כשחלי נומדר ובעלה היו בחודש השביעי להריון, הם התבשרו שהבת האהובה שציפו לבואה סובלת ממום קשה, כזה שלא ניתן לתקן, והועמדו על ידי הרופאים בפני הבחירה המייסרת ביותר שניתן להעלות על הדעת. האם להביא את הילדה לעולם או להחליט שלא מגיע לה לחיות חיים של סבל? בפוסט שנכתב מדם לבה וגעגועיה מתארת חלי את המסע שעברו, צעד אחר צעד, בתקווה לחזק נשים אחרות שחוו דברים דומים.
״לפני כמה חודשים גיליתי שאני בהריון, המתנה הכי גדולה שאלוהים נתן לי ולבעלי,״ מספרת חלי. ״שבעה חודשים של אהבה, כאב, ציפייה, התרגשות, איך אומרים? הריון משעמם. עד היום שבו הגענו לבדיקה שהפכה את עולמנו. ׳אני מצטער, לילדה שלכם יש מום קשה, כך הרופא אמר. המשמעות עד אותו הרגע לא הייתה ברורה. אוקי! מום אפשרי לתקן, לא? בוא נתקן את הילדה הקטנה שלנו! אבל לצערי מהר מאוד הבנו שכנראה אין דרך לתקן. הבחירה בידנו. הבנו שאנחנו צריכים לקבל החלטה.
להרוג או להביא לעולם ילדה שתסבול כל החיים? איך נקלענו לסיטואציה הכואבת ביותר בחיינו? הילדה שלי שברחם בועטת בי כל כך חזק, כאילו מנסה להגיד לי משהו. מה היא מנסה לומר? אמא, אני חיה, אל תהרגי אותי? או שהיא מבקשת ממני להפסיק את הכאב שלה עוד טרם נולדה? תחושה של חוסר אונים. כאב עצום שאיש לא יוכל להבין. מצד אחד אף אמא לא רוצה לראות את הילד שלה סובל אפילו לא לשנייה אחת ומצד שני אף אמא לא רוצה לאבד את היקר לה מכל. אז איך בוחרים? איך בוחרים בלי לחיות עם רגשות אשם כל החיים?
לאט לאט התחלנו להרכיב את הפאזל שהיה מפוזר לנו מול העיניים והתמונה התחילה להיות ברורה יותר מרגע לרגע. לילדה שלנו אסור לסבול! העדפנו לסבול כל חיינו מגעגועים עזים ומכאב על אובדן ילדתנו הבכורה מאשר שהילדה שלנו תסבול רגע אחד בחייה. אחרי שבדקנו ובחנו בקפידה את כל האופציות הגענו להחלטה. החלטנו להרוג אותה, החלטנו לעשות לה המתת חסד עוד לפני שיצאה לאוויר העולם. החלטה שתלווה אותנו עד יומנו האחרון.
הימים עברו ובינתיים היא המשיכה לגדול, לבעוט ולקרוע את לבי לגזרים. ידעתי שזה עומד להסתיים עוד מעט, ניסיתי להיות אליה אדישה. ניסיתי לרוקן את עצמי ממחשבות, אבל זה היה קשה מידי. היא הייתה כל כך מוחשית וכל כך חיה. הבנתי שאם אני לא אפרד עכשיו לא תהיה לי הזדמנות נוספת. יום לפני הלידה ליטפתי אותה המון דיברתי אליה ביקשתי את סליחתה. סיפרתי לה כמה אני ואבא אוהבים אותה והבטחתי לה משהו. שלא נשכח אותה לעולם.
