שעות ספורות לאחר שהגיעה לבית החולים, נולדה בתה של אלימור במשקל של 2.85 ק"ג. "הניתוח התרחש בשעות הבוקר. הכול היה תקין, אבל כבר אז היה לי מוזר שאפשרו לי לראות את התינוקת רק בשעות הערב. היא נראתה לי אפאטית לגמרי ולא בכתה. הייתה רדומה וישנונית מאוד ולא ינקה. ממש כמו בובה", משחזרת אלימור, "כששאלתי את הרופאה, היא הסבירה לי שיש לתינוקת בעיות עיכול בגלל סוכר".
בלילה בדק את התינוקת רופא שקבע כי מצבה תקין אולם יש להמשיך מעקב במוניטור ומעקב סוכר. למחרת, נחרדה אלימור לגלות שבתה הועברה מחדר התינוקות לחדר טיפול נמרץ. "אף אחד מהצוות הרפואי לא עדכן אותי בכלל שהיא בטיפול נמרץ. גיליתי את זה במקרה. הלכתי לפגיה ושם ראיתי אותה מחוברת לצינורות חמצן. נכנסתי ללחץ שאלתי את האחות. היא אמרה שהיא שינתה צבע מסיבה לא ברורה. כעבור זמן קצר, באופן תמוה עוד יותר, ניתקו אותה מהצינורות בטענה שהכול בסדר", מספרת אלימור. "הייתה לי תחושה שהם רק רוצים שאעזוב כמה שיותר מהר את בית החולים כדי שיולדת אחרת תיכנס במקומי".
וכך, ביום החמישי לשהותה של אלימור בבית החולים, החליט הצוות לשחרר אותה הביתה למרות התנגדותה הנחרצת. "כשאמרתי לאחות שאני לא מוכנה לעזוב כי המצב של התינוקת לא טוב והיא לא אוכלת, ירדה במשקל והדופק גבוה מאוד, היא ענתה לי: 'לא נורא, היא תאכל בבית. מקסימום היא סובלת מצהבת לא משהו רציני. אם יהיה משהו - תחזרי'. הצוות הרפואי העלים מאתנו מידע על המצב שלה וזה חמור מאוד", טוענת אלימור.
"הבטחתי לה שמי שהתרשל – ישלם על מעשיו"
"קראתי לתינוקת נאווה. היא לא זכתה לצערי לרגע אחד של אושר בגלל שרשרת מחדלים מטעם בית החולים. קברנו אותה בבית הקברות בכפר יונה. בעקבות המקרה עברתי לגור בבית אחר כי הזיכרונות היו קשים לי מדי. זו טראומה שתלווה אותי לכל החיים. הילדה הגדולה שלי שראתה אותה עדיין בהלם ממותה. היא והבת הקטנה חיכו לה בבית. הן קיבלו קשה מאוד את מותה. גרמו לנו למפח נפש", אומרת אלימור בעצב, "אתה יודע מה זה לעבור ברחוב ולראות ילדים בגיל של נאווה? זה שורף אותי מבפנים. הילדה הייתה צריכה לחיות אבל הרגו לי אותה. "לצוות הרפואי היו נורות אדומות שדלקו במשך כל אותם ימים אבל הם זלזלו. התרשלו בצורה פושעת והרגו לי את הילדה. הבטחתי לה מעל הקבר שמי שהתרשל ישלם על מעשיו וזה מה שאני מתכוונת לעשות. מאז המקרה אני בטראומה קשה. לא רגועה ומתקשה להיכנס להריון".
באמצעות עו"ד אסי לביא-צוקרמן הגישה אלימור בסוף השבוע תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד בית החולים לניאדו על סכום של כעשרה מיליון שקל.
כתב התביעה חושף כי תיקה הרפואי של התינוקת נאווה ז"ל דל במסמכים ותיעוד רפואי, אין בו מעקב רצוף על אופן הטיפול בה ונתונים רבים התאיידו להם אורח פלא. הוא מייחס מחדלים ורשלנות קשה של הצוות הרפואי שלא נתן את דעתו מספיק למצבה של נאווה ולמעשה הדבר הוביל למותה הטרגי.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של רופא מומחה, פרופסור זוהר ברזילי, מבית החולים 'שיבא' מומחה בתחום טיפול נמרץ ילדים. בחוות דעתו טוען פרופ' ברזילי כי התנהגות לא מקצועית ורשלנית הובילה למותו של התינוקת. "לא ניתנו ליולדת ולבעלה הסברים מיוחדים איך לנהוג ומה לעשות במקרה של הקאות, סירוב לאכול ושינויי צבע. הצוות המטפל בלניאדו כלל לא העמיק את הבירור לגבי התינוקת וזאת למרות שני אירועים מתועדים בעת האשפוז. אני רואה בהחלטה להפסיק את הניטור, בהיעדר בירור לגורמים לתופעות מהן סבלה התינוקת ובשחרור הלא ראוי, התנהגות לא מקצועית ורשלנות", הדגיש פרופ' ברזילי והוסיף, "חוסר בירור זה מנע נקיטת פעולות למנוע את מותה של התינוקת וגרם לתוצאה הטרגית".
"יכלו להעביר אותי לבית חולים אחר עם התינוקת אם הם התקשו באיתור והבנת הבעיה של נאווה אבל הם לא עשו שום מאמץ לטפל בה. ילדתי פעמיים בבית החולים 'בלינסון' והכול שם היה מצויין ומקצועי", ציינה אלימור, "במקום לגדל ילד יפה ולשלוח אותה לבית הספר ולגן הילדים, עטפתי אותה בסדין לבן וקברנו אותה. מי שהתרשל בבית החולים צריך לשלם על מעשיו כדי שזה לא יקרה לנשים נוספות. ילד זה לא צעצוע ואת זה לצערי לא הבינו בבית החולים לניאדו".
מבית החולים נמסר בתגובה לכתב התביעה: "כתב התביעה עדיין לא התקבל. לכשיתקבל נלמד אותו ונגיב בבית המשפט".