View this post on Instagram
נס החיים הפורצים אל העולם לא יפסיק להפליא לעולם, והעובדה שהגברים עד לפני לא הרבה שנים היו נותרים מחוץ לדלת, ואולי גם מיעוט התיעוד של רגע הלידה במדיה, ממשיכים כנראה לתת להם תחושה שהם נכנסים לטריטוריה חדשה, כזו שרגל גברית טרם דרכה בה. אב כזה, נרגש ונלהב, סיפר לעוקבי הפייסבוק שלו על החוויה המטלטלת שעבר בחדר הלידה, והפך לגיבור לרגע.
וויליאם טרייס באטל עבר את לידת בנו הבכור לצד אשתו לורן, יד ביד, כולל עיסויי גב ומילות עידוד. מאז שהתחתנו לפני שנה, השניים מגדלים יחד את בנה מנישואים קודמים, אך בלידה עוד לא היה נוכח. "לא זכיתי לחוות את זה עם בני החורג קאנון, וידעתי שאני רוצה לקחת חלק בלידה", הוא מספר, "לא היה לי מושג שזה עומד להיות אחד הרגעים הכי מפחידים בחיי".
באטל, שמאוהב קשות באשתו ובבנה בן ה-5 שאימץ, חשש לחייה בזמן הלידה. "היא אישיות ממגנטת", הוא מספר, "יש לה כריזמה שלופתת אותך, ואכפת לה באמת מכל אדם שהיא משוחחת איתו. היא מצחיקה, חכמה, פתוחה וחזקה. היא הכי עצמאית בעולם ויש לה לב זהב. מאוחר בלילה, בבית החולים, אחרי שהכאוס נרגע, ואשתי הניקה את התינוק, רומן, החלטתי לכתוב את הפוסט. היא לא ישנה שלושה ימים, הייתה מעולפת מעייפות וכאב, אבל אי אפשר היה לראות את זה עליה. זה היה כאילו הבן שלנו גירש מתוכה את הכאב, הפחד, החרדה. לשום דבר אחר לא הייתה חשיבות באותו רגע. מעולם לא ראיתי אהבה כזאת בחיי".
"כל תשומת הלב של הצוות והמשפחה הייתה נתונה לתינוק", מספר האב, "בצדק, הוא היה זקוק להשגחה רפואית, והוא יפהפה, אבל העיניים שלי היו עליה. היא מעולם לא היתה יפה יותר בעיני. האהבה והכבוד שלי אליה בעקבות מה שהיא עברה עבור התינוק שלנו, המילים פשוט נשפכו לי מתוך הלב. אם יש משהו שהייתי שמח שיקחו מהפוסט הזה, זה שאבות פשוט ירשו לעצמם לצלול לתוך עולמן של הנשים, יעריכו את מה שהן מקריבות עבור הילדים. הן זקוקות לחמלה ואמפתיה. תהיו נוכחים, תהיו קשובים, תהיו מלאי הערכה והוקרה. אולי תגלו בדרך את המרכיב הסודי לזוגיות ונישואים מוצלחים".
המילים של באטל הצליחו לגעת בלב של מאות אלפים ברחבי העולם, ובוודאי יגעו גם בשלכם:
"באמת שאני לא יודע איך היא עשתה את זה. הכאב היה עצום, כל כך אינטנסיבי, אפילו אני הרגשתי אותו. כל החדר הרגיש אותו. ובכל זאת היא התגברה. הכאב היה מחריד. המאבק נראה בלתי אנושי. מצאתי את עצמי חורק שיניים, מקשיח את כל גופי עם הצירים. מזיל דמעות איתה. במקביל הרגשתי שאני סתם טרמפיסט שהתלווה על הדרך, ולעולם לא אוכל להבין את הכאב המטלטל שהיא חווה.
היא הקריבה את כל החיים והאנרגיה שהיו בה ללידה הזאת. ואז היא נתנה עוד קצת. בסופו של דבר היא העניקה לנו, באופן לא אנוכי, הצצה למה שעברה לבדה במשך 9 חודשים. כולנו יכולים לאהוב ולחבק את ילד שעבורו הקריבה את גופה, נוחיותה, כוחה ועצמה. הבן שלי הוא נס. תינוקות הם ניסים. אבל עבורי, הנס הגדול יותר הוא אמא שלו".