, בפקקים המזעזעים של שבע בבוקר. למרות ההתחלה המבאסת, זו הייתה לידה נהדרת, ומשפחתית מאוד: הדודה שיילדה אותה, וגם אמא שלה והאחיות שלה שהיו בחדר הלידה".
חיים בסרט: סרטוני הריון ולידה מדהימים במיוחד