שמני העיסוי המתינו בתיק כבר מחודש שביעי; המספר של הדולה היה בספיד-דייל ומזמן כבר סיימתם בהצטיינות קורס הכנה ללידה פעילה. אפילו קראתם מדף שלם בסטימצקי כדי להתכונן ללידה הטבעית שכל כך רצית. אז למה סיימת את הלידה בחדר ניתוח?
"10 אחוז מהנשים יולדות בניתוח קיסרי לא מתוכנן"
"שיעור היולדות שמסיימות את הלידה בניתוח קיסרי לא מתוכנן הוא כעשרה אחוזים, והנתון הזה די זהה בין בתי חולים שונים", מסביר פרופ' יריב יוגב, מנהל חדר הלידה במרכז הרפואי בילינסון מקבוצת הכללית. "ניתוח קיסרי שלא תוכנן מראש מבוצע כאשר יש חשש למצוקה עוברית, או כאשר אין התקדמות בלידה".
כאשר מדברים על מצוקה עוברית, הכוונה היא לירידות דופק חדות או דופק איטי מדי המזוהים במוניטור שאליו מחוברת היולדת עם הגיעה לבית החולים. אף על פי שמוניטור לא תקין אין פירושו שמשהו בהכרח לא בסדר, וייתכן כי מדובר באזעקת שווא, מעדיפים הרופאים שלא לקחת סיכון - ולהבהיל את היולדת לחדר הניתוח.
מהן הסיבות לניתוח חירום קיסרי?
"אי היכולת של האישה לזוז במהלך הלידה"
זהר כרמי – דולה, מנחת קורסי דולות ומומחית למדיניות חדרי לידה, ובעלת האתר "זהר כבר בדקה" רואה קשר ישיר בין השימוש הגובר במוניטור בחדר לידה ובין עליית הניתוחים הקיסריים הלא מתוכננים. לטענתה, כמה דקות של מוניטור בשכיבה עלולות להתחיל מפל את התערבויות, שתחילתו בבדיקת מוניטור פשוטה וסופו בחדר ניתוח.
"המוניטור הוכנס מלכתחילה לחדרי הלידה כדי להפחית את שיעורי ה-CP (שיתוק מוחין) באמצעות זיהוי מוקדם של מצוקה עוברית", היא מסבירה. "בעבר, היה נהוג לחבר את האישה למוניטור רק כשהגיעה לפתיחה מלאה. היום, השימוש במוניטור הפך נרחב הרבה יותר".
לטענתה של כרמי, דווקא המוניטור הוא שיכול לגרום למצוקה עוברית. "ברגע שמחברים את האישה למוניטור, היכולת שלה לזוז ולהקל על כאבי הצירים באמצעות תנועה נפגעת. אם היולדת לא יכולה לזוז, הצירים כואבים יותר ומובילים אותה לבקש אפידורל. אחרי האפידורל היא כבר נאלצת להישאר על הגב, כי על פי רוב בתי החולים אוסרים על יולדות מאולחשות לרדת מהמיטה. בגלל השכיבה והאפידורל יש ירידות דופק, וההמשך ידוע", מסכמת כרמי.
לידה שלא מתקדמת
הסיבה השנייה להחלטה על ניתוח קיסרי חירום היא לידה שלא מתקדמת, או כדברי פרופ' יוגב: "סטייה גסה מעקומות שקובעות יחס סביר בין הזמן שעבר מתחילת הלידה לפתיחה שהושגה בינתיים".
כדי להפחית את הסיכון לקיסרי חירום, שההתאוששות ממנו נחשבת קשה יותר מניתוח מתוכנן ובוודאי שמלידה רגילה, ממליץ פרופ' יוגב לנשים הנמצאות ב"קבוצות סיכון" - כאלה שעברו ניתוח קיסרי בעבר, או נשים הנושאות עובר שמשקלו מוערך כגבוה במיוחד – להקפיד על מעקב הריון צמוד ואף להגיע להתייעצות רפואית טרם ההחלטה על האופן שבו תלדנה. לנשים בלידה ראשונה הוא ממליץ פשוט על אופטימיות: "חשוב לזכור שתשע מכל עשר נשים לא תגיע לקיסרי, ולחשוב חיובי".
מי שיודעת דבר או שניים על עיכובים היא מאיה, בת 38. כשילדה את בנה הבכור, תכננה מאיה לידת בית, טבעית עד הפרט האחרון. "היו לי גם מיילדת וגם דולה, עשיתי את כל ההכנות והיה לי ברור שאלד בבית", היא מספרת. "בליל הסדר התחילו לי צירים ואחרי שלושה ימים לא התפתחה עדיין לידה. אז כבר הבנתי שאני רוצה אפידורל, ונסענו לבית חולים".
אבל גם בבית החולים, הצירים לא קידמו את הלידה. "כשירדו לי מים מקוניאליים (מים עכורים, אשר יכולים להעיד כי העובר שרוי במצוקה), בצירוף הדיווח שלי על שלושת ימי הצירים, כבר הוחלט לנתח". כשהגיעה מאיה לחדר הניתוח, גילו הרופאים למרבה ההפתעה פתיחה של שמונה אצבעות, התקדמות משמעותית בתהליך הלידה. "היה ברור שמעכשיו זה באמת לא ייקח עוד הרבה זמן, עמדתי בפני בחירה: להמשיך ללדת בעצמי, או להסכים לניתוח. ואז החלטתי שעם כל הכבוד לתהליך הלידה שעליו חלמתי, התינוק כבר רצה לצאת, והרגשתי שאני חייבת לעזור לו".
מה לעשות? תנסו אוקסיטוצין, הורמון האהבה הביישן
אז איך בכל זאת אפשר לעזור לגוף לעשות את שלו?
"כדי ללדת בצורה טבעית ובריאה, היולדת צריכה אוקסיטוצין – ובחדר הלידה די קשה לשמור עליו", אומרת כרמי. אוקסיטוצין, המכונה גם "הורמון האהבה", מופרש בזמן הנקה, בזמן אקט מיני בעל משמעות רגשית ואפילו כאשר חושבים על אדם אהוב. בלידה תפקידו לסייע לרחם להתכווץ ולדחוף את התינוק החוצה.
"האוקסיטוצין הוא הורמון ביישן ונחבא אל הכלים. התנאים האופטימאליים עבורו הם מקום חמים וחשוך, שקט, רגוע ומשרה ביטחון. כל מי שביקר אי פעם בחדר לידה יודע שזה ההפך הגמור ממה שקורה שם", מסבירה כרמי. "אין עוררין על כך שהמהלך ההורמונאלי הכי מתאים ללידה הוא רמת אוקסיטוצין גבוהה, ורמת אדרנלין נמוכה. כאשר כל רגע נכנס איש צוות, מדליק אור, שואל שאלות – גם אם זה נעשה באווירה הכי נעימה בעולם, הפרשת האוקסיטוצין תיפגע, והלידה תתעכב". ומעיכובים, כמו שאמר פרופ' יוגב, קצרה הדרך לקיסרי.