הרגע הזה שהפעוט שלך סובל ואתה לא יכול לעזור לו הוא רגע קטן בחיים שתשמח למחוק מארסנל היומיומי שלך לנצח. ובכל זאת, לגוף הקטן הזה יש את אותן תופעות כמו הגוף הגדול שלנו, עצירות היא אחת מהן, ולמישה מדובר בתופעה שכיחה אצל ילדם בכל הגילאים. "עצירות מאופיינת ביציאות קטנות, מעטות מדי, קשות או מלוות בכאב ובבכי", אומרת ד"ר צילי צנגן, סגנית מנהל היחידה לגסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים, מרכז רפואי וולפסון, חולון. "למרות החרדה שמעוררת התופעה אצל ההורים הסיבה השכיחה ביותר לעצירות לאחר גיל שנה היא התאפקות או שיבוש ברכישת הרגלי יציאה נכונים. התהליך הבעייתי מתחיל בדרך כלל מפעולת מעיים כואבת".
הסיבות לפעולת מעיים כואבת הן רבות, משינויים בתזונה (בפעוטות מעבר מיניקה לתחליף חלב אם או תוספת של דייסות או מזון מוצק) , תפריט דל בסיבים תזונתיים, צריכה של חלב בכמות גדולה, מחלת חום, חריגה משיגרה, לחץ יתר של ההורים בשלב הגמילה מטיטול כשהילד עדיין אינו בשל לגמילה, שירותים לא זמינים או לא נקיים, ועד ילדים שעסוקים ולא רוצים להפסיק במהלך משחק או תכנית טלוויזיה כדי ללכת לשירותים. במקרים אלה, התאפקות גורמת להשהיה של התוכן הצואתי במעי הגס, ספיגת הנוזלים מתוכו, התייבשות הצואה וכך נוצר גוש גדול וקשה.
הכאב יוצר אצל הילד חרדה מפני פעולת המעיים הבאה, ובפעם הבאה שהוא חש צורך לפעולת מעיים, הוא מגיב בהתאפקות רצונית וסגירה של שריר הסוגר בפי הטבעת. בהתבוננות ניתן לזהות את הילד המתאפק: הוא מכווץ את שרירי העכוז, ולעתים מגייס גם את שרירי הרגלים ונעמד על קצות האצבעות.
במשך הזמן הופכת תגובת ההתאפקות להרגל, וכך נוצרת עצירות מתמשכת. לעתים היא מלווה בבריחה של צואה רכה מפי הטבעת, אשר מפחידה את הילד ומכעיסה את ההורים. לאחר מספר ימים ללא פעולת מעיים מתרחשת פעולת מעיים מלווה בכי וצעקות - ביטוי גם לכאב וגם לחרדה. היציאה יכולה להיות בקוטר שסותם את האסלה.
עצירות מסיבה רפואית
סיבות רפואיות נוספות הן תת-פעילות של בלוטת התריס, רמות מלחים לא תקינות בדם או מחלת הצליאק.
תינוקות יונקים יכולים "לצאת" רק פעם בשבוע
מצד שני, יש גם תופעות פונקציונליות בפעולות המעיים של תינוקות בחודשים ראשונים לחיים, אשר אינן מוגדרות כעצירות ואנחנו לעתים מתבלבלים בהן.
- מיעוט פעולות מעיים בתינוקות יונקים. לתינוק יש בממוצע 4 פעולות מעיים ביום אולם טווח הנורמה הוא רחב ולתינוקות שיונקים חלב אם תיתכן פעולת מעיים רק פעם בשבעה עד עשרה ימים. אם היציאה רכה, הבטן אינה תפוחה והתינוק נינוח ואוכל כרגיל ואינו מקיא, די במעקב בלבד ללא כל התערבות .
- בכי חזק והאדמה בפנים שנמשכים כ-10 דקות לפני פעולת מעיים, שיוצאת רכה ותקינה. להורים נראה שהתינוק מאד סובל אך למעשה זהו מצב בו התינוק עדיין לומד שתהליך פעולת המעיים דורש תיאום בין יצירת לחץ תוך ביטני (בכי והאדמה בפנים) ובין פתיחה והרפיה של סוגר פי הטבעת. התופעה חולפת בגיל 6 חודשים.
