השמות שלנו הם חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו. הם נושאים איתם מטען רגשי, אישי, תרבותי, משפחתי והיסטורי, הם מצביעים על קשרים, חברויות ואהבות, ויש להם חלק בלתי נפרד בעיצוב התפיסה העצמית שלנו, הקהילות שאנחנו שייכים אליהן ומקומנו בעולם.
על פי היהדות, שמות הילדים נקבעים בשמיים, טרם הלידה, ויש להם חלק בלתי נפרד מקביעת גורלו של האדם. ביהדות ישנה גם התייחסות ל"אותיות חזקות", וגם באסלאם ובנצרות מייחסים חשיבות לשמות הילדות והילדים, בין השאר כדרך לשמר שושלות ולשמור על זכרם של מי שהלכו לעולמם. לא רק דתות עוסקות בשמות, אם תפנו אל הנומרולוגיה - תגלו ששם האדם הוא חצי מכל העניין, ואם תפנו לעולמות המיתוג והפרסום, תמצאו את מי שיאמרו שהשם הוא כל העניין כולו.
בשנים האחרונות ניכרת מגמה חדשה בשמות הניתנים לילדים ולילדות בישראל, עם שמות שהולכים ונעשים מיוחדים יותר, נדירים יותר, ובעיקר - לועזיים יותר. אחרי שסיפרנו לכם בהרחבה על שמות כמו ארייה וריי שהפכו למבוקשים בשנה החולפת, תהינו מה יקרה כשכל הילדים והילדות עם השמות האקזוטיים יהפכו להיות סבים וסבתות. תפסנו לשיחה שלוש סבתות שזכו בשמות "צעירים", ויצאנו מחוזקים.
>> ואלה השמות הכי פופולריים בתשפ"ג
הילה שלו בת ה-84 נולדה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. "אבא שלי מרוסיה ואמא שלי מווינה, וכשנולדתי הם רצו לקרוא לי בשם עברי טהור", היא מספרת. "הם חשבו על דבורה, אבל אז הם החליטו לפנות לבלשן של הקיבוץ והוא הציע שם שלא היה בארץ - הילה. הוא הסביר שזה אור או עטרת זוהר, כמו שיש מסביב לירח, והחליטו לקרוא לי כך. בקיבוץ כולם דיברו במלעיל, והם ממש קלקלו את השמות. יום אחד המורה שלי בכיתה ד' אמר לי 'אם את מסתובבת עוד פעם אחת כשמישהו קורא לך הילה במלעיל, אני לא מדבר איתך'. ומאז אני הילה".
כבר במהלך ילדותה הרגישה הילה שהשם שלה מיוחד ושונה משל האחרים, בעיקר במהלך שנות ה-40 וה-50 - שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. "היו המון שמות מהתנ"ך כמו רחל ורבקה, ושמות לאומיים כמו מדינה ותקומה. שמות איומים", היא מספרת. "היו תקופות שלא אהבתי שקוראים לי הילה, כי תמיד הייתי שונה. היו נעמי ואורה ויעל, שמות מהתנ"ך, ואני הייתי היחידה. כשגדלתי התחלתי לאהוב אותו. זה שם כל כך מכובד ויפה, אפילו בחתונה שלנו אחד החברים מהקיבוץ מחצרים כתב כמה מילים על מה זה הילה".
את זוכרת את הרגע שהשם נהפך לנפוץ?
"כשהתחלנו לראות יותר הילה בערך 15 שנה אחרי שנולדתי. שנים לא היו. גם בצבא הייתי ההילה היחידה מכל הגדוד, זה היה שם מיוחד מאוד. באופן כללי, שמות מיוחדים מייחדים את הבן אדם. זה נורא מחייב אם למישהי קוראים יפה או חביבה. יש לי חברה שקוראים לה אביבה, והיא תמיד שמחה כמו באביב. אם היא הייתה מצוברחת כל היום השם לא היה מתאים לה".