ואז היום הנורא הגיע, הגענו לבית חולים כדי ללדת, אבל בשונה מלידה רגילה אין התרגשות, אין שמחה, אין ציפייה. יש רק כאב עצום ותחושת אכזבה. אכזבה שלא הצלחנו להביא אותה לחיים שלנו. אמרתי לכם קודם המתת חסד? אז בדיוק כך היה. הזריקו לעוברית שלי חומר ללב שמפסיק את הדופק ותוך שניות ספורות היא לא הייתה יותר. תחושה של מוות עטפה אותי. היא חיה לי בבטן ממש עד לפני כמה רגעים, ופתאום היא כבר לא. כבר לא זזה, כבר לא בועטת, כבר לא איתנו. כאב שלא הכרתי בחיי, עצב שלא היה קיים בתוכי פתאום השתלט על כל חלק בגופי.
והלידה עצמה? לידה של ממש. צירים, כאבים חזקים, לחיצות וסבל עצום. לידה ראשונה בחיי והיא הסתיימה בשקט תהומי. בלי בכי של תינוק שרק הגיח לעולם, רק בכי של הורים שאיבדו את היקר להם מכל. מאוד קשה לקבל את זה שהכל נגמר, שאנחנו הולכים לחזור הביתה בידיים ריקות. הורים שעוברים חוויה כזאת של לידה שקטה, לידה בלי בכי, עוברים תהליך של אבל. אבל על אובדן הילד שלעולם לא יזכו לגדל. אני מספרת לכם את הסיפור שלנו בלב כואב ואני יודעת שקשה להרבה אנשים להתחבר או להבין כאב על משהו שמבחינתם לא מוחשי, מבחינתם עוד לא באמת קרה, הילד לא נולד אז אין על מה לבכות.
אמרו לי אחרי הלידה המון משפטים כמו: ׳יש דברים גרועים יותר׳, ׳את עוד צעירה. תביאי עוד ילדים לעולם,׳ ׳על מה את בוכה? את לא הכרת אותה,׳ ׳לא נורא, את צריכה להמשיך בחיים. פשוט תעשי DELETE.׳ אלה המשפטים שאני נאלצתי להתמודד איתם כמה רגעים אחרי שילדתי את בתי הבכורה, אחרי שהחזקתי אותה על הידיים ונפרדתי ממנה לעולמים. המשפטים האלה הכאיבו לי כל כך, שרפו את נשמתי.
איך אפשר להתעלם מכאב של אמא שאיבדה את היקר לה מכל? איך אפשר לומר לאמא שגידלה ברחם שלה כל כך הרבה חודשים ילד שהיא לא מכירה אותו? איך אפשר לחשוב שהחיים אחרי זה ממשיכים כאילו כלום לא קרה? שלא תבינו אותי לא נכון, קיבלתי החלטה ואני שלמה איתה. אני בחרתי לשחרר את הילדה שלי מחיים של סבל וכאב , ואני מודה לאלוהים בכל יום. תודה שפקחת לי את העיניים עוד לפני שהיה מאוחר מידי, תודה שעצרת בזמן. אבל הכאב ,לא יעבור לעולם. יש לי חור ענקי בלב הוא כואב ומדמם וישאר כך לעולמים. אז אנשים, אם נתקלתם במישהי שחוותה חוויה דומה - אל תתעלמו מהכאב שלה! ילד שנמצא ברחם אימו הוא הדבר הכי מוחשי שיכול להיות עבורה, הכי טוב והכי מדהים שיכול לקרות לכל אישה.״
אמא מכירה את הילד שלה ומחוברת אליו כבר מהרגע הראשון. אל תגידו משפטים מכאיבים במיוחד אם לא עברתם חוויה דומה. אל תנסו להזדהות או להגיד איך אתם הייתם פועלים או מרגישים. כל אישה חווה את החוויה בצורה שונה וזכותה לכאוב את כאבה בכל דרך שתבחר! תנו לנשים האלה לכאוב ולפרוק. אל תקטינו או תזלזלו בשום רגש של אף בן אדם. אישה שאיבדה הריון היא אמא לכל דבר. אל תיקחו לה את התואר הזה.״
>> כשגילו שהבעיה אצלי, שמחתי עבור אשתי: בעיות פוריות - הצד הגברי