ג׳ו פיאצה היא סופרת אמריקנית שכותבת גם למגזין אל ולמגזיני לייפסטייל אחרים, לרוב בנושאי תיירות וחופשות מפנקות. אלא שבחודשים האחרונים היא נמצאת בחופשה מסוג שעוד לא חוותה: חופשת לידה. אחרי שלושה חודשים של קרחנה, ימים כלילות, עם התינוק הרך שלה בבית, החליטה ג׳ו לעשות מעשה ולברוח לחופש אמיתי. את ההחלטה והחוויה היא מתארת בכתבה כנה שפורסמה במגזין ׳אל׳ ועכשיו מופצת ברחבי הרשת, מעוררת דיון עירני בין אמהות עייפות.
״השארתי את בן השלושה חודשים שלי לראשונה, ולמרות החרדה, הרגשתי פאקינג מעולה״, היא מספרת. ״כמו כל החלטה אחרת שעושות אמהות טריות, גם ההחלטה הזאת לוותה בכך שאנשים שופטים אותי. ההחלטה לנטוש תינוק זעיר לשלושה ימים כדי לסיים לערוך את הספר החדש שלי לא החליקה בקלות אצל אף אחד. אמרתי לעצמי שכדי לעשות את זה, ולספק לעורכת את מה שצריך כדי שהספר יצא בסוף החודש, אני צריכה יומיים של שקט מוחלט כדי לקרוא את כתב היד ולקרוא. מה שהייתי צריכה באמת זו הפסקה, שני לילות של שינה רצופה כדי שהמח שלי יחזור לעבוד כמו פעם, לפני ההורמונים והחוסר שינה שהעבירו עליו מכבש.״
הורות זה, רוב הזמן, לעשות טעויות, לשנוא את התוצאות של גוגל ואז לנסות שוב
״מי שומר עליו?! הזדעקו אמהות חברות בשיפוטיות,״ היא מספרת. ״זה גרם לי להתכווץ, ועניתי: "ההורה השני שלו"; "אני לא יכולה לדמיין שיכולתי לעזוב את הילד שלי ככה. הוא יותר מדי זקוק לי", אמרה אחרת. ראיתי אותן מתנפחות מצדקנות. לצ׳רלי יש שני הורים שעושים הכל כדי לשתף פעולה. בעלי, ניק, הוא שותף מושלם להורות, זאת למרות שלפעמים הוא מכנה את הזמן שלו עם הילד כשמרטפות. הכנתי אותו היטב לקראת האירוע, השארתי לו ערימות של בגדים מסודרים, הראיתי איפה נמצא כל דבר, גם דברים שהוא ידע היטב איפה הם. הוא שמח על העזרה, עדיין. איכשהו, גם הוא היה מודאג מגודל המשימה. אמרתי לו שלא ידאג. הורות זה, רוב הזמן, לפחד שמשהו רע יקרה או לעשות טעויות, לשנוא את התוצאות של גוגל ואז לנסות שוב.״
״אפילו לארוז היתה חוויה משחררת,״ מספרת האם הבורחת. ״הבנתי שאני לא צריכה לדאוג להביא בגדים לשליפת ציצי מהירה, או בדים שסופגים שתן, קקי או קיא. פניתי לאיזור מופקר בארון, שהתגעגעתי אליו. בעודי נוסעת לצפון קליפורניה חשבתי על מה שעשיתי והחלטתי לקרוא לזה: בריחת התינוק הגדול. הרגשתי שאני בורחת אל החופש. כשעה מתחילת הנסיעה עצרתי בבהלה והבטתי למושב האחורי. התינוק לא היה שם. המח שלי התחיל לעכל את זה. זה נשמע כמו קלישאה אבל הרגשתי קלילה. טיילתי על החוף ועשיתי מה שרציתי. הבנתי שאני כבר לא ממש זוכרת מי אני בלי תינוק. שמתי מוזיקה בפול ווליום בלי לחשוש, לאוטו היה ריח של קפה וממתקים ולא של קקי וחלב, לא הרמתי מוצץ מהרצפה, ולא היתה לי עגלה בבגאז׳.״
לרגע אחד לא הייתי אמא של אף אחד, פשוט בנאדם
לאחר שעשתה צ׳ק אין במלון ווידאה שיש איך להקפיא חלב אם בחדר, כשכתמי חלב יוצרים עיגולים על חולצתה, הגיע הזמן להיכנס לחדר. ״קיבלתי מפתח והרגשתי כמו מישהי שמנהלת רומן אסור,״ היא מספרת. ״שקעתי בכורסה מפנקת והבטתי בשקיעה. שכחתי לרגע שזו השעה הכי כאוטית בבית. לרגע היה לי לא נעים מניק, אבל זה לא עצר מבעדי למזוג לי כוס יין. ישנתי פחות טוב מכפי שציפיתי. התעוררתי פעמיים. בפעם הראשונה הייתי בטוחה ששמעתי תינוק בוכה ובפעם השניה החלב גלש לי מהחזה והרטיב את כל המיטה. ועדיין ישנתי יותר משעה רצוף והרגשתי נינוחה ורגועה. בבוקר נדהמתי שמותר לי לפקוח עיניים ולא לזוז. לרגע אחד לא הייתי אמא של אף אחד, פשוט בנאדם.
ג׳ו הצליחה לסיים את העריכה בשלושת הימים האלה, אבל חשוב יותר, היא אומרת, שזו היתה הפעם הראשונה מאז בדיקת ההריון כשנה קודם לכן שבה היא הרגישה לגמרי היא עצמה. ״שלושה חודשים אחרי הלידה הייתי חייבת לעזוב את התינוק כדי לגלות שאני מתגעגעת אליו. ללמוד שאני עורגת לו, שכל השרירים שלי כואבים אליו. לא יכולתי לגלות את זה ממרחק כל כך מועט ממנו. אני די בטוחה שהוא לא הבחין בכלל שעזבתי. נכנסתי הביתה ופניו אורו לקראתי, כמו כשקורה כשאני חוזרת אחרי חמש דקות. זה מה שיפה בתינוקות. הוא דחף את ידו הפתלתלה לתוך הפה שלי ושאפתי את הריח החמוץ מתוק בצוואר שלו. הבריחה שלי בנתה אצלי כוחות והזכירה לי מי הייתי לפני שהפכתי לאם, ואפשרה לי לחזור הביתה ולהיות אמא יותר טובה.״