דרך ארוכה ומרגשת עברתי ביחד עם טלי ואופר, כשבסופה תיעדנו את הרגע בו נולד בנם השלישי. הפעם הראשונה שנפגשנו הייתה סשן תמונות זוגי של השניים. במפגש השני, טלי הגיעה עם בניה לצילומי הריון משפחתיים ורגע לפני הלידה, צילמתי את טלי ואת אחותה שהייתה בהריון גם כן. סיכמנו שכשטלי נכנסת לחדר לידה, היא מיידעת אותי. היה לנו חשוב לצלם את החוויה מתחילתה ועד סופה במטרה להנציח את רגעי האושר הקטנים והאור שבא לעולם, לצד הזוגיות המופלאה והאהבה האינסופית בינה לבין אופיר.
בערב יום ראשון, היא התקשרה ואמרה שהיא מרגישה בצירים. למרות שהלכתי לישון, הייתי בהיכון. בארבע לפנות בוקר הם הודיעו שהם בדרכם לאסף הרופא. מדובר בנסיעה של 20 דקות בלילה, כך שהגעתי די מהר. כשנכנסתי לבית החולים, טלי כבר הייתה בחדר הלידה עם פתיחה של שלוש. התחלתי לצלם כשהצירים התחילו להתחזק וטלי ביקשה אפידורל. אז הכל התחיל.
עוד בתשעה חודשים:
>> לא תאמינו מה הסוד שלה לבטן שטוחה אחרי לידה
>> השוטרים איימו בנשק על יולדת בצירים
>> ילדת? עכשיו תתכונני לחופשת הלידה של חייך
אחד הדברים החשובים במהלך צילומי הלידה הוא להתנהל כאילו את אינך שם; בלי רעש, בלי פלאשים, בלי להפריע ליולדת, לבן הזוג ולצוות הרפואי. תהליך התפתחות הצירים עד ללידה עצמה היה מאוד מרגש, תמיכתו של אופיר ריגשה ובאה לידי ביטוי בחיבוק חם ואוהב, במבט מבין ודואג. הוא לא זז מצידה לרגע, לא עזב את החדר ונשק לה ברוך על מנת להרגיעה.
אחת הבעיות של האפידורל, שאף אני שותפה לה, שהוא מעמעם את תחושת הצירים, ואז אנחנו לא מרגישות אותם מספיק חזק על מנת לדחוף את התינוק החוצה. עניין זה יוצר מצבים שונים במהלך הלידה, לפעמים אף מעכב אותה, ואני כצלמת מתעדת בסבלנות (וסקרנות) את כל התהליך שעוברת האישה עד ללידת תינוקה.
וזה המקום שלי. לעמוד בסבלנות מהצד. אני רואה אך לא נראית. בזמן לידת התינוק אני לא עובדת ביחד עם המיילדת, בעיני, מקומה של הצלמת ברגעים אלה הוא יותר תיעוד צדדי. לא כל אחת בשלה עם עצמה לראות תמונות פולשניות מסוג זה, והעניין כמובן נתון לשיקול והחלטת היולדת.
מה אמור להרגיש הגבר בלידה?
אני תמיד שואלת את עצמי, מה אמור להרגיש הגבר במהלך הלידה ומה נכון לו לעשות בחוויה שכזו? הרי זו תחושה של חוסר אונים, הן מצד הנשים שמנסות להשתלט על היצירה המופלאה של החיים, והן מצד הגברים שמנסים לתמוך ככל יכולתם בבת הזוג האהובה והכואבת. למרות שחוויית הלידה היא תחושה שגברים לא יוכלו לחוות, ולמרות שרק נשים יכולות להזדהות עם חבלי הלידה של חברותיהן ומבינות לליבן, זה עדיין כל כך מחמם את הלב לראות זוגות כואבים יחד את נס הבריאה.
כמובן שהרגע המרגש ביותר במהלך צילומים כאלה הוא יציאת התינוק לאוויר העולם. אחרי כל המאמץ והיזע, רגע השיא מגיע והוא מגיח לעולמנו, בריא ושלם, והחדר מתמלא בבכי, ועוד טרם ניקו אותו כל מה שליבנו חפץ בו הוא לחבק אותו. התינוק של טלי ואופיר נולד ב 10.55 בבוקר. מה יותר מרגש מלצלם תינוק שרק נולד, שרק יצא לעולם? מה אם לא הבכי הראשון?! לראות את התינוק יוצא ואת האושר של הוריו העביר בי צמרמורת ואני פשוט רעדתי מאושר ורציתי לבכות ביחד איתם אבל לא הפסקתי לצלם לרגע.
עברתי עם טלי ואופיר שש שעות של רגש, אושר, שמחה. אני מאחלת לכל הזוגות לעבור את התהליך המרגש הזה ביחד עם העדשה, סיפור שאין לו שחזורים! הלידה היא תהליך אינדיבידואלי, משהו ראשוני וחד פעמי, אני בטוחה שכנשים, נרצה לראות ולחוות את הזיכרון דרך התמונות, ובעתיד יהיה מעניין לשתף את ילדנו הסקרנים בתמונות מהדקות הראשונות מחייהם ומהיום המאושר הזה. היום שבו השתנו חיינו והפכו אותנו לשותפים לבריאה.
טליה קריינין היא צלמת הריון, ילדים ומשפחה
אם ילדת פעם, אנחנו בטוחות שגם לך יש סיפור לידה ששווה לספר אותו. שלחי אלינו את הסיפור שלך לכתובת ninemonth@mako.co.il
ביום חמישי הקרוב (30/10) תעלה בקשת סדרה דוקומנטרית המתעדת 100 זוגות משלב ההחלטה על כניסה להריון ועד ללידה עצמה. הסדרה תעקוב אחרי מגוון רחב של זוגות ותיתן הצצה נדירה לרגעים אינטימיים ומרגשים במסע הזוגי המורכב שבסופו ישתנו חייהם.
"9 חודשים" – פרק הבכורה: החל מה-30/10 ב-21:00