בעקבות עבודתו של בעלי, כדובר שגרירות, גרנו באנקרה ארבע שנים וחצי. במהלך השהות בטורקיה הספקתי לעבור שני הריונות ושתי לידות, ולמרות שטורקיה קרובה כל כך לישראל, החוויות שעברתי היו שונות מההריון והלידה שעברתי בארץ.
"את לא מתכוונת ללדת בקיסרי?"
למרות מה שאנשים חושבים, טורקיה היא ממש לא מדינת עולם שלישי. הרפואה, במיוחד הרפואה הפרטית, מאוד מתקדמת, יש שם את כל הבדיקות שנהוגות בישראל. אני בחרתי לעשות את הסקירות ואת השקיפות הערפית בישראל, כי היה לי חשוב שהבדיקות וההסברים יתבצעו בעברית, ולא באנגלית או בטורקית, אבל אלו כן בדיקות שמקובלות בטורקיה.
קורס הכנה ללידה, עם זאת, הוא הרבה פחות מקובל מבארץ. רוב הנשים הטורקיות יולדות בניתוח קיסרי, לפחות בבתי החולים הפרטיים (כמובן שבמערכת הציבורית המצב שונה) - זו האופציה הרגילה מבחינתם. למעשה, לא צריך להירשם מראש לחדר הלידה, כי תמיד יש חדרי לידה פנויים – מה שחסר הם חדרי ניתוח.
לאורך ההריון שאלו אותי איך אני מתכוונת ללדת, וזה נראה לי מוזר: למה שמישהי תלד בקיסרי אם יש לה ברירה אחרת? אבל שם, הנורמה היא פשוט לקבוע תאריך לקיסרי אלקטיבי, ולא לנסות בכלל לידה רגילה.
בטורקיה יש כמובן חנויות ומחלקות לבגדי הריון, אבל הבגדים היפים והאיכותיים ממש יקרים ביחס לבגדים הרגילים שם ולבגדי ההריון בארץ. יש רשתות מערביות, כמו מאד'ר-קר, אבל באחד הביקורים בארץ הצטיידתי בכמה פריטים. חוץ מזה, בהריון שני ושלישי כבר לומדים טריקים, ולא צריך לקנות כל כך הרבה, אלא מסתדרים עם מה שיש.
המרדימה חיכתה לי עם האפידורל
מכיוון שילדתי במערכת הרפואה הפרטית, קיבלתי יחס אישי, הרבה יותר מבארץ, מפני שכאן ילדתי כמובן, כמו כולן, במערכת הציבורית. הייתה לי רופאת מעקב הריון פרטית, שליוותה אותי מהרגע שהריתי ועד הלידה. כשיולדים עם רופא פרטי בטורקיה, מקובל להתקשר אליו כשמתחילים לך צירים, והוא פוגש אותך בבית החולים שאת בוחרת, אחד מבתי החולים שהוא עובד איתם.
בלידה הראשונה בית החולים שבחרתי היה מלא, ונסענו בגשם לבית חולים אחר, לא מוכר, שהרופאה המליצה לנו עליו. פשוט נסענו אחריה, ודווקא יצא לנו טוב, כי זה היה בית חולים קרוב יותר וידידותי. הרופאה שלי עבדה עם מרדימה פרטית, שהוזעקה לבית החולים עוד לפני שהחלטתי אם אני רוצה אפידורל. כשהחלטתי שאני רוצה, היא נכנסה לחדר ונתנה לי מיד.
בישראל, כשרציתי אפידורל, היו שלוש יולדות לפניי, ולקח הרבה מאוד זמן, בעוד ששם המרדימה חיכתה לי, ונכנסה עם הזריקה ברגע שביקשתי. זה בעיקר הבדל בין רפואה פרטית לציבורית, אבל הרבה יותר מרגיע לדעת שהרופא שלך איתך ורק איתך.
הרופאה שלי דיברה אנגלית, אבל האחיות בחדר הלידה לא. הטורקית שלי מאוד בסיסית, ולכן התקשורת איתן הייתה קצת לקויה. למרות זאת, הלידות עברו בסדר גמור. התנאים הפיזיים מאוד נוחים, כראוי לבית חולים פרטי. החדר שבו את יולדת הופך לחדר אשפוז פרטי, עם מיטה מתכווננת, זה מאוד שונה מהמחלקות בארץ, של כמה מיטות בכל חדר. עם זאת, האשפוז מאוד קצר, 24 שעות בלבד.
תינוקייה? לא שמעו על דבר כזה
בטורקיה אין דבר כזה תינוקייה, לפחות בבית החולים שילדתי בו. ברירת המחדל היא ביות מלא. אחרי הלידה רציתי להתקלח, וביקשתי מהאחות שתשמור רגע על התינוק. בהתחלה היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה בכלל, ועשתה לי פרצוף, אבל בסוף הסכימה. בשאר הדברים הרגשתי הרבה גמישות ופתיחות. בגלל שאנחנו זרים, הם מבינים את ההבדלים התרבותיים, ומאוד מקבלים אותם.
מכיוון שעבדתי בשגרירות, הייתי זכאית לחופשת לידה כמו בישראל, לפי התנאים בארץ. לטורקיות יש חופשת לידה די דומה לישראליות, אבל לא מקובל שם לשלוח למשפחתונים, ורובן נשארות לפחות עד גיל שנה, ואחר כך נשארים עם הסבתא. כשסיפרנו להם שבגיל שלושה וחצי חודשים ילדים ישראלים הולכים לגן, הם הזדעזעו – זה מאוד רחוק מהנורמות שלהם.
בגלל שטורקיה כ"כ קרובה, המשפחה שלי הגיעה מאוד מהר אחרי כל לידה. את שתי הבריתות עשינו בטורקיה, ומאוד הקל עלינו ועזר לנו שהמשפחות יכלו להגיע בהתראה קצרה. שתי הלידות שלי היו אחרי שבוע 40, ומעבר ללחץ של מתי אלד, היינו לחוצים לגבי הכרטיסים, שיספיקו לכרטס ולהגיע. בלידה הראשונה, בארץ, אמא שלי הייתה איתי, אבל בלידות בטורקיה עדכנו אותם בטלפון, וזה היה כמעט כמו הדבר האמיתי.