קורס הכנה ללידה בזמן מלחמה: למה זה חשוב דווקא עכשיו?

אין עוררין על חשיבות קורס ההכנה ללידה. כבר השכלנו לדעת שהוא חשוב בכל מספר הריון ולקראת כל לידה בכדי לרענן את הזיכרון, לצבור ביטחון לקראת הלידה וללמוד עוד כלים וטכניקות שיעזרו לך להתמודד על שלבי הלידה. בתקופה הזו, חשוב להמשיך להתנהל כמו כל אישה הריונית אחרת, במקום אחר, כאילו אין מלחמה ואת נשארת להתמודד לבד עם כל הבדיקות, התרגשויות ואתגרים שהריון יודע להביא אתו כאשר בן זוגך גויס למילואים.

בימים רגילים, במציאות מקבילה נשים בהריון פורחות. מדמיינות חדר ילדים, מתלבטות איזה צבע לצבוע בחדר, עוברות בדיקות מעקב, משתפות חברות קרובות, נפגשות בבתי קפה, מקבלות חיזוקים ותמיכה, עצות לצד מפגשים קהילתיים, מגיעות למפגשי הכנה ללידה יחד עם בני הזוג, פותחות מעגלי חברות חדשים עם זוגות נוספים מהקורס, מתאמות סיור בבתי יולדות, משוות ומתלבטת איפה ללדת. רוכשות ציוד לקראת התינוק ומתעדות את התפתחות ההיריון לצד זוגיות שמשתבחת לקראת תפקיד חדש - הורים או הרחבת המשפחה.

היום? אנחנו רואות בקהילה שלנו כל כך הרבה נשים בהריון שנמנעות מלצאת מהבית וכל פעם זה יכול להיות בגלל תירוץ אחר. פעם "אין לי כוח כי שוב הייתי ערה כל הלילה". פעם חששות להתמודד עם האזעקות- "שקט מדי, אין הפסקת אש, איפה זה יתפוס אותי?" ואפילו מוצאות שאין סיבה מספיק מוצדקת לצאת מהבית כי מתלוות לזה רגשות אשם - כל דבר שהוא לא רפואי הוא נחשב כמותרות. ובמלחמה כמו במלחמה אין מקום לשום דבר אחר חוץ מ.. חוץ ממה בעצם? לחימה? דאגות? חדשות? מה אנו הנשים צריכות עוד להקריב למלחמה כדי להרגיש מספיק? מספיק עושות ופחות אשמות על מה שאנו לא? יש דבר כזה להפסיק רגשות אשם?

למה נשים ישראליות בוחרות לא לשמוח?

את בתקופה הכי מרגשת בחיים שלך, תקופה כל כך זמנית, בה כל שבוע משתנה עולם, כל שבוע העובר הופך למציאותי יותר, מורגש יותר ואמיתי יותר, תקופה בה הציפייה גוברת ואיתה ההתרגשות לקראת הלא נודע. לקראת עולם שלם חדש.

אז למה בעצם נשים ישראליות בוחרות שלא לשמוח? בוחרות להיסגר בבתיהן ולוותר על הכול? לשם מה? האם הזדהות עם העצב, עם האבל יכולה איכשהו לתרום? לתרום למישהו? התשובה היא לא. וחשוב שתדעי זאת. אין לזה שום ערך, זה לא מקדם אף אחד. למה זה כן משפיע? זה עלול להשפיע עליך. על העובר שלך. על הלידה שלך ועל ההתאוששות שלך. זה עלול להגביר סיכוי גם לדיכאון או לידה מוקדמת. עכשיו את מבינה שאחריות לשמוח היא אחריות אישית? והיא בחירה! בחירה שלך.

איך אפשר לשמוח ולהתרכז בחיים הפרטיים שלך, בך ובתינוק שלך?

שימי את עצמך במרכז לשם שינוי ודווקא בתקופה הזו ודווקא עכשיו כי הריון הזה לא נצחי והתקופה הזו תחלוף מהר מידי ממה שנדמה לך. נתחיל בכך שאל תוותרי על המפגש הכנה ללידה עם אשת מקצוע. כיום יש אפשרות לקבל תכנים מוקלטים ולרכוש קורס הכנה ללידה דיגיטלי שמאפשר לצפות בתוכן הקורס עבור שני בני הזוג ולקבל את הכלים גם במרחק, כך גם את וגם בעלך תוכלו כל אחד ממקומו לצפות בתכנים וכמובן לאחר מכן ביחד. את אמנם נמצאת בתקופה שבה את עוברת את ההיריון לבד, הבדיקות, ההתרגשות, התזוזות של העובר בבטן, אפילו החשקים שלך ולצד זה, דאגות בלתי פוסקות על הבן זוג שנמצא במילואים ולא משנה איפה. הדאגות שם והחוסר מורגש בתקופה שגם ככה את מאוד רגישה.

