דיכאון אחרי לידה יכול לקרות לכל אחת, אבל כשזה קורה למישהי מפורסמת, והיא נפתחת ומדברת על זה – הרבה מאמות צעירות זוכות ללגיטימציה. הפעם זו אלאניס מוריסט, זמרת כבר שלושה עשורים, ואמא לשניים שהחליטה לספר באומץ למגזין פיפל על חווית הדיכאון המאוד קשה שלה אחרי לידה, כולל וידיאו כמובן.
מוריסט מגלה לראשונה למגזין, שהיא נלחמה בדיכאון קשה אחרי לידת בנה הבכור, אוור בן ה-6.5, וכעת סבלה מהמצב הזה שוב אחר לידת בתה התינוקת אוניקס, בת שנה וקצת. מוריסט מספרת שהיא תמיד חלמה להיות אמא, גם כשהייתה צעירה, אבל היא ממש לא ציפתה לדיכאון הכבד ממנו סבלה אחרי שתי הלידות. "יש ימים שבהם אני כל כך חלשה ומכונסת, שאני כמעט ולא יכולה לזוז", אמרה הזמרת באופן בלעדי לפיפל, שגם היום, כשבתה התינוקת בת שנה וחודשיים, היא עדיין סובלת מהמחלה. "כשהייתי ילדה, דמיינתי איך זה יהיה כשיהיו לי ילדים, ושאהיה עם פרטנר מדהים. אבל את כל הדבר הזה שאני עוברת עכשיו – את זה ממש לא צפיתי".
זוכת הגראמי בת ה-43 חוותה את הפי.פי.די (PPD – post partum depression) הראשון שלה אחרי שילדה את אוור, היום בן שש וחצי. היא מיד החלה להרגיש את הסימפטומים של המחלה, והיא גם חוותה כאב פיזי אינטנסיבי. בנוסף חוותה מוריסט נדודי שינה, תחושת לטרגיות של תשישות וכבדות. היא גם סבלה מחזיונות או סיוטי יום "מפחידים בטירוף", להגדרתה, של המשפחה שלה נפגעת. היא לא אובחנה באותו זמן, וזה קרה רק אחרי שנה ו-4 חודשים מהלידה.
לידת הבית של אוניקס הייתה שונה לחלוטין מהפעם הראשונה של מוריסט. בניגוד ל-25 שעות לידה של אוור, בפעם השנייה היו לה בסך בכל שישה צירי לחץ, שתי לחיצות ואוניקס הגיחה לאוויר העולם תוך 59 דקות. "היא פשוט יצאה החוצה. זה היה משוגע, אבל רציתי אותה כל כך. הייתי מאושרת".
"זה היה כל כך מבודד ובודד", היא אומרת, "אני רגילה להיות חזקה כמו צוק – מספקת, מגנה, מתמרנת בין הכל. זה גרם לי לפקפק בהכל. אני יודעת על עצמי שאני מקבלת החלטות מצוינת, ומנהיגה שאנשים יכולים לסמוך עליה. עכשיו אני בקושי יכולה להחליט מה לאכול לארוחת ערב". עם זאת, היא לא מוותרת לרגע ומתמודדת עם המצב במודעות מלאה וטיפול תרופתי.
"אני מחפשת את הזמן שלי עם עצמי, גם אם הוא מגיע בשלוש לפנות בוקר. אני רואה את הפרצופים של הילדים שלי ואני מלאת אמפתיה אליהם ויש לי קשר אמיתי איתם. אם הם זקוקים לי, גם כשאני שכובה על הספה, אני מבקשת שיגיעו אלי לחיבוק ולהיות שם איתם. אני מחפשת להקרין עבורם מציאות נורמלית. לא רוצה להיות נטל עליהם", היא אומרת בכנות.
>> התאבדות בעקבות דיכאון: "בכלל לא ידענו שהיא סובלת", אומרת המשפחה