גם שירה ברעוז בת ה-82 קיבלה את שמה בזמן שלשאר הילדות קראו בשמות תנ"כיים "קלאסיים", והיום, כשנכדיה קוראים לה בגאווה סבתא שירה, היא מסבירה: "זה כיף, אני מרגישה את עצמי צעירה. המשפחה שלי היתה די דתייה, שומרי שבת, ואני נולדתי בפרשת 'שירת הים'. זו אחת משלוש השירות שיש בתורה, ויש שם שורה: 'אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם', לכן קראו לי שירה".
בתור ילדה הרגשת שהשם שלך מיוחד?
"כן, והיו קצת צוחקים ממני. תמיד היו אומרים לי 'תשירי לנו, למה את לא שרה', ולכי תסבירי שזה מהפרשה, אבל אני אהבתי את השם, לא הייתה לי בעיה איתו. מה שכן, הייתה איתי בכיתה עוד שירה אחת ולא עלה בדעתי לשאול למה גם לה קוראים ככה. תמיד הנחתי שבגלל שסבא שלה היה בכנסת אז קראו לה שירה בגלל איזה סופר, אבל חוץ ממנה לא היו עוד".
כשבחרת שמות לילדות שלך היה חשוב לך שאלו יהיו שמות מיוחדים?
"מאוד רציתי שמות מיוחדים, ואז הם היו מיוחדים. לבנות שלי קוראים טלי, ורד וקרן. אלו שמות יפים. קרן זה קרן אור, טלי זה רויטל, וורד זה ורד. מאוד היה חשוב לי שמות ייחודיים כדי שהן יהיו מיוחדות, לפחות בעיניי".
כ-15 שנים אחרי שירה והילה נולדה יעל (68). למרות שיעל זה לא "שם צעיר" פר אקסלנס, הסיבה לכך שהוריה בחרו בו יוצאת דופן. "הרגשתי שהשם שלי מיוחד מאז ומתמיד, ואני אגיד לך למה. אני גדלתי בבאר שבע, והמשפחה שלנו הייתה קצת חריגה מבחינת הדתיות. רוב השכנים, החברים והסביבה היו מרוקאים, והמשפחה שלנו הייתה עירקית. לכולן היו שמות כמו יפה, ברכה, ציפורה, רחל, רבקה, ולי קראו יעל. רוצה לדעת למה?"
ברור.
"בבאר שבע הייתה חברת מוניות שנקראה 'יעל דרומה'. כשאמא שלי כרעה ללדת הם ניסו להזמין מונית, ואבא שלי אמר שאם תיוולד בת, כי אז לא ידעו את מין היילוד, הוא יקרא לה על שם חברת המוניות, יעל. זה הסיפור של השם שלי. לא יעל מהתנ"ך".
וואו, אוקיי. את אוהבת את הסיפור הזה?
"אוהבת לא אוהבת, זה הסיפור. אני לא מתכחשת לזה. אני בן אדם מאוד ישיר ואמיתי ואני מאוד אוהבת להציג את השם שלי. בגלל שאני יודעת שזה שם מאוד יפה ומיוחד אז וואלה, לא היה לי אכפת לשמוע אותו אצל אחרים. מה שכן, השם ממש מתאים לאופי שלי: ליעלת החן. אני מאוד אוהבת לטפח את עצמי, להיראות טוב, אני קנאית לגוף שלי, אני אוהבת שהכול יפה, מסודר, ויזואלית שיהיה נקי ויפה לעין".
ואת מרגישה שהוא "צעיר"?
"כן, אני לא דוגמה טובה לאישה מבוגרת. מי שמכיר אותי יודע שיעל נשארה בת 18 ומסרבת להתבגר".
חשבת מה יהיה כשתהיה סבתא?
"את פעם חשבת על זה? לא. אנחנו שלוש אחיות, אני הקטנה, ולאחות הגדולה קוראים ציונה על שם ארץ ישראל, והאמצעית קראו לה ברטה".
ואת נשואה לרן.
