אפרת וגיל אחרק מגבעת שמואל לא ציפו שכך תתרחש הלידה של בתם השלישית. אחרי סדרת בדיקות ומעקב בבית החולים שיבא, בהן לא הייתה אינדיקציה ללידה מוקדמת, אפרת התעוררה בשלוש לפנות בוקר עם צירים ונאלצה ללדת בבית. הבוקר, שנה וחצי אחרי הלידה ובעקבות פוסט שפרסמה בקבוצת הפייסבוק "מאמאצחיק", היא סיפרה לפאולה וליאון (קשת 12) על הלידה מול חמה ומול בנותיה הקטנות – וגם על הסלפי שעשתה עם בתה בזמן שהמתינה למד"א.
"באתי לספר על הנס שקרה לנו, כי זה ממש לא פשוט לעבור לידה בכלל ולידה בבית בלי עזרה רפואית בפרט", סיפרה אפרת. "בשלוש בבוקר התעוררתי עם צירים, בשבוע ה-37. לא חשבנו שזה משהו רציני. בכל זאת, לידה שלישית, אנחנו יודעים שזה לוקח זמן. לקחנו את הזמן וקראנו לחמי ולחמותי שיגיעו מחדרה, ובינתיים העברתי את הצירים במים. ידעתי מלידות קודמות שאני לא יכולה לקחת אפידורל, אז נכנסתי לאמבטיה ועשיתי נשימות עם אפליקציה של צירים".
שבוע 37 זה קצת מוקדם. ידעת שאת הולכת ללכת מוקדם?
"הייתי במעקב כל השבוע, ממש לא חשבתי שזה מה שיקרה. התחלתי חפיפה בעבודה וכל מה שעבר לי בראש זה רק לא ללדת. באותו לילה התחלתי להרגיש שזה כואב יותר ואינטנסיבי יותר, ואמרתי לבעלי 'אנחנו לא מחכים לאבא שלך'. הוא פחד שהילדה הקטנה תתעורר, היא הייתה כמעט בת 5 ועדיין הייתה באה למיטה בלילה. לא חשבנו אפילו לקרוא לשכן. ברגע שחמי נכנס הרגשתי שאני הולכת להקיא, ואני יודעת שכשאני מקיאה אני יולדת. בעלי כבר היה עם התיק על הגב וברגע שסיימתי להקיא ירדו המים. אי אפשר לעצור את זה, זה משהו בלתי נשלט.
"צעקתי לבעלי שזה קורה ושיביא מגבות, ומהצעקות והלחץ הבנות התעוררו. הן ראו את כל מה שקרה. לא שכבתי, הייתי עדיין בכריעה, רציתי מאוד ללדת בכריעה כי אני יודעת שזו התנוחה הכי טבעית ללידה. יצא שעשיתי את זה בשירותים, הייתי שרועה על האסלה עם הגב לבנות אבל הן הבינו שמשהו קורה.
"מד"א לא הספיקו להגיע. תוך שלוש לחיצות הילדה הייתה בחוץ ובעלי תפס אותה. מיד כשהיא יצאה הוא שאל 'תפסתי אותה, נכון? היא לא נפלה לי?', ובינתיים הבת הגדולה שלי, שהיא בת שש, הביאה מגבת נקיה ולבנה. החזרנו אותה אחר כבוד והבאנו אחת אחרת כדי שלא תתלכלך. אני פולניה, אין מה לעשות. ברגע שילדתי כבר לא כאב לי".
"התקשרנו שוב למד"א כי הילדה לא בכתה, הם אמרו לי לצבוט אותה בעקב וזה עבד, ואז המתנו להם ועשיתי איתה סלפי. חבל הטבור עדיין היה מחובר, ואנחנו המשכנו לבית החולים. חמי נשאר אחר כך לנקות את השירותים".
את תומכת בלידה ביתית בעקבות המקרה שלך?
"אני ממש לא ממליצה על לידת בית. אם הייתי יכולה לגלגל את הגלגל לאחור, לא היינו עושים את זה. לידה היא נס, אבל בלי עזרה רפואית כל דבר יכול לקרות. למשל, הסתבכות של חבל הטבור. הילדה יצאה לבד, ממש החליקה, ועכשיו היא חיה ואני חיה. זה ממש נס. הבענו את זה גם בשם שלה: קוראים לה אביגיל. בתנו האמצעית הציעה את השם. לא חשבנו על כך שגם לאבא שלה קוראים גיל. גיל הוא בעלי, אבל המשמעות ביהדות היא 'הקב"ה גאל'".
כל הלידות שלך היו כל כך מהירות?
"יחסית מהירות, ובלי אפידורל. הראשונה לקחה 12 שעות והשנייה לקחה רק חמש שעות".
הבנות מדברות על מה שקרה?
"הן מדברות על זה מדי פעם. הגדולה אומרת עכשיו שהיא לא רוצה ללדת כי היא ראתה כמה זה כואב. הבת האמצעית הייתה הבת הקטנה במשך חמש שנים, ועכשיו היא צריכה להתרגל לסדר החדש בבית".