בדיוק בשל כך, חשוב שתקבלי גם מענה אישי. גשי למפגש פרונטלי שמעניק מענה מידי לצרכים שלך, אל תהססי. לאור המצב נשים מגיעות לבד למפגשי הכנה וזו הזדמנות לפתוח מעגל חדש של חברות, קהילה והזדהות עם נשים נוספות שמספיק לראות מבט בעיניים ולהבין שכולן באותה הסירה. לרוב מומלץ להתחיל סביב שבוע 28. אך אני ממליצה להתחיל כבר בשבוע 15-17. למה?

למה לא? תעסיקי את עצמך, תדאגי לך ולעובר, תרחיקי את הבדידות שאולי את חשה ותרחיקי כל מחשבות רעות. גם בשבועות אלו תתחילי לקבל כלים לתרגולים שונים, להכניס לשגרת החיים שלך את המפגשים, כדי שברגע האמת זה ישרת אותך ויצוץ באופן אינטואיטיבי ויהיה עבורך משמעותי לעומת להסתפק בכמה פגישות בודדות סמוך ללידה וברגע האמת לאלץ את עצמך, לאתגר את המוח ולנסות לחכות משהו שאולי את זוכרת ברגע האמת שבסוף ממש לא מקדם אותך ולא משרת.

תחשבי על מרתון לריצה, הרי לא מצפים מאנשים לקום בבוקר להירשם ולרוץ באותו היום וגם לא שבועיים קודם. אנו עושים תהליך של שנה בכדי להתכונן ליום המרתון ולהתמודד עם המסע בצורה הטובה והבריאה. אז למה הגישה כלפי הלידה שונה? הרי זה הולך להיות חתיכת מרתון לכל המערכות בגוף ובטח התמודדות מנטלית. בואו נשכיל להתחיל בהכנה המוקדמת.

למה אני צריכה הכנה בלידה קיסרית?

לגבי לידה קיסרית, משום מה יש סטיגמה שלקראת ניתוח אין צורך להתכונן. הרי אין צירים. האם זה אומר שאין התמודדות?  ממש לא. יש התמודדות לא פחות חשובה מהכנה לקראת לידה וגינלית כאשר יש אלמנט של חוסר ידיעה מתי ואיפה זה תופס אותי. בעצם חוץ מוודאות מתי ומי נמצא בלידה קיסרית שאני יכולה לתאם כל שאר הדברים דורשים הכנה פיזית והרבה מאוד הכנה מנטלית.

לא לשכוח שגם יכול מאוד להיות שבן הזוג לא יהיה שם בעת הניתוח הקיסרי גם אם את יודעת את התאריך של הניתוח ולכן חשובה עוד יותר ההכנה לכך ובטח יש הערכות שנדרשת לעשות על מנת להשפיע על ההחלמה והתאוששות שלך לאחר הלידה בטח אם את בוחרת בהנקה.

יש צורך להיערך לזה מראש כי הגוף צפוי להיות בפער בין הצורך של התינוק למה שהגוף יכול לייצר עבורו. אם מקבלים כלים ולומדים להתכונן נכון לקראת הלידה הקיסרית ניתן לצמצם את הפערים ולהיות מתואמים ולהבטיח עתיד ההנקה. לכן גם לקראת לידה קיסרית שווה לעבור קורס הכנה ללידה וגם במקרה הזה ההמלצה האישית שלי סביב שבוע 17. מסכימה איתי שידע זה כוח? שווה לקבל כלים אלו ולא להיות מופתעת או אולי מופתעת פחות לפני האירוע ולא בדיעבד. וזו בחירה שלך אם לתת לזה הזדמנות.

לא לשכוח את רצפת האגן 

משהו קטן נוסף, אני ממש ממליצה גם על פיזיותרפיסטית לרצפת האגן, תכירי אחת כזו עוד במהלך ההיריון שלך ואל תחכי לבריחות שתן כדי לתאם איתה תור. היא תהיה מצוינת לחבר אותך אל פלג גוף התחתון שלך, תלמד אותך איך לחזק את השרירים ואיך להשתמש בהם בלידה, למה לצפות מהתאוששות מהלידה ותשפר איכות חיים שלך מרגע זה. ולאחר לידה כאשר תגיעי לביקורת תוכלי לדייק מולה ולקבל הנחייה שמותאמת לשיקום האישי שלך בעקבות הלידה שלך, גם אם לידה הייתה סופר רכה וטבעית. ההמלצה מתאימה לכל הריון, סיכמנו כבר שידע זה כוח, לא חייב לחכות ללידה חוזרת כדי לקבל מענה מאיש מקצוע.

ותזכרי, את לא לבד, יש 180 אלף נשים בהריון בממוצע בשנה בישראל, מאות אלפי מילואימניקים מגויסים כך שסטטיסטית רבות מהן עוברות את התקופה הזו לבד בדיוק כמוך, אז תנשמי, תכנסי לקהילות של נשים בהריון ולקראת לידה, תייצרי עבורך סביבה תומכת ותהני מכל רגע, גם לצד החששות והדאגות לאהוב שלך.

הכותבת היא יזמת ודולה המלווה מאות נשים, חברת Nine Plus Life.