איך הרגשת בתום האשפוז בן היומיים אחרי הלידה שלך, בשלה להסתער על החיים החדשים בבית עם התינוק – או אולי דווקא צמאה לעוד קצת תשומת לב של אנשי מקצוע? "מדי שבוע אלפי נשים מרגישות שבית החולים דוחף אותן לצאת הביתה אחרי הלידה, לפני שהן מוכנות", אמר בשבוע שעבר נשיא האיגוד הרפואי האוסטרלי, ד"ר מייקל גנון, ועורר דיון סוער.
"אני הייתי מוכנה בכיף להישאר עוד כמה ימים בבית החולים אחרי הלידה של הבן השני שלי", אומרת לנו נגה, 36, שילדה לפני מספר חודשים. "הרגשתי מאוד מוגנת ובטוחה בבית החולים וחששתי מהמעבר לבית. בבית החולים קיבלתי שלוש ארוחות מסודרות ביום, אנשים באו לבקר אותי, וכשהכותונת שלי התלכלכה פשוט לקחתי חדשה מהארון, בלי שהייתי צריכה לעשות כביסה. החיים שם היו קלים ונוחים לעומת מה שחיכה לי בבית, והיה לי מאוד נעים להישען על הצוות הרפואי עם כל מכאוב ולבקש עזרה או הכוונה עם התינוק כשנזקקתי לה. בבית החולים הרגשתי שזה לגיטימי להיות 'חולה', להרגיש שהגוף שלי לא כשיר לגמרי, שאני בהתאוששות מטראומה שהגוף שלי עבר. ברגע שמגיעים בחזרה הביתה, אין את הלגיטימציה הזו יותר. את צריכה לחזור בבת אחת להיות סופרוומן, וזו פשוט דרישה לא הגיונית".
לעומתה לילך, בת 37, עזבה את בית החולים 15 שעות לאחר הלידה, אחרי שדרשה להשתחרר הביתה: "ילדתי את הבן השלישי שלי בשבע בערב, ולמחרת בעשר בבוקר השתחררתי מבית החולים. בערב שאחרי הלידה הגעתי למחלקת יולדות, התינוק ישן ואני הייתי מותשת וניסיתי להירדם. האור בחדר דלק, היינו 8 יולדות ולאחת מהן הייתה משפחה רעשנית למרות ששעות הביקור כבר הסתיימו. ביקשתי מהאחיות שיעבירו אותי חדר, הן הבטיחו שכבר מכבים את האור ושהאורחים עוזבים אבל זה לא קרה ואני בקושי הצלחתי לישון. היה לילה נוראי, למרות שהתינוק שלי ישן נפלא כל שעתיים אחות העירה אותי ושאלה אם עשיתי פיפי או אם התינוק עשה קקי או ינק, ורציתי להרוג מישהו. בבוקר פשוט רצתי לדלפק של האחיות ודרשתי שישחררו אותי עכשיו".
ומה חושבים הרופאים בישראל?
"הרבה נשים היו רוצות להשתחרר כמה שיותר מהר, אבל יש אחרות שהיו יכולות להרוויח מתוספת של זמן בבית החולים, להתרגל להנקה, מעוד זמן להיקשרות עם התינוק, לשאול שאלות", אומר ד"ר גנון. "בתור מי שיילד אלפי תינוקות יש לי המון אמפתיה וחמלה לגבי הקשיים שיכולים להתעורר עם החזרה של היולדת הביתה".
בישראל נשים אחרי לידה ואגינלית ללא סיבוכים משתחררות אחרי 48 שעות, ויולדות בניתוח קיסרי אחרי חמישה ימים. נשים שמבקשות להשתחרר מוקדם יותר יכולות לעשות זאת, בחתימה על טופס הסרת אחריות. המציאות האוסטרלית הרבה יותר קשוחה עם היולדות: יולדת בלידה רגילה משתחררת כבר 6 שעות (!) מהלידה, ויולדת בקיסרי אחרי 72 שעות. לדברי ד"ר גנון הפרוטוקולים האלה מתאימים להרבה נשים, אבל רבות אחרות זקוקות, לטענתו, לעוד זמן.
"אנחנו יודעים שהשגחה וליווי של האישה במהלך ההריון היא השקעה בטוחה בבריאות של התינוק שתשפיע על שארית חייו, ואת אותו הדבר בדיוק אפשר להגיד גם על הימים או השבועות הראשונים אחרי הלידה. נשים משתחררות מבתי החולים כשהן לא מוכנות למסע העומד בפניהן. אני חושב שמדינה מבוססת כמו שלנו יכולה להיות יותר רחומה והומאנית בדרך בה היא מתייחסת לנשים אחרי לידה".
לעמדה של ד"ר גנון נמצאו גם מתנגדים. חנה דחלן, פרופסור למיילדות באוניברסיטת דיסני, סבורה דווקא שהתמיכה ליולדת לאחר הלידה צריכה להינתן בקהילה, בדומה לשירות טיפת חלב הישראלית, ולא בבתי החולים. "כל עוד נשים מקבלות ליווי אחרי לידה בבית אז הבית הוא המקום הכי טוב עבורן, בגלל שהסיכון בהדבקה הוא נמוך משמעותית ואין מסביב בלאגן ורעש של אנשים שיוצאים ונכנסים ונותנים לך עצות סותרות", היא אומרת. "העניין הוא לא השחרור מבית החולים – אלא התמיכה המתמשכת שנשים מקבלות אחרי שכבר השתחררו הביתה. שם נמדדת החברה שלנו".
לדבריה, אנשים מצפים מהיולדת לצאת מבית החולים כשירה ומוכנה למשימת גידול התינוק. "ישנן נשים שמאמינות שאם הן תבקשנה עזרה זה סימן לכישלון שלהן כאימהות, וזה לא נכון", היא מסבירה. "הרי ידוע שנדרש כפר שלם כדי לגדל תינוק. אנחנו צריכים את הכפר הזה מעורב ועוזר מיד מההתחלה".
לדבריו של ד"ר פומפ, יש הבדל ברצון להשתחרר מהר מהאשפוז בין נשים שיולדות את הילד הראשון לבין אלה שמחכים להם עוד ילדים בבית – ודווקא לא בכיוון שאתם חושבים. "נשים צעירות שמרגישות בטוב מבקשות הרבה פעמים להשתחרר אפילו מוקדם יותר מהמקובל", הוא אומר, "לעומת זאת, נשים בלידה מתקדמת נוטות לבקש להישאר זמן רב יותר מאחרות, כדי לנוח, כיון שבמשפחות מרובות ילדים היולדת לא באמת נחה בבית לאחר הלידה".