צליל יעקבי (31) מאשדוד הייתה בהריון בחודש תשיעי להריונה, כשאבא של בעלה שגיא - נפטר. במהלך הלוויה עצמה התחילו הצירים ובסופו היא נסעה ישירות אל בית החולים. "שבועיים וחצי לפני הלידה, בערב ראש השנה, התחלתי מעקב בקפלן לאור חשד בעיכוב בגדילה. הייתי מגיעה פעמיים בשבוע להערכות משקל ומעקבים. מדובר בלידה שניה, כך שידעתי שאני מגיעה ישר למרכז הרפואי קפלן שם הייתה לי חוויה טובה מאוד בלידה הראשונה. הייתי במעקב כמעט שלושה שבועות".
חמך היה חולה זמן רב?
"הפעם האחרונה שהגעתי אליו הייתה ביום חמישי שלפני הלידה. חמי היה מאושפז במחלקה פנימית, הוא חלה בסרטן. הרגשתי צירים כבר בשלב הזה, אבל השתחררתי הביתה. התכוננו הרבה מאוד זמן, ידענו שהאירועים צמודים אך זה הרגיש כמו סרט שאתה צופה בו מהצד, לא צפיתי ולא דמיינתי תסריט כזה, מאוד לא מציאותי. חמי היה חולה במשך שלוש שנים אך בחודש האחרון הייתה הידרדרות מהירה".
בערב סוכות, בשבת בצוהריים, אבא של שגיא בעלה נפטר. יום למחרת, בראשון בצוהריים התקיימה הלוויה. "במהלך הלוויה הרגשתי צירים, אבל הם לא הרגישו כמו צירים שמתפתחים ללידה. היו אנשים, בעיקר נשים שחוו לידה, שאמרו לי דווקא שזה עוד רחוק. אף אחד לא לחץ עליי. הציעו לי לשבת בצד ולא להתקרב יותר מידי, כדי לנוח. בגלל שמדובר על צוהרי ערב חג סוכות, אז לא נהוג לשבת שבעה ולא לעלות לקבר. כלומר הזמן היחיד 'לשבת' היה מהלוויה עד לערב החג".
"הרגשנו שמלמעלה הוא עושה את כל הבחירות עבורנו"
וכך היום שלהם נע מעצב קיצוני לשמחה גדולה ותקווה לעתיד. "לאורך כל הלוויה הצירים המשיכו. הם היו בתדירות יחסית רחוקה ורציתי לחכות", משתפת בהתרגשות צליל, שומעת את עצמה ומופתעת איך מסלול החיים רץ בראשה. "חזרנו הביתה לשבעה שהייתה שעות בודדות. החלטתי ללכת הביתה לנוח, לא ידעתי אם זו התקדמות בלידה או שזה משהו רגשי מהסיטואציה, אבל הצירים החלו להתגבר, בעלי היה עדיין בשבעה, ויצאתי עם אחותי לכיוון המרכז הרפואי קפלן. הגעתי למיון יולדות בקפלן כשהייתי בפתיחה 4 ".
איך קיבלו את המצב הלא פשוט בבית החולים?
"כשהתקבלתי לבית החולים אחותי סיפרה את הסיפור, כולם הצטמררו מאוד והיו מאוד רגישים לנושא. גם המיילדת שלי, ילנה, הייתה מאוד רגישה. ירדתי אליה לחדר הלידה כמה ימים אחרי והיא אמרה שהיא כל הזמן חשבה עלינו. מאוד רציתי לידה טבעית, והתכוננתי לזה, אבל כשהגעתי שאלו אותי אם אני רוצה אפידורל, ובגלל שהכאבים היו בלתי אפשריים, הסכמתי. למרות זאת, עד שהתקבלתי לחדר לידה כבר היה מאוחר מידי, ובסוף הגשמתי את החלום שלי ללידה טבעית. נכנסתי לחדר לידה בחמש וחצי".
בעלך הספיק להגיע לחדר הלידה?
"דיברנו בינינו כאשר ראינו את ההידרדרות במצב של עופר חמי, והבנו שיש סיכוי ששגיא לא יצליח להגיע לחדר הלידה. בגלל שהשבעה הייתה רק מספר שעות בודדות זה התאפשר, אין לי ספק שעופר עוזר לנו גם אם הוא לא נמצא איתנו. בעלי קם מהשבעה בשעה חמש, הוא היה בבית החולים ברבע לשש, וילדתי בשעה שש עשרים ושתיים. אני בטוחה שחמי היה מעורב בזה. הייתה לי תחושה שהגשמתי את הלידה שרציתי. אני מרגישה שהוא לקח את השליטה לידיים שלו והחליט בשבילי איך תהיה הלידה. הרגשנו שהוא עשה את כל הבחירות בשבילנו, היו לאורך כל זמן האשפוז חששות לגבי מתי תקרה הלידה, האם לפני או אחרי, כי הבנו שמצבו סופני, והוא זה שבחר עבורנו. ".
לדבריה, העובדה שלא הייתה שבעה, בעקבות החג, הקלה קצת על ההתמודדות. "כולם הצליחו להתמקד באושר ולא רק באובדן. הסתכלנו על הצד האופטימי של החיים. גם בזה עופר היה איתנו נוכח מהשמיים, עזר לנו לעשות את זה". צליל מספרת שהיא ובן זוגה אפילו שינו את החלטתם על שם התינוק הרך עקב הנסיבות שנוצרו, "היה לנו שם אחר שמאוד רצינו, אבל הבנו שבגלל הנסיבות אנחנו רוצים לשנות חשיבה והחלטנו לקרוא לו עופרי".
גם לגבי הברית, צליל מספר שהם מאוד התלבטו. כמו כל החיים, גם כאן הם הבינו ששמחה מהולה בעצב. "אמנם אין שבעה, אבל התחושות מאוד קשות. עשינו את זה בבית של חמי ז"ל וחמותי. התכנון היה שחמי ז"ל יהיה הסנדק, אבל בסוף זה היה אבא שלי. היה מאוד מרגש", היא משתפת.
אז מה יהיה בלידה הבאה?
"הלידה הראשונה ילדתי בשיא הקורונה, בלידה השנייה היה את הסיפור הזה, אז ברור לנו שגם בלידה הבאה יהיה משהו יוצא דופן", היא אומרת בספק חיוך ספק קריצה.