מתי כן חשוב לערוך ברור קליני לילד הסובל מעצירות, כדי לשלול אפשרות של מחלה?
התאפקות היא סימן מובהק ואבחנתי לעצירות פונקציונלית. במקרים שניכרים סימנים ברורים של התאפקות, ו/או כאשר עצירות מתחילה בעקבות גמילה מטיטול, אין צורך בבירור.
לעומת זאת, עצירות שמתחילה כבר אצל היילוד הרך, מעוררת חשד יותר גבוה לבעיה אורגנית, בעיקר חשש למחלת הירשפרונג. עצירות אצל תינוק היא תדירות פעולת מעיים פחות מפעמיים בשבוע וכאשר יש יציאה היא קטנה, קשה, או בקוטר של עיפרון. סימנים נוספים המחשידים לבעיה רפואית הם תפיחות הבטן, הקאה, אכילה מועטת והאטה בעליה במשקל.
גם במקרה של עצירות שאובחנה כעצירות פונקציונלית, אך הטיפול בה לא הביא לשיפור, מומלץ לערוך ברור, שיכלול בנוסף לבדיקות המתוארות לעיל גם בדיקת סרולוגיה לצליאק לילד שהיה חשוף לגלוטן .
הטיפול בעצירות פונקציונאלית
מטרת הטיפול היא לאפשר פעולת מעיים רכה יום יום ללא כאב, כדי להשתחרר מהחרדה המלווה פעולת מעיים ולאפשר לילד ללמוד מחדש התנהגות נכונה, כלומר, להגיב לצורך בפעולת מעיים בהרפיית השרירים שתאפשר אותה, ולא בהתאפקות.
שלבי הטיפול:
1. ריקון ראשוני של גושי הצואה במעיים. פעולה מתבצעת באמצעות שתיית פוליאתילן גליקול (PEG) המשווק בצורת אבקה שניתן להמיר בתוך כל שתייה, במינון של 1.5 גרם לק"ג ליום במשך 3-6 ימים. אצל ילדים גדולים ייעשה לעיתים שימוש בחוקנים במשך מספר ימים.
2. טיפול אחזקה הכולל:
א. שינויים בדיאטה: תוספת פרות וירקות ומיצי פרות, בעיקר שזיפים, תפוחים ואגסים. קשה לשנות הרגלי אכילה של ילדים, ועל כן על השינויים להיעשות בתבונה, ולא להפוך לנושא למאבק עם הילד.
ב. שינויים בהתנהגות: יצירת מסגרת של סדר יום הכולל ישיבה בשירותים בזמנים קבועים בבוקר, אחרי ארוחות, ובערב לפני השינה - מועדים בהם ההתכווצויות הנורמליות של המעי הגס מוגברות (לאחר ארוחה קיים רפלקס באמצעותו הקיבה מפעילה את ההתכווצויות של המעי הגס). מומלץ לנהל יומן רישום הישיבות בשירותים, ולעודד את שיתוף הפעולה של הילד על ידי מתן חיזוקים חיוביים קטנים (מדבקות, למשל).
ג. טיפול יומיומי בתכשירים מרככי צואה, הסופחים נוזלים מהמעי.
שימו לב, כי לעצירות יש נטייה להחמיר כאשר יש שינוי בשגרה, כמו: חופשים, טיולים או שהות ממושכת מחוץ לבית. במקרים אלה צריך הילד להשתמש בשירותים לא מוכרים וגם לא תמיד זמינים. הערנות של ההורים חשובה.
עוד הוסיפה ד"ר צנגן כי טיפול יומיומי בתכשירים מרככי צואה, הסופחים נוזלים מהמעי מסייעים במקרים הנ"ל לדוגמא: "נורמלקס" שמכיל PEG 100% ללא טעם וללא ריח, שמן פרפין, סירופ לקטולוז, כמובן שרצוי להתייעץ עם רוקח לגבי מינון לפי גיל ומשקל הילד.