"מסכן רן, היו לו ארבעה שמות בחיים. כשהוא נולד נתנו לו שני שמות – לסבא שלו קראו אהרון, אז בבית קראו לו רוני. במשפחה עד היום קוראים לו רוני. בצבא קראו לו אהרון, ואני בתחילת נישואינו קראתי לו רני. כבר 30 שנה קוראים לו רן, אז הוא שינה בתעודת זהות לרן. זה האמצע בין כל השמות. הכרתי אותו כשקראו לו אהרון, אבל בפניי הוא הציג את עצמו כרוני. לא יודעת למה, קראתי לו רני. ה'ני' הזה, לא יודעת, אהבתי את השם רני. רני שלי. זה כזה, אתה בליבי. הוא אהב שקראתי לו רני, ובגלל זה כל המשפחה שלי קראו לו רני. השם מאוד מתאים לו. זה רן פשוט, הכול בסדר. שם טוב".
ואיך הוא עם זה שיש לו המון שמות?
"לא מעניין אותו כלום, מעניינת אותו העבודה שלו וזהו".
משמות תנ"כיים לכוחות טבע
בהשוואה לסבתות שלי, שעונות לשמות תקווה וברכה, אין ספק שיעל, שירה, הילה ואפילו רן הם שמות שאפשר להגדיר כ"צעירים", אבל האם זו הגדרה קבילה גם בהסתכלות היסטורית? לפי ד"ר רוביק רוזנטל, בלשן, סופר וכותב אתר "הזירה הלשונית", התשובה היא ללא ספק כן. "ההיסטוריה של השמות הפרטיים הישראליים מעניינת מאוד ומחולקת לפי תקופות. בדור ילידי שנות ה-40-30 אפשר לראות שמות בנטייה מסורתית, כמו בגולה, מתוך רצון להתחבר למרכז המסורת היהודית. כמו שמות האבות - שלמה ודוד; חיים, שזה מילה עברית גדולה, ושמות של חיות שהתחילו בימי הביניים, כמו זאב, דב וכדומה. הדור שבא לאחר מכן בחר בשמות שמצד אחד הם כן מסורתיים, כי כמעט כולם מהתנ"ך, אבל הם אחרים, ויותר מאפיינים את הכיוון של גיבורי הלאום היהודי ופחות את המסורת הדתית. השמות היו בעיקר השופטים, כמו יותם וגדעון, ומלכים וכהנים כמו אלי ופנחס".
לדברי רוזנטל, לשמות הנשיים יש סיפור קצת שונה, כי שם יש הבחנה בין מסורתי לישראלי. בתנ"ך, הוא אומר, מוזכרים 1,600 שמות, ורק בשבעה אחוזים מהם נעשה שימוש בעברית המודרנית. "שמות כמו נועה, יעל, מיכל ומירב היו נפוצים מאז ומתמיד, אבל שרה ורבקה ולאה כמעט לא נשמעו בקרב הדור השני. כמו שבדור שלי לא קראו לילדים משה, לבנות לא קראו שרה ולאה כי אלה היו שמות שמזוהים עם הגולה. לאחר מכן התחיל השלב של שמות ארצישראליים, שיש להם כמה מאפיינים: לא שמות בתנ"ך, אלא מילים עבריות מהשדות של כוחות הטבע, כמו עוז, אייל, כפיר וברק; ושמות של טבע, נוף ושמחה, כמו רון, גיל, גיא וכו'. גם אצל הבנות, רון היה לרונה, שרה לשרית ומרים למירית. אגב, גם היום נותנים המון שמות תנ"כיים כמו עידו ואיתי, אבל לא תמיד אנשים יודעים שזה שם תנ"כי".
ומה לגבי אופנות חדשות בשמות ישראליים?
"בשנות השמונים התחילו להיכנס יותר ויותר שמות בינלאומיים, כמו שרון, נטלי, קרן, בן וטום. האופנה השנייה הכי חזקה היא שמות יוניסקס, כמו עומר ותומר לבנות. לפני 30 שנה היה בלתי אפשרי לחשוב על זה, והיום אני נתקל בזה לא מעט. אם את נתקלת בשם שהוא גם של בנים וגם של בנות, את יכולה להעריך שזה מישהו צעיר. האופנה השלישית, שהיא לא סותרת אבל בהחלט מתחברת, היא שמות קצרים מאוד – בר, טל או גל".